מגיע לחולה במעצר תרופות? לא אם הוא עובד זר
לאנשי משטרת ההגירה לא ממש מפריע ש-מ' מניגריה היא חולת נפש המטופלת בכדורים. הם עצרו אותה, נטלו את מסמכיה הרפואיים ולא שעו לתחנוניה לאפשר לחברתה להעביר לה תרופות. גם רופא לא נתנו לה לראות. אך בזאת לא תמה מסכת ההשפלות והייסורים: בית הדין בבית המשמורת פסק: "אין טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן טיפול". משטרת ההגירה: היא מוזמנת להתלונן
לכאורה, מדובר בסיפור נוסף, אחד מיני רבים, בהם נתפסים עובדים בלתי חוקיים בעת שוטטות ברחוב ונלקחים למשמורת לסידורי סילוקם מהארץ. אלא שמ', בניגוד למקרים אחרים, אינה אישה בריאה, אלא אישה הסובלת ממחלת נפש קשה ונזקקת לתרופות באופן סדיר.
אבחונה של מ' כלוקה במחלת נפש נעשה על-ידי ארגון רופאים לזכויות אדם בעת שהייתה בישראל. לפי אבחנתו של הרופא, מ' לקתה במחלתה לאחר הגעתה לישראל, לפני כשנתיים. לאחר האבחון נלקחה מ' לסדרת בדיקות וטיפולים במעבדה בתל-אביב ונרשמו לה תרופות, אותן עליה ליטול באופן סדיר.
שלשום, כאשר הגיעו שוטרי משטרת ההגירה לעוצרה, הציגה בפניהם מ' את מסמכיה הרפואיים, המעידים על מחלתה. לטענתה, השוטרים לקחו את המסמכים ועצרו אותה. לאחר מעצרה, ביקשה לאפשר לחברתה להעביר לה את התרופות אל בית המעצר, אולם השוטרים סרבו לבקשתה והעבירו אותה לבית המשמורת, הנמצא על גבול מצרים. גם ב'צוחר' לא נענו השוטרים לבקשתה לבדיקה רפואית, בטענה כי אין כלל רופא במקום.
על-פי החוק, מרגע שנמצא אדם במעצר, מחויבת המדינה לדאוג לבריאותו ולטיפול רפואי הולם במקרה הצורך, אולם כשמדובר באדם הלוקה בנפשו, העניין חמור פי כמה, היות וכל עיכוב במתן טיפול נאות עשוי לגרור אחריו נזק בריאותי מצטבר.
וכך נותרה מ' במעצר, בלא כדורים, בלא טיפול רפואי ובלא השגחת רופא, כנדרש. אתמול, לאחר שהגיע הסיפור לידיעת אנשי ארגון 'במבילי' לזכויות עובדים זרים, ביקשה עו"ד נורית אטמן, המייצגת את 'במבילי' בהגנה על מ', שימוע משפטי אשר יאפשר למ' לבקש התחשבות במצבה, לשחררה ממעצר או לספק לה טיפול רפואי הולם.
בית הדין: "המסמכים לא מצדיקים מתן טיפול"
לצורך השימוע, חקר את מ' עו"ד דן ליברטי, המשמש כבורר בית הדין של בית המשמורת 'צוחר'. בחקירתה הצהירה מ' על מחלתה, וכן הצהירה כי נקבע לה מבעוד מועד תור אצל רופא. לטענתה, המסמכים המציגים את מצבה הרפואי נמסרו לבחינתו של הבורר לאחר שניתנו לו מידי משטרת ההגירה, אולם בסיכום תצהירה כתב עו"ד ליברטי, בשמה של מ', כי 'בעתיד אציג מסמכים רפואיים', כאילו שאלה לא הוצגו בפניו.
המסמכים הרפואיים, שהגיעו לידי ynet, כוללים ממצאי מספר בדיקות רפואיות שנעשו למ' וכן מרשם לתרופות לחולי נפש. למרות מסמכים אלה, ולאחר שעו"ד אטמן הציגה אותם בשנית בפניו, הבורר ליברטי פסק כי אין במסמכים אלו די בכדי להצדיק את שחרורה או מתן טיפול. "לא השתכנעתי כי קיימים בנסיבות העניין, וכל עוד לא הוצגו בפנינו המסמכים הרפואיים של המוחזקת, טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה בערבות", כתב עו"ד ליברטי בהחלטתו.
"הוא טען שהוא מבין בזה ומסוגל לקרוא את המסמכים הרפואיים ושאין בהם די על-מנת להעניק לה טיפול. אבל אם הוא מסוגל לקרוא ולהבין מסמכים רפואיים, מדוע הוא אינו מסוגל לקרוא מרשם תרופות של רופא ולהבין כי מדובר בתרופות למחלת נפש?", תוהה עו"ד אטמן. לטענתה, כעת תנסה להמציא עבור מ' מסמכים רפואיים נוספים, אותם תציג בשנית לבורר. "אני מקווה שבהם הוא יסתפק ואם לא – נשקול פניה לבית המשפט המחוזי", אמרה.
לדברי נסים פז מארגון 'במבילי', "נניח שהבורר אינו מוכן להכיר במ' כחולת נפש ולשחררה, האם הוא יכול לקחת על עצמו אחריות לבריאותה ולגורלה בעת החזקתה במעצר ללא השגחה רפואית? הרי בהחלטתו להשאירה במעצר בלא לראות רופא, הוא מצהיר שהוא מוכן לקחת על עצמו אחריות לגורלה של אישה חולה. מדוע לא אפשר לה לראות רופא?".
"היא מוזמנת להתלונן על השוטרים"
ממשטרת ההגירה נמסר בתגובה כי "הליך לקיחת המסמכים האישיים והעברתם לעיון בית הדין הוא הליך שגרתי. כך גם האיסור על קבלת מבקרים בטרם יתקיים הדיון בעניין האסיר. יחד עם זאת, אם המתלוננת סבורה כי נגרם לה עוול בהתנהגות המשטרה, היא מוזמנת להתלונן בצינורות המקובלים, ותלונתה תיבדק".
משרד המשפטים, האחראי על בתי הדין למשמורת, מסר בתגובה כי "נתינים רבים השוהים במשמורת טוענים לבעיות בריאותיות כאלו ואחרות. הגם שבית הדין אינו כפוף לדיני הראיות, על מנת שיוכל לשחרר עובד בשל מצבו הרפואי, עליו להשתכנע כי אכן מדובר במצב רפואי שבעטיו אין המוחזק יכול לשהות במשמורת.
"במקרה זה, ולאחר עיון במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו, לא השתכנע בית הדין כי המדובר במצב רפואי המונע את המשך החזקתה במשמורת של הנתינה, ועל כן הורה לבאת כוחה להמציא חוות דעת רפואית עדכנית המתייחסת למצבה הרפואי והנפשי. יצוין לסיום, כי גם הפסיקה הכירה בעובדה שלא ניתן להורות על שחרורם של מי שהסתננו לישראל, אלא בנסיבות חריגות ביותר. בית הדין לא השתכנע שזה המקרה".
לפנייה לכתב/ת 
