רשמים מוטוריים מאיטליה

קטן זה גדול

באיטליה נוסעים במכוניות קטנות. כן, כן, בארץ האלפא הלוהטת, בארץ שזה אלפיים שנים יש בה אוטוסטרדות של אלפי קילומטרים – בארץ הזו נוסעים בעיקר במכוניות קטנות. בהתחלה, כשנהגתי בפיתולים הצרים של כביש החוף מדרום לנאפולי, חשבתי שככה זה רק בדרום איטליה. שם הרי האנשים יותר עניים והכבישים צרים. אך התמונה הזו לא משתנה גם ברומא וגם בצפון. האיטלקים מסתפקים ברכב קטן – פיאטים (כולל עדיין פיאט 500 הזעירה), פולקסוואגנים קטנים (חיפושיות, מקסימום גולף, בוודאי שלא פאסאט), שפע של מכוניות סמארט (שאורכן מאפשר חניה בניצב למדרכה) והמון מכוניות מן הדגם המלהיב-מרהיב של פורד - קא.
לעומת זאת, הדגם הנפוץ כל-כך בארץ - משפחתית עם תחת – כמעט שלא נראה שם. אז מה האיטלקים יודעים שאנחנו לא יודעים? הם יודעים שהנאת הנהיגה בקטנות לא פחותה ואף עולה על זו שבמכוניות הגדולות; הם יודעים שיכולת התמרון והחניה של הקטנות בעיר הגדולה עולה שבעתיים על זו של כל מכונית גדולה; הם יודעים שצריכת הדלק של מכונית נמצאת נמצאת כמעט ביחס ישר לגודלה, והעיקר - שאורך הרכב לא מצביע דווקא על אורך הזין. כן, האיטלקי לא חושב על האוטו שלו כעל מיתקן לשיפוץ האגו, אלא בסך הכל כאמצעי תחבורה. כמה מדהים ומקורי.

שובו לימין (או: ישוחרר מסלול שמאל)

האם אתם מכירים עבירת תנועה מעצבנת יותר מנסיעה איטית במסלול שמאל? העבירה הזו, הרווחת כל-כך בישראל עד שכבר שכחנו שזו עבירת תנועה, פשוט לא קיימת באיטליה. האיטלקים עדיין זוכרים שהמסלול השמאלי מיועד לעקיפות בלבד. אתה לא רואה כמעט נהגים שנוסעים לאיטם במסלול שמאל ומונעים אפשרויות עקיפה. אני לא משוכנע שהנהג האיטלקי נלהב מזה שעוקפים אותו, אבל הוא מקבל זאת ואפילו זז לשוליים הימניים (בכביש חד-נתיבי) כדי להקל על העוקפים. ובוודאי ובוודאי שאינו חוסם את מסלול שמאל. מי שעוקף פשוט נע במהירות, וחוזר למסלול ימין, מפנה את הנתיב למהירים ממנו. כמה שזה נעים, כמה כבוד הדדי יש בזה, כמה שהדבר הקטן הזה לכאורה משפר את החיים.

וספות, למה לא?

וספות הן הכלי היותר נפוץ בערי איטליה. ממש נחילים של וספאים נעים מכל העברים, מגיחים מן הסמטאות וחונים בכל כוך. ובעצם למה לא? אם נהגי המכוניות מתייחסים אליהם כבני-אדם (וכך זה באיטליה) ולא רוצחים/דורסים אותם (כמקובל כאן) אז הכלי הקטן והזריז הזה הופך לדבר הנכון. תארו לכם שחצי מכלי הרכב המשוטטים היום בתל-אביב היו נעלמים, ובמקומם היו מופיעות וספות. כמה חלל היה מתפנה, כמה מקום היה נוצר, כמה יותר אוויר ניתן היה לנשום. הרי רוב המכוניות ממילא לא מסיעות יותר מאדם אחד. מדוע אם-כן שאדם זה לא יסע בעיר על וספה? מה יותר מתאים למזג האוויר שלנו, לצפיפות האורבנית, מהכלי הקטן, הזריז, הזול והיעיל הזה? אני בטוח שרבות מן ההסתייגויות של אנשים שפויים מנסיעה על וספות (בטיחות הרוכב) היו נעלמות אם רק ניתן היה לשפר במשהו את יחסם של נוהגי הארבע-גלגלי אל רוכבי הדו-גלגלי.

חיפה Haifa

למזלנו, באיטליה כותבים באותיות לטיניות. לכן, עם קצת יצירתיות וניחושים לא פרועים מדי, אפשר איכשהו למצוא את הדרך. גם כשאתה אי-שם בלבה של נאפולי, יש סיכוי של 30% שבסופו של דבר תראה שלט שמצביע לכיוון העיירה סורנטו. למותר לציין ששירות כזה איננו בנמצא בישראל. מי יכול למצוא במרכז תל-אביב שלטים שמוליכים ליציאה לירושלים או לחיפה. ואפילו אם יש כזה שלט, מה הסיכוי שהוא יהיה כתוב גם בלטינית? אפס.

בתי שימוש

נכון, לכאורה סתם הערה קטנה. אבל מדוע לעזאזל אפשר למצוא בתחנות הדלק באיטליה בתי-שימוש? ואיך זה שהם נקיים? למה שזה לא יהיה כך גם כאן?

יש היגיון בטירוף

הנהג האיטלקי הוא אומנם מטורף לא פחות מעמיתו המזרח תיכוני: הנהג הישראלי. שניהם נוסעים מהר מדי, עוקפים יותר מדי, סבלנים פחות מדי, לא נותנים זכות קדימה, וכן הלאה וכן הלאה. ונכון גם שקו לבן, ואפילו אור אדום ברמזור, הם בבחינת המלצות עבור הנהג האיטלקי. אבל איכשהו, עם כל הברדק ולמרות כל הצפיפות, הכל זורם שם, פחות אגרסיבי ומתלהם.
אין לי אשליות. ברור לי שלא נוכל בעתיד הנראה לעין להמיר את תרבות הנהיגה שלנו לתרבות נהיגה אנגלית (באנגליה זה בכלל עולם אחר, שם דורשים לתת לאחר את זכות הקדימה, שם ממש מזמינים את מי שמגיע מכביש צדדי להשתלב בתנועה). אבל השבוע למדתי שגם במזרח התיכון תיתכן תרבות נהיגה אחרת. לא מודל אנגלי, אבל מודל שמשלב בתוך האגרסיה גם כבוד הדדי. וזה עובד. עובדה - סטטיסטית יש באיטליה הרבה פחות תאונות מבישראל. אז למה בעצם שלא נאמץ את המודל האיטלקי?

הכותב הוא העורך הראשי של ynet