מנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה פורש מתפקידו

מנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה, סיני פתר, הודיע אמש (ב') כי יסיים את תפקידו בחודש אוגוסט הקרוב, כשנה לפני התאריך המיועד לחתום את הקדנציה הנוכחית שלו. פתר, שיחתום חמש שנות כהונה בתפקיד, אומר כי ההחלטה התקבלה בעקבות ההודעות על קיצוץ תקציבי נוסף המתוכנן לשנת 2005.

"אני נושא על גבי חמש שנים של מלחמות, שבמהלכן הצלחנו, למרות הקיצוצים הבלתי אפשריים, לקיים תיאטרון יוצר שמצליח בניגוד לכל הסיכויים בחיפה ומחוצה לה. חשבתי שאשלים שש שנות כהונה, אבל כשהבנתי שיהיו קיצוצים נוספים

של כמיליון שקל מתקציב התיאטרון, היה לי ברור שמידת הייסורים גוברת על מידת ההנאה. אני רוצה לעשות דברים שאני מאמין בהם, וכשמדובר באמנות, הפשרה היא רעה חולה. מלאכת הניהול האמנותי בתנאים שכאלה מתגלגלת לאמנות של הישרדות. זה נכון שהישרדות הכרחית בימינו, אבל במקצוע שלי, רצוי שייוותר שאר רוח אמנותי. בנתונים הנוכחיים יש שתי ברירות - או לחסל את התיאטרון היוצר או להפריט את התיאטרון ולעשות הפקות מסחריות בלבד כדי לממן את המשך הפעילות".

"לא קל לי להיפרד מהתיאטרון"

הודעתו של פתר התקבלה כהפתעה מוחלטת בעיקר בשל הפריחה המסתמנת בתיאטרון חיפה מזה תקופה עם הפקות מצליחות כמו "עיר הנפט", "האישה שבישלה את בעלה" ו"השתיקה", שמתבטא, בין היתר, גם בעלייה ניכרת בהיקף המנויים לתיאטרון. פתר מצדו אומר: "ברור שיש לנו מה למכור, אבל השאלה היא האם יש לנו את היכולת לרדת לעומקם של הדברים? האם תיאטרון חיפה יכול לצאת לחיפוש ולבנות אנסמבל יציב ועתודה? זה נכון שאנחנו נמצאים בתקופת פריחה, אבל בעונה הבאה, במידה שהקיצוצים אכן ייכנסו לתוקף, תיאטרון חיפה לא יוכל להמשיך ליצור. הוא יהיה עסוק בלשרוד. כבר עכשיו, בכדי לממן פעילות אמנותית משמעותית כמו למשל 'סופמשחק' של בקט, אנחנו נדרשים לסבסד את ההפקה באלפי שקלים מדי ערב. אין לנו מאיפה להמשיך ולתמוך ביצירה חשובה שכזו, ואני דואג לגורל ההפקות. זה רגע שקשה מאוד להיות נוכח בו".

פתר אינו מצטער על השנים בהן שימש כמנהל אמנותי, אבל לדבריו הגיע זמן פרישה וחזרה למה שהוא הכי אוהב – בימוי, משחק והוראה. את המלחמות הוא ישאיר לבאים אחריו: "אני יודע מה צפוי, אני מכיר את הלחצים הבלתי אפשריים וזה פשוט לא מספיק לי. בעירייה ובמשרד התרבות צריכים להבין שככל שמקצצים בתיאטרון, גורמים לחיים בתוכו להיות חד גוניים, צרי אופק ולא מעניינים. הקיצוץ הגיע לרמה כזו שאינה מאפשרת יצירה, וכשמדובר בתיאטרון שפועל בפרובינציה ונאלץ להתמודד מול תיאטראות במרכז, השאלה שחייבת להישאל היא האם בכלל יש מקום ליצור תרבות בפריפריה? האם הרשויות העירוניות רוצות תיאטרון עירוני? אם התשובה חיובית, הפריפריה זקוקה ליחס מועדף והרשויות נדרשות לדבוק במחויבויותיהן. תיאטרון חיפה כמו תיאטרון באר שבע נסמך יותר ויותר על כוחם של יוצרים, שחקנים ובמאים מקומיים. תרומתו למקום משמעותית והוא זקוק לחיזוקים כדי להמשיך וליצור בשקט. לא ייתכן שהשגשוג לו זכה התיאטרון בשנים האחרונות לא מדביק את הקיצוצים.

"לא קל לי להיפרד מהתיאטרון, אבל עשיתי את חשבון הנפש שלי ואני לא יכול להתפשר יותר. גם ליכולותיהם של מנהלים אמנותיים יש גבול. חילוף חומרים הוא דבר בריא לגוף ואני מקווה שמי שיחליף אותי בתפקיד ימשיך את הקו של פיתוח עתודת יוצרים ושחקנים חיפאיים".

מנכ"ל תיאטרון חיפה, ישראל בן שלום, אומר: "לפני כחודש נפגשנו עם השרה לימור לבנת שדיברה איתנו על צפי לקיצוצים של 22% מתקציב התרבות לשנת 2005. יחד עם קיצוץ של כמיליון שקל מתקציב העירייה התמונה רחוקה מלהיות ורודה.

