שתף קטע נבחר

"אמא, תחזירי אותי לישראל"

פרסום ראשון של "פרשת יוסל'ה" חדשה: ילד יהודי שעלה עם אמו לארץ מרוסיה נחטף על ידי אביו המוסלמי - שמאיים להעבירו לסוריה. האב מאלץ את הילד לקיים אורח חיים של מוסלמי, להתפלל 5 פעמים ביום ולא לדבר עברית. האם והמשפחה פנו לשלטונות בישראל וברוסיה - אך לשווא. האם הצליחה לאתר את הילד ולהיפגש איתו: "אמא, קחי אותי מכאן", בכה - אבל האב לקח אותו. בשבוע הבא יתקיים המשפט ברוסיה על גורל הילד. המשטרה ומשרד המשפטים: "זה בטיפול"

פרשת חטיפת ילד נחשפת לראשונה ל-ynet: ילד ישראלי, עולה חדש, נחטף ממולדובה על-ידי אביו והובא לרוסיה. האב, מוסלמי בעל אזרחות סורית, מאיים כעת להבריחו לסוריה ומכריח אותו לקיים נוהל חיים של מוסלמי ולהתפלל 5 פעמים ביום. אף גוף במדינת ישראל לא מסייע באיתורו, למרות פניות חוזרות ונשנות של המשפחה היהודית. פרטי הסיפור כולו הגיעו למערכת ynet, ומטבע הדברים לא ניתן לחשוף את שמות ופרטי המעורבים.

 

א', ילד בן 10, אשר עלה עם אמו היהודיה לישראל לפני כ-6 שנים מרוסיה, נחטף בחודש אוגוסט על-ידי אביו, מוסלמי תושב רוסיה ובעל אזרחות סורית, כששהה עם סבתו במולדובה בביקור משפחתי. מאז נחטף, מוחזק הילד בידי אביו ברוסיה, מתפלל כמוסלמי והאב מסרב בכל תוקף לשחררו לידי האם ואף מאיים להבריחו לסוריה, אם תנסה זו להשיבו לידיה באמצעים שונים.

 

גם סיפור זה, כמו סיפורם של כל שני בני זוג, החל ברומנטיקה. השניים נפגשו ביוגוסלביה באמצע שנות ה-90' והתאהבו. הגבר, אז כבר גרוש מאשתו הראשונה, הציג עצמו כיוגוסלבי עשיר. השניים נישאו זמן קצר אחר-כך. בעת נישואיהם היה עדיין האב חילוני לחלוטין ושמו לא הסגיר כלל כי מוצאו ערבי. עם נישואיהם נולד להם בנם המשותף היחיד. באותה העת גרו בני הזוג ברוסיה. כעבור חודשים אחדים, גילתה פתאום האישה כי בעלה מוסלמי והבעל, מצדו, החל לקיים אורח חיים דתי. וכך, שנתיים לאחר נישואיהם, כאשר קיים כבר הבעל אורח חיים מוסלמי אדוק, התגרשו בני הזוג. כעבור שנתיים נוספות, בעת שהילד נמצא ברשות האם, עלו האם ובנה היהודים לישראל יחד עם משפחתה של האם. מאז עלייתה מתגוררת המשפחה במרכז הארץ.

 

החטיפה: האב התקשר, הילד נעלם

 

בחודש אוגוסט השנה נסעה אמה של האישה עם הילד לבקר את אמה-שלה, הסבתא-רבא של הילד, המתגוררת במולדובה. מכאן מתחילה להתגלגל לה פרשת החטיפה. בבוקר ה-8 באוגוסט, בעוד הילד וסבתו נמצאים בבית הסבתא במולדובה, צלצל הטלפון. א' הרים את השפורפרת וענה. מעברו השני של קו הטלפון ענה לו אביו. השניים שוחחו קצרות ושיחתם הסתיימה. אחותה של האם תיארה בפני ynet את שהתרחש:

 

