הממל"ז אמין?

כפי שכולם כבר יודעים, התפרסם בימים אלה פסק דינו של בית המשפט ברמלה, מפי כב' השופט ירון לוי, הקובע כי מכשיר מדידת המהירות בו עשתה (ועושה) המשטרה שימוש אינו קביל. המשטרה מיהרה מייד להכריז שאין בדעתה להפסיק את השימוש בממל"ז, הואיל ומדובר בפסק דין של בית משפט שלום, שאינו מנחה ואינו מחייב.
קביעה זו אולי נכונה משפטית, אך היא ללא ספק משוללת הגיון ומרושעת כאחד. המשטרה אחראית, בין השאר, על אכיפת חוקי התנועה. היא צריכה על כן לדאוג שיובאו לדין אלו שביצעו עבירות, ולא פחות מזה, שלא יובאו לדין אלו שלא ביצעו אותן.
אך משטרת ישראל בעצם אומרת כי העובדה ששופט שלום אחד בלבד (וגם טענה זו אינה מדויקת, כפי שנראה בהמשך) חושב שהמכשיר אינו מדויק, אין בה די כדי להפסיק להשתמש בו. משטרה הוגנת, שהאמת נר לרגליה, וכל עניינה לברר את האמת - הייתה מברכת על ההחלטה, מפסיקה מיד את השימוש בממל"ז, וממתינה בדריכות להחלטת ערכאת הערעור, או אף להחלטת בית המשפט העליון בערעור השני שיוגש כנראה.
וכל-כך למה? כי מדובר בפעם הראשונה בה שמע בית משפט שלום לתעבורה ראיות מדעיות וטכניות בנושא מהימנות הממל"ז ולא הניח, הנחה שאין לה יסוד כפי שהתברר עתה, שהממל"ז מדויק, ושהנטל להוכיח אחרת הוא על כתפי הנאשם.
והנה, בא עו"ד אשר ארבל, והרים את הנטל הכבד, לסתור אותה חזקה עובדתית, שנוצרה, כפי שהעיר השופט לוי, מהצטברות מסה של תיקים ולא מבירור ענייני. כפי שנטען פעמים רבות בעבר, גם על-ידי כותב שורות אלה, "החזקה העובדתית" שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון, התבססה, למרבה הצער, לא על הצטברות מקרים בהם התקיים דיון ענייני בשאלת מהימנות הממל"ז תוך הבאת ראיות מקיפות, חוות דעת מטעם התביעה וההגנה ובירור מעמיק של הטענת הטכניות, משפטיות שקיימות כנגד הממל"ז.
לא, החזקה נוצרה לאחר שמספר רב של תיקים הגיע לערכאות הערעור, תוך ניסיון להסתמך על פסק הדין הצבאי בפרשת "אלון הסגל", ללא שהובאו כל ראיות בפני הערכאה הדנה בתיק. וכדי להבהיר: בפסק הדין בפרשת "הסגל", שניתן על-ידי כבוד השופט בן פיילס מבית המשפט הצבאי במחוז שיפוט דרום, נערך בירור מקיף ומעמיק ביותר של השאלות הטכניות והמשפטיות הכרוכות בהפעלת הממל"ז. שם, כמו בפסק הדין הנוכחי, קבע בית המשפט, לאחר בירור מעמיק ויסודי של הסוגיה, כי הממל"ז אינו מהימן מספיק כדי לבסס עליו הרשעה בפלילים, ובהתאם זיכה את הנאשמים מכל אשמה.
ואולם, בתי המשפט האזרחיים, למעט החלטה בודדת, לא אימצו את הלכת "הסגל" ללא שיובאו גם בפניהם הראיות המקיפות. ואולי, חששו בתי המשפט לאמץ את פסק הדין דנן, מחמת אלפי ההחלטות המוטעות שהתבססו על קריאות המהירות של הממל"ז, או על הודאות הנאשמים, שרק ביקשו "לגמור עם זה כבר". כדאי גם להזכיר כי המשטרה הצבאית, שהחליטה משיקוליה שלא לערער על פסק הדין, הייתה הגונה מספיק כדי להפסיק את השימוש בממל"ז מיד לאחר מתן פס"ד בפרשת "הסגל".
אבל משטרת ישראל אינה ג'נטלמנית: היא המשיכה להשתמש בממל"ז, והיא תמשיך להשתמש גם אחרי פסק הדין הזה. כאילו אומרת: גם אם ידחה הערעור, בינתיים נספיק לרשום עוד כמה עשרות אלפי דוחו"ת. ומה הוא הצדק לעומת הסיפוק שברישום דוחו"ת?
ואם כבר אנחנו בענייני ביקורת הרשות האוכפת, כדאי לציין עובדה שכמעט ונעלמה במהלך הדיונים הארוכים. המשטרה התבקשה בעבר, גם על-ידי החתום מטה, להעביר את המכשיר הנדון לידי ההגנה לצורך עריכת בדיקות וניסויים מקיפים במעבדה מקצועית ואובייקטיבית. בדיקות שכאלה - למי שאינו יודע - נערכות כעניין שבשגרה לחפצים המשמשים לביצוע עבירה ונתפסו בידי המשטרה ואפילו לסמים מסוכנים שנמסרים לסניגורים, לצורך עריכת בדיקות מדעיות בהם.
ניתוח מעמיק יותר של פסק הדין יערך בימים הקרובים. אבל דבר אחד מובן. אט אט מתברר כי הממל"ז אינו מכשיר הקסמים שהמשטרה רצתה שנחשוב שהוא. ואולי כאן טמון החשש האמיתי של המשטרה: אם ייקחו לה את הממל"ז - היא תצטרך לשנס מותניים ולהתחיל להתעסק בעבירות המסוכנות ביותר, וזה הרבה פחות נוח. כי היא פשוט לא רגילה לעשות את זה - הרבה יותר נוח להעמיד מארב על כביש מס' 1 וללכוד נהגים שנוסעים במהירות סבירה, מאשר לחפש את הנערים המשתוללים בכבישים צדדים באישון לילה, או את אלה שעוקפים תוך חציית קו הפרדה רצוף בכביש הערבה וגורמים למותם של שני רוכבי אופנוע.

הבהרה לסיום. הכותב הוא עו"ד במקצועו, ומנהל בימים אלה תיק רב נאשמים בנושא מהימנות הממל"ז בבית המשפט לתעבורה בירושלים