שתף קטע נבחר

ה"מורדים" הפסידו, אז מה?

נכון, עוזי לנדאו הלך הביתה שפוף מגני התערוכה, אבל מתנגדי ההתנתקות בליכוד לא התאיידו וגם ממשלת המיעוט של שרון לא התרחבה. "האם זה כוחו של מחנה אריק", תהה פעיל ליכוד, "כשהמועמד שהריץ - הירשזון - מגיע למקום השלישי?". אפשר גם להזכיר לאנשי שרון המרוצים באיזה צד של המפה הפוליטית נמצאים המנצחים האחרים - נוה וכץ. מה שהיה הוא שיהיה

כמה שזה היה דרמטי: היו שם משדרים מיוחדים, כותרות מאיימות ופרשנויות יודעות דבר. והיה את עמרי שרון שלחשש ופעל מאחורי הקלעים, וביקש יפה שיצביעו להירשזון, ואם לא קשה אז גם צחי. והיו סקרים מלחיצים ומתמודדים מיוזעים.

 

והיו גם פייגלינים מזוקנים עם רשימות מסודרות. והיו, כרגיל בליכוד, חיבוקים, נשיקות וצ'אפחות. ומן הצד השני היה הרבה חוסר עניין שהפגין הציבור. ואז – בום! בבת אחת הכל נעלם. הכל נמוג בגשם שהחל לרדת בתל אביב ושטף את עשרות הפוסטרים והפליירים.

 

הלילה, קצר אחרי חצות, זה נגמר: המרוץ המטורף בליכוד על ראשות מוסדות התנועה, מרוץ שעניין בעיקר את אלה שהיו מעורבים בו, ואת העיתונאים שסיקרו אותו – הגיע אל סופו המייגע, וראה זה פלא – שום דבר לא קרה. השמיים לא התבהרו, והארבה לא חזר על עקבותיו, וממשלת המיעוט של אריק שרון לא התרחבה פתאום. ואם כבר מדברים, אז גם המורדים (שקיבלו מכה רצינית) לא התאיידו, וגם התקציב לא עבר בקריאה ראשונה בכנסת, וגם נתניהו וסילבן שלום לא הסירו את התנגדותם לממשלת אחדות.

 

אמש נגמר המרוץ, וצחי הנגבי נבחר לשמש כיו"ר המרכז, ועוזי לנדאו, מיכי רצון וגלעד ארדן קיבלו מכה לא נעימה והלכו הביתה שפופים, למרות שפייגלין ואנשיו הובילו אותם על כפיים; וגם ישראל כץ ודני נוה זכו בתארים חדשים שעוד לא היו להם ב"רזומה" והלכו הביתה מרוצים, אל הילדים והמשפחה, אל עתיד פוליטי אישי ורוד יותר.

 

ימים יגידו מה יקרה עם כל אלה – אבל בינתיים לא נראה שתוצאות הבחירות למוסדות ישנו את המציאות הפוליטית. ואיך ישנו? שאל מישהו אמש, אם האיש היחיד שעבורו עמרי שרון באמת פעל בכל הכוח, ח"כ אברהם הירשזון - הגיע למקום השלישי במרוץ על ראשות המזכירות, אחרי מיכי רצון? האם זהו כוחו של מחנה אריק, תהה איש אחד בגני התערוכה. זה כל מה שיש להם לתת? מקום שלישי? עם זה הם רוצים להכניס את מפלגת העבודה?.

 

שעות ספורות לאחר שהאורות כבו בביתן עשר בגני התערוכה, נדמה שאת הבחירות לראשות מוסדות הליכוד אפשר לסכם במשיכת כתף אחת ארוכה: נו אז מה?

 

אז מה אם כץ (שטען כל הזמן כי עמרי שרון פעל נגדו באגרסיביות וניסה לחסלו) הוא יו"ר המזכירות ולא רצון, ומה זה כבר משנה אם נוה (שזכה לתמיכת המתנחלים והיה, יחד עם כץ, בין מארגני ה"פוטש" נגד שרון בהצבעה על ההתנתקות בכנסת) ינהל את ישיבות הלשכה במקום גלעד ארדן? והאם זה באמת משנה שהנגבי (שהתנגד לתוכנית ההתנתקות ואמר כי לא יפעל לשינוי החלטת המרכז בנוגע לממשלת האחדות), ושהביא את אמו, גאולה כהן, כדי להוכיח שהוא לא שכח מה זה להיות ליכודניק – הוא יו"ר מרכז הליכוד ולא לנדאו?.

