היכונו ל"תוכנית ברק"
אהוד ברק מתחיל לשרטט את המצע העתידי שלו, בקרב על ראשות הממשלה. ל-ynet נודע כי על פי התוכנית המתגבשת, יקרא ברק להיפרדות מהפלסטינים, יפעל לרסן את "הפוליטיזציה של הדת" ולתת לזרמים נוספים ביהדות מעמד, ויבהיר שמבחינה כלכלית הוא איננו בנימין נתניהו. התנאי הראשון הוא כיבוש הנהגת מפלגת העבודה, שברק משוכנע כי איבדה לחלוטין את דרכה. לתשומת לבו של הקורא שמעון פרס
שבועיים עברו מאז שהודיע אהוד ברק על חזרתו הרשמית לחיים הפוליטיים, ובינתיים הוא מחכה. ברק לא ממהר להפקיד (או להפקיר, תלוי מאיפה מסתכלים) את עצמו בידיה של התקשורת שמחכה לו מעבר לפינה.
שלא יהיה ספק: ברק עובד קשה, ממש קשה – חורש את הארץ לאורכה ולרוחבה מלווה בצוות מצומצם מאוד של עוזרים ומאבטחים, נפגש עם קבוצות קטנות יחסית של עשרות פעילים (למפגש בחיפה בשבוע שעבר הגיעו, באופן מעט חריג, כמאתיים איש), מספר להם על עצמו, על השינויים שעבר ועל הלקחים שלטענתו הפיק בשנים שחלפו. בין לבין, הוא מספר להם גם על תוכניותיו ורעיונותיו לעתיד, ומותח ביקורת גוברת והולכת על התנהלותה הלא ראויה כאופוזיציה של העבודה.
מי שמקשיב לברק היטב, יכול לשמוע, די בבירור, כי האיש עסוק בימים אלה בגיבוש התוכנית שלו, "תוכנית ברק" אפשר לכנותה - אותה פלטפורמה רעיונית-אידאולוגית שתכלול את המסרים שעימם יבקש ראש ממשלה לשעבר לסחוף אחריו את מפלגתו, ואחר כך את הציבור כולו. התוכנית הזאת עוד לא מוכנה, גם לא ממש מגובשת - אבל בדבריו של ברק בפני הקבוצות שעימן הוא נפגש בשבועיים האחרונים, אפשר כבר לזהות, לפחות במעט, לאן ינשבו הרוחות.
המשימה של ברק
המשימה הגדולה ביותר של אהוד ברק, כמי שמתיימר להנהיג את מפלגת העבודה ולהוביל אותה חזרה לשלטון, היא להחזיר את הזהות שאבדה לה בשנים האחרונות תחת הנהגתם של שמעון פרס וחבורת רודפי ממשלת האחדות. העבודה, שהיתה פעם מפלגתם של בוני המדינה, מפלגתם של אנשים עם אג'נדה, הפכה מאז עלה אריק שרון לשלטון לנגררת המביכה של הליכוד, למפלגה שאיבדה את האמון בעצמה, את האמון שהיא יכולה להיות אלטרנטיבה. שום מסר חד משמעי לא יצא מבין שורותיה, ועל מזבח הפוליטיקה הקטנה והעניינים האישיים – יש המוכנים לקבור אותה כליל, אפילו היום.
"אין אופוזיציה, לכן התאיידנו", אמר השבוע ברק במפגש סגור עם פעילים. "אנחנו לא אומרים מה צריך לעשות. צריך להתעורר לחיים. כל מה ששרון ונתניהו עושים, אנחנו יודעים לעשות יותר טוב".
ברק נאחז כעת בעבודה כטובע הנאחז בקש. הוא, שהקים ב- 99' את "ישראל אחת" ומידר את אנשי המפלגה מכל מידע, רואה כעת בעבודה את הפלטפורמה היחידה שעל גביה יוכל לשוב, אולי, לנהל את המדינה. הגדרת אופייה של המפלגה בנושאים כמו כלכלה וחברה, חינוך ודת ומדינה – ישפיע בסופו של מהלך גם על מעמדה של המפלגה בציבור הרחב. כל אלה, כמובן, לצד העמדות המדיניות הברורות והמוכרות של ברק (תוכנית שלוש הרגליים).
"צריך להחזיר את המדינה לפסים, כדי שתהיה מדינה ציונית-דמוקרטית", אמר ברק השבוע במפגש עם אנשי הקיבוץ הארצי. את המדינה, מאמין ברק, אפשר להחזיר לפסים רק לאחר היפרדות מהפלסטינים ("הם שם, אנחנו כאן"), הפרדות שתאפשר לטפל בבעיה הדמוגרפית המאיימת על ישראל, וגם ולדאוג לצביונה היהודי של המדינה.
ברק לא מהסס לעסוק גם בנושאים רגישים ביותר. כמי שהגה את המהפכה האזרחית בשלהי כהונתו כראש ממשלה, וכמי שיודע ששינוי היא חבית של קולות שיש להחזיר לעבודה - נושא הקשר שבין דת למדינה מעסיק את ברק גם בהווה. "צריך לעשות מאמץ כדי לרסן את הפוליטיזציה של הדת", אמר לאנשי הקיבוץ הארצי. "צעירים בכלל, והצעירים במפלגת העבודה, מפתחים אנטגוניזם לערכי הדת. בשורשי המפלגה יש קשר עמוק למורשת ישראל".