"האבא עשה שיעורי בית. הוא ידע שיש למשפחה סבתא שגרה במולדובה וידע שאנחנו נוסעים לבקרה מדי שנה. הוא ידע גם את מספר הטלפון של הסבתא. כנראה שהוא היה מתקשר מפעם לפעם לראות אם יש מישהו בבית". הפעם, כאשר התקשר והילד ענה לו, הוא הגיע על מנת לחטוף אותו, היא מסבירה. "זמן קצר אחרי שיחת הטלפון הגיע האב אל הדירה. הוא אחז בידו של הילד בכוח והודיע לסבתא המבוהלת כי בא לפגוש את ילדו והוא מעוניין לקחת אותו איתו לטיול קצר בעיר. 'רק לדבר', הוא אמר. הוא לקח אותו בכוח ואיים שאם יקראו למשטרה, הם לא ייראו יותר את הילד".

 

אלא שהאב לא לקח את הילד לסיבוב קצר בעיר. הוא נכנס עמו למכוניתו ופשוט נעלם בלי להותיר אחריו עקבות. "הוא פשוט לקח את הילד, בלי דרכון, בלי תעודת זהות, בלי שום מסמכים, וברח אתו", אומרת האחות. ממולדובה חצו השניים את הגבול לאוקראינה השכנה - וממנה לרוסיה. "אני לא יודעת איך הוא הצליח לחצות את הגבולות בלי תעודות ובלי דרכון. אולי הוא הכין דרכון מזויף עבור הילד", היא מספרת.

 

יומיים לאחר החטיפה, בעוד שתי הסבתות מבועתות ואובדות עצות, התקשר האב שוב אל הדירה. "הוא הודיע שהילד איתו ושהם נמצאים בסוריה והוא רשם את הילד לבית ספר. הוא אמר שהכל בסדר, שלא נדאג, ושאם ננסה לאתר אותו או אם נערב את המשטרה הוא יוודא שלא נראה את הילד יותר", המשיכה האחות. "אי אפשר היה לעשות כלום. לא היה לנו מושג היכן הוא, לא היה לנו מושג כמה זמן הוא מתכוון להחזיק בילד ולא היה לנו מושג מה אפשר לעשות עכשיו".

 

אלא שהאב שיקר. הוא לא היה בסוריה כלל. כעת, מפוחדים וחוששים המתינו האם ובני המשפחה כשבועיים, מתוך תקווה כי האב יצור קשר מחודש, אשר דרכו ניתן יהיה לנסות ולשנות את התמונה. משחלף פרק זמן זה ודבר לא השתנה, הבינה האם כי לבעלה לשעבר אין כל כוונה להחזיר לה את ילדה והחליטה לנקוט יוזמה ולפעול בכוחות עצמה.

 

המשפחה פנתה, מוסדות המדינה כשלו

 

בתחילה פנו בני המשפחה למשרד הפנים. זה, הפנה אותם למשטרה להגשת תלונה. ב-5 בספטמבר, לאחר שחלפו למעלה משלושה שבועות מאז נחטף הילד, הגיעה האמא לתחנת המשטרה בעיר מגוריה ותיארה לראשונה את שארע. "היא מילאה טופס תלונה אבל המשטרה אמרה לה שהיא לא יכולה לעשות שום דבר, כי זה עניין למשרד החוץ", אומרת אחותה. "אז פנינו למשרד החוץ וגם שם רשמו את פרטי המקרה והפנו אותנו למשרד המשפטים, למחלקה הבינלאומית שלהם בפרקליטות. הגענו לפרקליטות בירושלים ושוב סיפרנו להם את כל פרטי המקרה".

 

כאן, טוענת האחות, נתקלה המשפחה בתחילה באטימות ממסדית. "בהתחלה הם אמרו לנו שזה בטח סיכסוך פנימי בתוך המשפחה ושהם לא יכולים להתערב. אחר-כך, כשהתעקשנו שמדובר בחטיפה ממש ואנחנו לא יודעים איפה נמצא הילד, הם התחילו לטפל במקרה. מאז חלף כבר חודש וכל פעם הם אומרים לנו שהעניין בטיפול", היא אומרת בכעס.

