סיפורים מהמדבר - גנבו את המכונית

הפאריז-דאקאר של 1988 ייזכר כאחד האירועים הטראומטיים בתולדות המירוץ ההיסטורי. היה זה שנתיים לאחר מותו של טיירי סאבין, האיש שיצר את האגדה המדברית, ושנה בלבד לאחר כניסתה הכל כך מיוחצנת ומשמעותית של פיז'ו לאירוע. מצד אחד נראה היה שהאירוע זוכה בעקבות כניסת המכונה המשומנת של פיז'ו לחשיפה תקשורתית ועניין גדולים מתמיד. מאידך טענו רבים שהמסע המדברי איבד מרוחו הספורטיבית עם כניסת הכוחות הכלכליים הגדולים.
העניין הרב הביא לשפע מתמודדים ולא ברור היה האם המארגנים יכלו, או רצו, להתמודד עם כמות כזו של כלים. ואולם גם אם אכן היה זה הדאקאר בעל אחוז הפרישות הגבוה ביותר- מ-603 כלים שזינקו סיימו רק 154 - עדיין ייזכר האירוע בשל פרשה מביכה של גניבת המכונית המובילה.
פיז'ו, כך זה נראה, הייתה מרוצה מהג'וב החדש שמצאה לאלופה עם ביטול קבוצה B בסוף 1986, והחליטה לשדרג את הכלים. לדאקאר השני שלה התייצבה פיז'ו עם גרסאות מעודכנות של ה-205 טורבו 16, כעת תחת השם והמראה של ה- 405. הארי וטאנן, המנצח בשנת 87', התייצב לאירוע כפיבוריט ולצדו יואה קאנקונן, אלוף העולם בראלי ב-1986 עם פיז'ו וב-1988 עם לנצ'יה. שני הפינים הובילו במירוץ באופן בולט כאשר וטאנן נראה כמועמד בטוח לניצחון שני. אלא שחמישה קטעים לסיום, בחניון הלילה של במאקו, גילו לתדהמתם אנשי פיז'ו שה-405 של וטאנן נעלמה. מסתבר שגם המקומיים הבינו שפיז'ו מסמלת את כניסת הכסף הגדול לדאקאר וגנבו את המכונית. פיז'ו לא נכנעו לדרישות הכופר, ואולם עד שאתרו את המכונית והחזירו אותה, כבר היה מאוחר מדי. וטאנן הגיע לנקודת הזינוק באיחור ונפסל על ידי השופטים, למרות מורת הרוח שהביעו אנשי פיז'ו. אבל הם לא נותרו עצובים יותר מדי זמן כי קאנקונן, הנהג הפיני הנפלא ולימים ארבע פעמים אלוף עולם, ירש את המקום הראשון וזכה בעוד גביע לארון העמוס שלו.