 

האם כל מה שקרה אתמול בגני התערוכה באמת משנה את התמונה במערכת הפוליטית הישראלית? האם כל המאבק המתיש הזה שניהלו שבעה חברי כנסת ושרים על שלושה תפקידים פנים מפלגתיים באמת תחלץ את ישראל מהקיפאון הפוליטי שבו היא נמצאת, ותחלץ את הליכוד מהמצב הבלתי אפשרי שבו הוא שרוי כבר שנה? האם העובדה שכולם

שוכחים שצחי הנגבי הוא אולי יו"ר המרכז, אבל לא סופרמן – באמת תסייע לאריק שרון לסלול את הדרך להקמת ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה?.

 

ההנחה הרווחת בשבועות האחרונים היתה כי אם הנגבי יהיה יו"ר המרכז, שרון יוכל לעשות שם מה שהוא רוצה. ההערכות היו שהנגבי יאפשר לו להעביר החלטה שמאפשרת לו להקים ממשלת אחדות. אלא שעכשיו, בדיעבד, קשה להאמין ששרון עצמו האמין שצחי הנגבי הוא אכן כזה קוסם, שיכול להעלים בנאום אחד את השנאה כלפי מפלגת העבודה וכלפי תוכנית ההתנקות, ובו בעת להחליש את התנגדותם של נתניהו וסילבן שלום למהלך.

צילום: צביקה טישלר

 

הירשזון חטף מכה, אבל אנשי שרון מרוצים

 

עם זאת, מקורביו של ראש הממשלה היו שמחים אמש, או לפחות הציגו פני מרוצים. המועמד שלהם, אברהם הירשזון, חטף אומנם מכה קשה – אבל "המורדים" וראשיהם לא הצליחו לשים ידיהם על המוסדות. וזו, מבחינת שרון, בשורה משמחת, הרע במיעוטו.

 

"הדבר הכי חשוב שקרה", אמר אמש אחד ממקורביו של ראש הממשלה, "זה שצחי הוא יו"ר המרכז. זה מראה שיש עוד קצת שפיות במפלגת המטורפת הזאת". אם זה לא היה מוזר, זה כנראה היה מצחיק: אריק שרון, ראש הממשלה, אבי תוכנית ההתנקות - נאחז כטובע בקש בצחי, הבן של גאולה כהן. צחי הנגבי הוא מפלטו האחרון של אריק שרון. ימים מוזרים, ללא ספק.

 

אז למה בכל זאת היו כל כך מרוצים בסביבתו של שרון מהתוצאות? בעיקר משום שאף אחד מהמוסדות לא נפל לידיו של אחד ה"מורדים". החשש הכי גדול של ראש הממשלה היה שלנדאו, רצון וארדן יצליחו לתרגם את ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות לתמיכה סוחפת בהם, וישתלטו, יחד עם פייגלין, על מוסדות הליכוד. בסופו של דבר זה לא קרה, ושרון יכול לומר בגאווה כי הליכוד בחר להישאר בצד השפוי של המפה הפוליטית.

 

שרון אולי יהיה צודק, אבל רק חלקית. ואם הוא שכח, אז אפשר להזכיר לו מי הם ישראל כץ ודני נוה, באיזה צד של המפה הפוליטית הם נמצאים, ומה הם עשו לו רק לפני כמה שבועות. ובאשר ל"מורדים", התוצאות שהשיגו אומנם לא המליכו אותם - אבל הן גם לא מביישות. לנדאו הפסיד בהפרש קטן יחסית להנגבי, אלוף המינויים, רצון הגיע שני אחרי כץ ולפני הירשזון, וארדן נתן פייט רציני בקרב על ראשות הלשכה.

 

המספרים שהשיגו השלושה לא רעים בכלל, שלא לומר מכובדים. המספרים האלה יכולים להצביע על קיומו של מחנה מלוכד ועיקש, שרק ימים יגידו אם ימשיך לצמוח ולהתחזק. על כל פנים, המחנה הזה זקוק להנהגה, ולא מן הנמנע שנתניהו ו/או שר החוץ שלום ישלטו עליו פעם. על לנדאו נאמר כבר בעבר שהוא שומר על הפעילים עבור נתניהו. ובמצב הרעוע של המערכת הפוליטית – התיאוריה הזאת כבר לא נשמעת מופרכת בכלל. למעשה, במציאות הפוליטית הישראלית – כמעט שום תיאוריה לא תשמע כבר מופרכת. פה, כאן ועכשיו – הכל יכול לקרות. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: צביקה טישלר
הנגבי במגרש הביתי
צילום: צביקה טישלר
צילום: צביקה טישלר
לנדאו. תבוסה ל"מורדים"
צילום: צביקה טישלר
מומלצים