 

בינתיים, לאחר שחלף כמעט חודש מאז נחטף בנה ומבלי שיש לה מושג היכן הוא נמצא, החליטה האם כי כלו כל הקיצין ועליה לקחת את גורל בנה בידיה-שלה. וכך, ב-11 בספטמבר המריאה למוסקבה, כשבאמתחתה כמה מספרי טלפון ישנים של גרושה, מתוך תקווה כי אלו יובילו אותה למקום הימצאו של בנה.

 

השבוע, מרוסיה, סיפרה האם ל-ynet את השתלשלות העניינים. "בהתחלה טסתי למוסקבה ופניתי מיד לקונסוליה הישראלית לספר מה שקרה. לא היה לי מושג איפה נמצא הילד ואם הוא בכלל ברוסיה. בקונסוליה אמרו לי שהם לא יכולים לעשות שום דבר. התחלתי להתקשר לכל מיני טלפונים שהיו לי ולאט-לאט הצלחתי להגיע למידע אודות בעלי. לפי המידע שהגיע אליי, נודע לי שהוא מתגורר בעיר בדרום רוסיה ושהוא נשוי מחדש ויש לו ילדים".

 

המסע בעקבות הילד החטוף

 

מצוידת במידע זה, נסעה א' לעיר בדרום רוסיה, במטרה למצוא את בעלה לשעבר. היא ממשיכה בתיאור הסיפור. "הצלחתי להגיע אל הכתובת שנתנו לי, שם אמורה היתה להיות הדירה שלו. עמדתי ברחוב למטה, מתחת לעץ, והסתכלתי לדירה שלו. ובאמת, ראיתי שם אותו ואת אשתו וכמה מן הילדים שלהם, אבל את הבן שלי לא ראיתי. אני לא יודעת איפה הוא החביא אותו", אמרה.

 

אז החליטה האם לראשונה לגשת למשטרה הרוסית ולערב אותה, בתקווה שתסייע לה בהשבת בנה. "במשטרה עשו בירור וגילו מיד שהילד רשום לבית ספר סגור בשכונה. שאלתי אותם אם אני יכולה ללכת לראות אותו ואמרו לי שמכיוון שאני האמא שלו אני רשאית ללכת לבית הספר ולקחת אותו משם באופן חופשי. הגעתי לבית הספר ודיברתי עם המנהלת וביקשתי לקבל את ילדי, אבל המנהלת אמרה לי שהיא לא מכירה אותי, לא יודעת מה אני עושה שם וסירבה לאשר לי אפילו לפגוש את בני", אמרה א'. כאשר הזעיקה המנהלת את המשטרה, הודיעו השוטרים לאם, כי הילד רשום כמוחזק על-ידי אביו וכי ברשותו גם יישאר.

 

כעת החליטה האם לערב את המשטרה הבינלאומית, האינטרפול, וניגשה לתחנה המקומית על מנת להגיש תלונה, זו הפעם השלישית בסך-הכל. גם כאן נתקלה האם באטימות. "באינטרפול רשמו את התלונה והודיעו לי, שכדי שהם יוכלו לפעול אני חייבת להציג מסמכים שמורים שמדינת ישראל בכלל מחפשת אחרי הילד ואם אין לי מסמכים כאלה, הם לא יכולים לעשות דבר", סיפרה האם. כעת, יצרה שוב האחות קשר מהיר עם הפרקליטות בישראל, וביקשה לזרז את ההליכים המשפטיים, על מנת לאפשר לאינטרפול להתחיל לעבוד.

 

במקביל, ניגשה האם אל סניף הסוכנות היהודית בעיר, וביקשה סיוע בתרגום מסמכים שנשלחו אליה מישראל. "בסוכנות ביקשו ממני כסף לתרגום, כי ברוסיה כל דבר עולה כסף. שאלתי אותם אם יש משהו שהם יכולים לעשות כדי לעזור לי, והם אמרו שהם לא יכולים לעשות שום דבר", אמרה.