על מנת שהמוסד לא ייסגר אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמה הפקות נוכל להעלות בשנה הבאה, איזה סוג של הפקות נעלה והאם נדרש לשלוח אנשים הביתה בכדי להמשיך ולהתקיים. לשמחתנו, יש גידול משמעותי בהיקף המנויים לתיאטרון וגם ההכנסות העצמיות שעומדות על כעשרה מיליון שקל מורות מגמת עלייה, אותה אני מקוה שנוכל לשמר".

רמיזות על חילוקי דעות בין המנהל האמנותי למנכ"ל נדחות על הסף, ולדברי בן שלום "יחסי העבודה ביני לבין סיני הדוקים וחבריים. חילוקי דעות הן חלק מהעבודה המשותפת, אך אני מאוד מעריך את סיני ואת דרכו. אני הייתי זה שתמך בהארכת כהונתו לקדנציה נוספת ושמחתי כשהדירקטוריון קיבל את המלצתי. אני מבין שהוא אינו רוצה להתקפל בפני הקיצוצים התקציביים וגם את רצונו לפרוץ. הוא עשה עבודה חשובה ואני מקבל את רצונו בהבנה".

עיריית חיפה: "הקיצוץ גרם לתיאטרון להשתפר"

את תגובתו של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, הנמצא בימים אלה בחופשה, לא ניתן להשיג. דובר העירייה, צחי טרנו, אמר בתגובה: "זו תקופה שבה אנחנו נדרשים לקיצוצים, אך הקיצוץ בתיאטרון העירוני הוא הקטן ביותר מבין אלה שנעשו בכל תאגידי העירייה השונים. התייעלות התיאטרון בשנת 2004 ואופן ניהולו איפשרו להקטין את הקיצוץ".

כשנשאל האם קיצוץ שישית מתקציב העירייה לתיאטרון נחשב לקטן ענה טרנו: "זה בלוף. אין השנה קיצוץ בפועל. העירייה נהגה לחשב בתקצוב את הארנונה והשנה הגענו להסכמה עם הנהלת התיאטרון שתקבל פחות חצי מיליון שקל במקום לשלם ארנונה, זה תרגילים חשבונאים". בפועל, התקציב שמקצה העירייה לתיאטרון עומד לשנת 2004 על סכום של 7.76 מיליון שקל, סכום הנמוך בשני מיליון מזה שהוקצה לתיאטרון בשנת 2003 וגבוה במיליון מזה המיועד לו בשנת 2005.

טרנו הוסיף ואמר כי "תיאטרון חיפה הפך להרבה יותר אטרקטיבי, מה שמבחינתנו הוא תנאי להשקעה בו. בשנה החולפת התיאטרון הוכיח שהוא ראוי להיות על מפת התיאטראות בישראל, וברור לנו שיש קורלציה מוחלטת בין התייעלות לבין התוצאות, כך שהקיצוץ גרם לתיאטרון להשתפר בסופו של דבר. יש לנו תמיד לאן לשאוף בהתייעלות אבל בסופו של דבר הנהלת העיר וראש העיר אישית חושבים שתיאטרון יוצר בחיפה הוא תנאי הכרחי".

את שנת 2004 יסיים תיאטרון חיפה על פי הצפי באיזון תקציבי, אך כשמדובר בתיאטרון שסוחב מזה שנים גירעון מובנה של 45 מיליון שקל, התמודדות עם קיצוץ נוסף ומשמעותי מעמידה את המשך קיומו בסימן שאלה. עם פרישתו של פתר בחודש ספטמבר מתפקידו, ייאלץ מנהלו האמנותי הבא של תיאטרון חיפה להתמודד לא רק עם תקציב קצוץ כנפיים אלא גם אם תכתיבי תוכן שכן כפי שאומר פתר "להפקות תיאטרון חיפה אין את זכות הכישלון, כישלון בעבורנו אומר העמקת הגרעון ואת זה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו".

במשרד התרבות מצרים על החלטתו של פתר לפרוש מניהול התיאטרון. צח גרניט, יועץ השרה לבנת לענייני תרבות אומר בתגובה: "תקציב 2004 לתיאטראות בישראל גדל ב-5% ביחס לשנה הקודמת. על פי הקריטריונים, התמיכה המתוכננת לתיאטרון חיפה בסוף שנת 2004 נמוכה בסכום של כ-100 אלף שקל בלבד ביחס לשנה הקודמת ועומדת על 5.3 מיליון שקל. יחד עם זאת הקיצוצים של האוצר מתקציב התרבות לשנת 2005 אכן מהווים איום על יכולת הפעילות של מוסדות תרבות רבים ובשבועות אלה מתנהלים מגעים עם האוצר בכדי לנסות ולהגדיל את התקציב.

"אני באופן אישי מצטער על כך שסיני פתר, שהוא בוודאי אחד היוצרים שתרמו רבות לעולם התיאטרון בשנים האחרונות, הגיע למצב שבו אין לו יותר את הכוחות למאבק החוזר והנשנה מדי שנה על תקציב המוסד שבראשו הוא עומד. המצוקה של פתר מאפיינת מנהלי מוסדות רבים שכמותו גם הם נאלצים להתמודד בסוף כל שנה עם חסור הוודאות ואיומי הקיצוץ בתקציב השנה העוקבת. אין ספק שזוהי הוכחה נוספת לנחיצותו של חוק תקציב תרבות שישים קץ לאיומים שחוזרים ונשנים מדי שנה על תקציב התרבות".