עשרות אנשים כבר חלו: מתחיל בשפעת ונגמר בשיתוק

סיבוך נדיר של מחלה זיהומית שכיחה גרם בחודשים האחרונים שיתוק לעשרות אנשים ברחבי הארץ: בימים האחרונים טופלו בבית החולים שניידר בפתח-תקווה תינוק בן שלושה חודשים וילדה בת חמש שלקו בשיתוק הנדיר. בבית החולים הדסה טופלה באחרונה צעירה שהפכה משותקת לחלוטין בתוך יומיים ואושפזה במחלקה לטיפול נמרץ לצורך הנשמה. מומחה שטיפל בחולים אמר אתמול: "מדובר בהצטברות חריגה של מקרים, שאיננו יודעים מה גורם לה".

לתופעה הזאת יש שם: תסמונת גיליאן-ברה. מדובר בהפרעה דלקתית של מערכת העצבים ההיקפית – זו המצויה מחוץ למוח ולחוט השדרה. היא גורמת

למחלה מהירה המאופיינת בחולשה ולעתים קרובות לשיתוק הרגליים, הזרועות, שרירי הנשימה והפנים.

ברוב המקרים מופיעה התסמונת לאחר מחלה זיהומית רגילה כגון שפעת, מחלת הנשיקה ומחלות שכיחות נוספות. היא מתחילה בחולשה חריגה או בתחושה מוזרה ברגליים ובידיים ועלולה לפגוע גם בשרירי החזה, הפנים והעיניים. ישנם חולים שסובלים ממחלה קלה בלבד, אולם רבים אחרים עלולים לסבול משיתוק פתאומי, המתרחש במהירות. המחלה עלולה לפגוע גם בשרירי הנשימה ולהחלישם עד כי נוצר הצורך להנשים את החולים באמצעות מכונת הנשמה.

החולים – ברובם הגדול – מחלימים בסופו של דבר, אולם תהליך השיקום עלול להימשך חודשים ארוכים ולחייב אישפוז ארוך בבית חולים. על-פי ההערכות, 5% מהחולים בתסמונת מתים כתוצאה ממנה, ו-20% יסבלו מחולשה כלשהי ברמות שונות. חלקם יישארו מרותקים לכיסא גלגלים עד סוף ימיהם.

מדובר בתסמונת נדירה. בכל בית חולים בישראל מטפלים במקרים בודדים בלבד בשנה. התסמונת אינה מדווחת על-פי החוק למשרד הבריאות, אולם מדיווחים שונים שהתקבלו באחרונה עולה כי בחודשים האחרונים חלה עלייה משמעותית במספר החולים בה. בית החולים שיבא דיווח באחרונה על 13 חולים – שלושה מהם בחודש האחרון. בבית החולים שניידר טופלו באחרונה שישה ילדים שסבלו מהתסמונת. בימים האחרונים אושפזו במחלקות הילדים שני ילדים – בהם תינוק בן שלושה חודשים – שסובלים משיתוק חוזר שנגרם כתוצאה מהתסמונת.

"מקרה של תינוק בן שלושה חודשים וחצי הלוקה בשיתוק הוא נדיר מאוד, משום שהמחלה אינה תוקפת בדרך כלל תינוקות קטנים מאוד", אומרת הנוירולוגית ד"ר רחל שטראוסברג, המטפלת בילדים. "התינוק נולד בריא לחלוטין והתפתח באופן תקין, עד שלפתע הפסיק להזיז את ידיו ואת רגליו. בדקנו אם הוא חולה בפוליו, אולם הבדיקות שללו זאת. בדיקה נוירולוגית הצביעה על כך שלקה בגיליאן-ברה. מצבו השתפר לאחר שטיפלנו בו בנוגדנים שחוסמים את תגובת הגוף שגורמת לשיתוק, אולם מצבו הידרדר שוב, וייתכן שלקה במחלה באופן כרוני.

"סימני המחלה בילדים עד גיל שבע דומים מאוד לסימני מחלת הפוליו (שיתוק ילדים) ומתבטאים בצניחת הראש לאחור, בקשיים בבליעה ובקול צרוד, שעלולים להצביע על בעיה בחלקו העליון של עמוד השדרה או בגזע המוח. אצל ילדים – נוסף על החולשה המוטורית המוכרת גם אצל מבוגרים, גורמת המחלה גם לכאבים עזים, שרק תרופות חזקות יכולות לשכך", מסבירה ד"ר שטראוסברג.

בבית-החולים שיבא טופלו בחודש האחרון שלושה חולים בני 30-40. מנהל המחלקה הנוירולוגית, פרופ' יואב צ'פמן, אמר אתמול: "בחודשים האחרונים אושפזו במחלקה חולים רבים הסובלים מגיליאן-ברה – בשיעור גבוה משמעותית מהמקובל. המחלה התפתחה בחולים בעקבות וירוסים וחיידקים שכיחים, מהרפס ועד צהבת ומחלת הנשיקה, ולא מצאנו מכנה משותף ביניהם. ידוע שבעונת החורף אנשים נחשפים יותר לווירוסים ונמצאים במקומות סגורים יחד עם אנשים חולים, אך עדיין לא ניתן להסביר מדוע מתוך אלפי אנשים שנחשפים לווירוסים השונים דווקא אותם בודדים נדבקים במחלה, ומדוע בחודשים האחרונים יש הצטברות כל-כך גדולה של מקרים".

פרופ' עודד אברמסקי, מנהל המחלקה הנוירולוגית בהדסה, מסר כי באחרונה טופלה צעירה שבתוך יומיים הפכה למשותקת לחלוטין ואושפזה במחלקה לטיפול נמרץ. לדבריו, רק בחודש הא חרון טופלו שלושה חולים במחלה, ובשנה האחרונה היה בבית-החולים בכל רגע נתון לפחות חולה אחד במחלה.

"עכשיו אני כמו ילד שלומד ללכת מחדש"

"עד לפני חודשיים הייתי אדם בריא לחלוטין, ופתאום, בזמן קצר כל-כך, הכול הידרדר, ומצאתי את עצמי על כיסא גלגלים". כך מספר סשה שניידרמן, שחלה בתסמונת גיליאן-ברה ומאושפז לשיקום ב"שיבא".

שניידרמן, ספר בן 32 מגבעתיים, חלה לפני מספר שבועות בשפעת והתעורר בוקר אחד עם תחושה מוזרה. "הרגשתי שהידיים והרגליים שלי 'נרדמו'", הוא מספר. "התחושה הלכה והתחזקה, ובשעות הערב כבר היה כמעט בלתי נסבל. באותו יום עבדתי במספרה, אבל למחרת לא הצלחתי ללכת לעבודה.

"ביום הרביעי פניתי לרופא המשפחה, והוא שלח אותי מייד לחדר המיון בתל-השומר, ומאז אני מאושפז. זאת תחושה קשה לא להיות מסוגל להזיז את היד או את הרגל ולא לדעת למה זה קורה או מתי זה יעבור. במשך תקופה ארוכה לא יכולתי לעמוד על הרגליים והסתובבתי רק בכיסא גלגלים. הייתי משותק ומנוטרל".

בשיאה של המחלה עבר סשה פעמיים טיפול מיוחד לסינון הנוגדנים בדם. כיום הוא מקבל טיפולי פיזיותרפיה כדי שיוכל לחזור ללכת. "אני כמו ילד שלומד ללכת מחדש", אומר סשה. "אני רק מקווה להשתחרר, אבל לא יודע מתי". שרית רוזנבלום ורבקה פרייליך