 

בינתיים, על מנת להרגיע את הילד, אשר הספיק לראות את אמו ורצה לפגוש אותה, התיר האב לא' לפגוש את בנה למספר דקות. "זה היה לפני כמה ימים, בפעם הראשונה מזה כחודשיים. הצלחתי לפגוש אותו והוא חיבק אותי ובכה והיה מאוד מבוהל. הוא ביקש שאביא לו טלפון סלולרי ישראלי, ונתתי לו", סיפרה האם בקול רועד. "הוא סיפר לי שהאב מכריח אותו להתפלל כמו מוסלמי 5 פעמים ביום וששינו לו את השם ועכשיו הוא נקרא בשם ערבי. זה ילד יהודי ואבא שלו מכריח אותו לחיות כמו מוסלמי", אמרה האם. עוד הוסיפה, כי כאשר שמע האב כי שיחתם נעשית בעברית, הוא הפריד מיד בכוח את הילד מאמו, אסר עליו לדבר עברית ואמר לילד ולאמא, כי אם ידברו שוב מילה אחת בעברית, לא יתראו יותר לעולם. מאוחר יותר קיבלה האם הודעה מהילד ב-SMS בעברית שאמרה: "אמא, תקחי אותי מכאן".

 

"זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי את הילד. האב הציג לי מסמכים רפואיים מהקליניקה כדי להראות לי שהילד בריא ובמצב טוב, אבל במסמכים היה מצוין במפורש שהילד סובל מבעיות נפשיות ופסיכולוגיות קשות. אני לא יודעת איפה הוא מחזיק אותו ומה הוא עושה לו, אבל הילד מבוהל, מפוחד ורוצה לחזור הביתה", אמרה האם וסיפרה כי האב משוכנע כי ברשותו, מצבו של הילד יהיה טוב יותר. "הוא אמר לי שיש לו הרבה יותר כסף ממה שלי אי פעם יהיה ושהוא יכול להציע לו הרבה יותר ממני. הוא איש עשיר מאוד, יש לו 4 חנויות גדולות והמון כסף, והוא חושב שאני לא עובדת וחיה בעוני. יש לו עוד חמישה ילדים משתי נשים אחרות - אשתו הראשונה ואשתו הנוכחית - והוא אמר לי 'יש לי 6 ילדים וכולם יחיו אתי'".

 

למה מדינת ישראל לא עוזרת?

 

בינתיים, לבקשת האינטרפול, החלה האחות להפיק עבור האם מסמכים המעידים על כך שהיא ובנה מתגוררים בישראל וכי מצבן טוב. בעקבות הלחצים שהפעילה המשפחה נכנסה הפרקליטות לתמונה וסייעה למשפחה במילוי הטפסים המשפטיים הנדרשים לקיומו של הליך הבוררות ברוסיה. אתמול (יום ד') בבוקר, לקראת דיון שהתקיים בבית המשפט בדרום רוסיה ולאחר שחלף למעלה מחודש מאז פנו אליה לראשונה, שלחה הפרקליטות לאם את כל המסמכים הדרושים, לקראת המשפט, אשר נקבע לשבוע הבא. ואולם, בשל היעדר סיוע כספי, האם מוצאת עצמה נאלצת לייצג את עצמה לבדה במשפט, בלא עורך-דין.

 

"קראתי בספר החוקים של רוסיה, שאם האם והילד הם אזרחי ישראל, אז החוק קובע שלאמא יש זכות חזקה עליו. המסמכים שנשלחו אליי מהארץ מוכיחים שאני עובדת ומתפרנסת וששנינו אזרחי ישראל. זה צריך להספיק לי במשפט, אבל פה זה רוסיה, לא ישראל, ומה שאני מפחדת ממנו הכי הרבה, זה שמישהו ישחד את השופט", היא אומרת. "בעלי הוא איש עשיר, והוא שכר אולי חמישה או ששה עורכי דין. לי אין אף אחד, ואני אמורה לבד להסתדר במשפט - איך אני אמורה לעשות את זה לבדי?".

 

בינתיים, עד לקיומו של המשפט בשבוע הבא, נמצא הילד עדיין ברשות אביו. בימים הספורים שעוד נותרו עד לדיון, לא נותר לאמו אלא לקוות, כי מישהו בישראל ירים את הכפפה ויאות לסייע לה במלחמתה להשיב לידיה את בנה. "אף אחד לא עזר לי למצוא אותו. את כל הדרך עשיתי לבד. אף גורם במדינת ישראל לא התערב, לא התעניין ולא עזר. כל מה שאני מבקשת עכשיו מהמדינה זה עזרה משפטית. שלחו לי עורך-דין. אני לא יכולה יותר לבד".

