דיונים מיותרים

יש טעם לפגם בנסיעתו הדחופה של ראש הממשלה ברק לפריז.
בעיקרון, כל מאמץ למנוע מלחמה ושפיכות דמים ולקדם הסכם בין שני יריבים הוא דבר חיובי. אך חשוב מאד שאהוד ברק ייצא למפגש פסגה כזה כאשר הרקע לקיומו ונושאי הדיון בו יהיו תואמים למטרה, כפי שישראל רואה אותה.
המצב בשטח הוא שערפאת והרשות הפלסטינית הפרו את רוב ההתחייבויות שלהם על פי הסכמי אוסלו. הנשק הבלתי חוקי לא נאסף, לא ננקטו פעולות נגד תשתית הטרור, מחבלים שוחררו ממעצר, לא ננקפה אצבע בנושא גניבה סיטונית של מכוניות ורכוש מישראלים. וגרוע מכל – הרשות מתמידה בהסתה אלימה וגזענית נגד היהודים וישראל בכל המישורים, ובייחוד במערכת החינוך שלה.
ראש הממשלה לא מצא לנכון להזכיר את ההפרות החמורות הללו בדבריו לציבור הישראלי ולדרוש במפגיע את תיקונן. מלמדי זכות על ברק יגידו שהעדיף להתרכז בקידום ההסדר הסופי. אבל זה היה משגה, משום שנוצר הרושם שאין לממשלת ישראל טענות כלפי הרשות הפלסטינית, וכל מה שהיא עושה זה להציג עמדות קשוחות במשא ומתן.
בזמן שמתקיים המפגש בפריז, נמשכים הקרבות בכמה מוקדים - בשטחים ובישראל גופא. מכאן שהמציאות בשטח היא שתכתיב את נושא הדיונים. הפלסטינים כבר הכשירו את הקרקע להושבתו של ברק על ספסל הנאשמים, על-ידי הפרסום המסיבי של ביקור שרון בהר הבית, הריגת הילד הערבי ליד נצרים, ומפגינים בלתי חמושים באום-אל-פחם מול משטרה המשתמשת באש חיה לפיזורם. הניסיון הארוך שצברנו מאז ועדות שביתת הנשק בשנות החמישים הראה שאין מנצחים בוויכוח על מי פתח ראשון באש, או מה הייתה הפרובוקציה, או מי מפר הסכם להפסקת האש. לכן יש להימנע מדיון כזה, כי אהוד ברק לא ייצא ממנו ללא שריטות.
ראש הממשלה היה צריך להודיע למזכירת המדינה, מדלן אולברייט, שהוא מוכן ומעוניין בפגישה עם ערפאת. אך הדיון בדרג המדיני חייב להתמקד בנושא המדיני ולא בצבאי, כלומר אין לדון במה שנוגע להפסקת אש והחזרת השקט. יש לדרוש מערפאת שיפעל לשים קץ להתפרעויות ולירי לאלתר. אם לא ייפסקו היריות וההתפרעויות, סימן שערפאת איננו רוצה או איננו מסוגל להשתלט על המתפרעים.
בשני המקרים, יצביע הדבר על כך שאין לערפאת ולרשות הפלסטינית את הרצון להביא לרגיעה, או שהם איבדו שליטה על הנעשה בתחום אחריותם. דבר זה יציב סימן שאלה לגבי התועלת שבמפגש. לעומת זאת, אם יצליח ערפאת להשתלט על המהומות ולשים קץ לאינתיפאדה החדשה, יהיה מקום לשבת עמו ולדון על המשך הדרך.


יוסי בן-אהרון, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת יצחק שמיר, ניהל את המו"מ עם המשלחת הסורית בוועידת מדריד