לא, ברק לא מתכוון להפוך את העבודה למפלגה חרדית. נהפוכו. כשהוא מדבר על ערכים, ראש הממשלה לשעבר דווקא חושב על ברל כצנלסון, מהאבות המייסדים של תנועת העבודה, ששימש כאב רוחני לדורות של מנהיגים, ושילב מסורת עם חדשנות רעיונית.
וכשהוא מדבר על פוליטיזציה של הדת, ברק חוזר על דברים שאת בחלקם הוא אמר גם ב-99': מצד אחד, לא צריך להקיא את הדת לחלוטין בגלל הפוליטיזציה שממנה היא סובלת, אך מצד שני, מדינת ישראל המודרנית לא יכולה להרשות לעצמה להשאיר את הדת היהודית בידי זרם אחד בלבד – הזרם האורתודוקסי.
נכון, הוא לא אומר את זה במפורש לפי שעה, אבל אפשר להבין בין השורות כי אהוד ברק של 2004 ינסה, בתוכניתו שאמורה לראות אור בעתיד הלא
רחוק, לתת מענה לשאלת הרבגוניות הדתית בישראל, ולקשר של המדינה עם התפוצות באשר הן. במילים אחרות: יש לפעול להפרדת הדת מהמדינה (בדרך זו או אחרת), ולהפוך את הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים לחלק מהחברה הישראלית. יש להניח, כי בנסיעותיו הרבות לארה"ב בשנים האחרונות, נתקל ברק בסוגיה הזאת במפגשיו עם יהודים החיים שם, ולכן הוא יבקש לתת מענה לבעיה, שהופכת לאקוטית יותר ויותר מידי יום.
גם בנושאי חינוך יש לברק מה לומר והוא מתכנן שינויים. אמש תקף בחריפות את שתיקתה של מפגלת העבודה בכל הקשור להקמת הוועדה הנוספת שתבחן את שכר הלימוד באוניברסיטאות, ויצא להגנת הסטודנטים ולהגנת ועדת וינוגרד, שהוקמה בזמן היותו ראש ממשלה. ברק גם מאמין כי יש לערוך רפורמה חסרת תקדים במערכת החינוך. "חינוך זה נושא מפתח", הוא אומר לפעילי המפלגה, "נושא שבטווח הארוך ישפיע יותר מכל על המדינה. צריך לעשות פעולת ענק של תקציבים, ולערוך חלוקה נכונה ולבצע תגמול משמעותי של מורים בפריפריות".
בנושאים כלכליים-חברתיים, ברק טוען כי דרכו היא לא דרכו של בנימין נתניהו. בפגישותיו עם פעילים, ברק תוקף בחריפות את שר האוצר, ובעתיד הקרוב צפוי להישמע מפיו יותר ויותר הביטוי "הדרך השלישית" של אנטוני גידנס. ברק מאמין כי ניתן לעבור מכלכלת סעד לכלכה קפיטליסטית, אבל צריך לעשות את זה בדרכן של מדינות אירופאיות שעשו זאת בהצלחה בעבר. "צריך למצוא דרך של רגישות", אמר השבוע ברק. "הכי מקומם זה היחס לקשישים, לנכים, לחד הוריות. יש דברים שנתניהו צודק בהם, אבל הוויכוח הוא על הדרך. לא צריך לבדוק מי שובר למי יד. זה נכון להוציא אנשים לעבוד, אבל צריך לעזוב להם ולא להזניח ולזרוק אותם לרחוב".
תוכנית מגובשת, סופית, כזו שניתן להציג בכמה משפטים מפני המצלמות - עדיין אין. אבל בשבועות הקרובים, ואולי אף מוקדם יותר, יש להניח שאהוד ברק יגבש באופן סופי את תוכניותיו ויציג אותן בפני הציבור הרחב. אם יעז ברק לעסוק בנושאים רגישים באמת, כמו נושאי דת ומדינה, וינסה למצוא פיתרון לנתק המתמשך שבין ישראל ובין יהודי ארה"ב – הרי שאפשר היה לומר כי האיש לא מחפש קיצורי דרך, לא מחפש כותרות, והוא מוכן להיכנס ולעסוק בנושאים שמנהיג לאומי צריך לעסוק בהם.
כדאי לשים לב...
...לעמי איילון. האיש אומנם מפזר רמזים על ימין ועל שמאל על כוונתו להפוך לראש ממשלה, אבל לפי שעה אף אחד לא יכול לומר בוודאות מתי ואם בכלל הוא ייכנס למרוץ על ראשות העבודה. או שכן. והאיש הזה הוא היועץ האסטרטגי טל זילברשטיין, שנשבע כי ייעשה הכל כדי לבלום את שובו של ברק לראשות העבודה, ומהדק יחסים עם איילון. יהיה מעניין לעקוב אחר הקשר הזה, שכן על פי גורמים במערכת הפוליטית – שיתוף הפעולה בין השניים מרמז על הודעה הולכת וקרבה של איילון על כוונותיו לקפוץ למימי הפוליטיקה.
לפנייה לכתב/ת 