  

התגובות: "זה בטיפול"

 

במשטרת ישראל מסרו כי נרשמה תלונתה של האם וכי העניין "נמצא בטיפול".

 

בעקבות פניית ynet, נמסרה ממשרד המשפטים תגובה מפורטת: "משרד המשפטים פעל בפרשה זאת ללא לאות על מנת לסייע למשפחה. רבות מן הפעולות ננקטו לפנים משורת הדין ורק בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה.

 

האם פנתה לפני שבועות אחדים למחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים בבקשה לעזרה. מאז העניין נמצא בטיפול, נוצר קשר מיידי עם הגורמים המתאימים בארץ ובחו"ל ונעשה כל מאמץ לסייע לאם במסגרת המגבלות המשפטיות הקיימות. המחלקה לעניינים בינלאומיים מטפלת במקרים של חטיפות ילדים בהתאם לאמנת האג בדבר חטיפת ילדים (1980). בתחילה, מסרה לנו אחותה של האם כי הילד נמצא בסוריה ואף מסרה לנו מס' טלפון בסוריה, שמסר לה האב. על פי ברור שערכנו עלה כי אין זה מספר טלפון בסוריה. עם זאת, במקביל, יצרנו קשר עם אינטרפול על מנת לברר היכן נמצא הילד.

 

כעבור מספר ימים, מסרה לנו אחותה של האם כי הילד נמצא לבסוף עם אביו ברוסיה. הן סוריה והן רוסיה אינן צד לאמנת האג, ועל כן אין למחלקה הבינלאומית סמכות לפעול במסגרת זו. למרות זאת, עשינו כל מאמץ על מנת לעזור לאם לקבל את בנה לידיה. לצורך העניין, יצרנו קשר עם גורמים רשמיים ברוסיה, אשר גם גילו נכונות לעזור לאם. על מנת לסייע בידה, היה עלינו להשיג מסמכים המעידים על כך שהאם היא המשמורן החוקי של הילד. לאור העובדה כי התנהלה בארץ חקירה פלילית בנוגע לחטיפת הילד, הצענו לפנות לרשויות מולדובה, על מנת להשיג מהם את המסמכים. פעלנו במישור זה, אשר בסמכותנו לפעול בתוכו, לאור העובדה כי לא יכולנו לפנות במסגרת אמנת האג, כדי לעזור לאם.

 

אחותה של האם פנתה אז אלינו בתאריך 11.10.04, וציינה כי אמור להתקיים דיון ברוסיה בעניין זה וכי האב טוען מיני טיעונים כנגד האם. כדי לעזור לה, ביקשנו מהגורמים הרשמיים בארץ, ומן האינטרפול, מסמכים שונים המפריכים את טיעוני האב, ביניהן מסמכים מבית הספר של הילד, ממקום העבודה של האם, ועוד אין זה מתפקידנו לעשות כל זאת, והיה על האם לפנות לעו"ד פרטי לצורך העניין, גם בישראל וגם ברוסיה, אולם בכל זאת החלטנו לסייע בידיה בגלל מצבה הקשה, הנפשי והכלכלי. שלחנו את החומר שנאסף, בנוסף למכתב לוואי מצידנו לגורמים ברוסיה ואנו עוד בקשר עם הגורמים השונים, על מנת לסייע לאם עם הדברים השונים שהיא זקוקה להם לצורך הדיון במשפט".

 

המידע הראשוני הגיע באי-מייל האדום
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מאיר פרטוש
"אבא לא מרשה לדבר עברית" (ארכיון)
צילום: מאיר פרטוש
צילום ג'רמי פלדמן
האם אובדת עצות (ארכיון)
צילום ג'רמי פלדמן
האב. התקשר וחטף את הילד
צילום: רויטרס
רוסיה. האם הצליחה לאתר את הילד (ארכיון)
צילום: רויטרס
צילום: איי פי
האב איים: אקח אותו לסוריה (ארכיון)
צילום: איי פי
מומלצים