בשביל לנהוג בגיל 16, לא צריך רישיון

הזיכרונות שלי מגיל 16 - לפחות הטובים שבהם - עוסקים בעיקר, איך לומר, בבנות המין המושך. מה רבה הייתה הפתעתי כאשר גיליתי כי החלומות הרטובים של בני 16 בימינו כוללים כנראה בחלקם לפחות בנות מצודדות, אך בעיקר מתמקדים בשמות כמו "מיול", "תומקר" ו"ריינג'ר". ולא, אלה לא שמות גיבורי פעולה, אלא שלושה כלי רכב בהם מותר לנהוג כבר מגיל 16.

על-פניו, לא חובב רכב כמוני יהיה מודאג מנטיית לב שכזו. ובכל זאת, משהו כאן אינו בסדר. ה"משהו" הזה קשור להגדרתם של כלי הרכב, המסווגים על-ידי מדינת ישראל כטרקטורים, לכן כדי לנהוג בהם, דרוש רישיון נהיגה בטרקטור. כדי שתבינו בן כמה אני (לפחות), כדאי לציין שקשישים כמוני זכו לקבל היתר זה יחד עם רישיון לרכב פרטי.

נוהל זה הופסק עוד לפני שנים רבות, וכיום כדי קבל רישיון נהיגה לטרקטור, צריך ללמוד נהיגה על כלי שכזה. איך עושים את זה? לומדים כמה שיעורי תיאוריה כללית, כולל חוקי דרך ותמרורים מוכרים, ואחר-כך לוקחים מספר שיעורים על טרקטור, עוברים מבחן מעשי ו... קדימה לדרך.

בכל זאת יש

אלא שמה לעשות, ומבחני הנהיגה בטרקטור - כמו גם כל השיעורים המעשיים - מתרחשים בשדה, בו נדרשים התלמידים להוכיח שהם מסוגלים לתמרן טרקטור עם עגלה קדימה ואחורה. משעשו זאת, עברו את הטסט. אני לא מגזים. הם אינם נבחנים על יכולת נהיגה בכביש, אינם מתרגלים נהיגה בכביש, אינם לומדים השתלבות בתנועה ועוד. בקיצור, אין להם מושג ירוק לגבי נהיגה בכביש.

והנה בכל זאת יש להם רשיון, המאפשר להם על-פי חוק להשתלב עם כלי הרכב שלהם בכבישי ארצנו, יחד עם מאות אלפי נהגים שלמדו נהיגה כראוי (נגיד...), כאלה שלבטח אינם מודעים לכך שברכב הנוסע לצדם יושב לא רק נהג חסר ניסיון וצעיר בשנים, אלא גם אחד שמעולם לא קיבל כלים נכונים. החוק אפילו לא מחייב אותו לשים שלט "נהג חדש".

בשניים משלושה הכלים המוזכרים מדובר ברכב איטי למדי. המיול והריינג'ר הם למעשה מעין עגלות ממונעות, שזוכות לשימוש נרחב בקרב חקלאים, במפעלים וברשויות. הם מצוידים במנוע לא-גדול ובתמסורת רציפה מסוג וריאטור. המהירות המרבית עומדת על 40 קמ"ש מוגבלים, או מהירות "מסחררת" של כ-50 קמ"ש אם מורידים את ההגבלה.

משהו אחר

לעומתם, התומקר הוא חיה שונה לגמרי. כאן מדובר בכלי בעל מנוע חזק יותר, עם יכולת עבירות מרשימה במיוחד בשטח, המסוגל לפתח בכביש מהירות של 70 קמ"ש ואף יותר. זוכרים? גם אותם שני נערים בני 16 שנוהגים בו הביתה, אינם אוחזים ברישיון נהיגה, והחוק אינו מחייב לבצע אפילו שיעור נהיגה אחד על אספלט. רוצים עוד? החוק גם אינו דורש נסיעה בליווי נהג מבוגר במשך חודשיים.

זה לא נשמע לכם מסוכן קצת? לא צריך לספר לכם כיצד נוהגים מרבית "הנהגים החדשים". גם לא צריך להזכיר (שוב) כמה זמן - אחרי שקיבלו רישיון קבע - לוקח להם לרכוש מיומנות נהיגה בסיסית. והנה כאן נמצאים נהגים צעירים (עוד) יותר, בגיל שהמחוקק לא מצא לנכון לאפשר להם נהיגה ברכב.

ובכל זאת הם חופשיים לעשות כאוות נפשם, ללא השגחה. האם מישהו במשרד התחבורה מוכן בבקשה להתעורר, ולעשות משהו בנידון? ואם אפשר עוד היום, לפני הכתבות המזעזעות ביומני החדשות של הטלוויזיה המקומית ומריחות הדם על כפולות-צבע בעיתונות יומית. מישהו?

המשרד עונה?!

אז כן, בירור עם משרד התחבורה העלה כי הנושא ידוע ומוכר, וכבר בשנת 2002 הוקמה ועדה לבדיקת הנושא, בראשותו של חנניה אפנג'ר, מנהל תחום ורב-בוחן במחוז תל-אביב ומרכז של אגף הרישוי. והיו אפילו המלצות. ראשית, יש לשנות את הגדרת המיול מ"טרקטור" ל"טרקטור משא", ואז נהגו חייב ברשיון 02 בלבד. כלומר, כל מי שברשותו רשיון כזה, יכול לנהוג על המיול מבלי לעשות טסט על טרקטור. זו אכן בשורה טובה לרשויות ולמפעלים, בוודאי לייבואני הכלי.

אבל מה יהיה בכל זאת עם הילדים? טוב ששאלתם. לכאורה יש לה פתרון קסמים. כל מי שמוציא רשיון על טרקטור בגיל 16, חייב להמתין לפחות חודשיים לפני שהוא יכול לנהוג. כמו ברשיון לרכב פרטי? לא ממש. כי בחודשיים האלה הוא לא נוהג עם מלווה, אלא סתם ממתין בסבלנות, כאילו רשיונו מוקפא. לאחר מכן עליו לקחת שמונה שיעורים שנושאם העיקרי הוא השתלבות בכביש, ולעבור מבחן מעשי נוסף.

במלים אחרות, הועדה החליטה להוציא מהילדים את החשק לנהוג על הכלים הללו. קודם ללמוד תיאוריה, אחר כך ללמוד על טרקטור ולעשות טסט, אז להמתין חודשיים, ללמוד שמונה שיעורים נוספים, אחר כך עוד מבחן מעשי. כבר עדיף לחכות עד גיל 17, ולעלות ישר על מכונית, לא? מה שהיתה, כנראה, כוונת הוועדה במקור.