יש רמפה לנכים באוטובוס של אגד. אז מה?

חברת "אגד" מתהדרת באוטובוסים בהם מופיעה מדבקה עם סמל של נכה בכיסא גלגלים. מדבקה גדולה, כחולה ומעוצבת, המתנוססת בהבלטה בחזית האוטובוס, והאמורה להבטיח לנכה הממתין בתחנה שיוכל לעלות באמצעות רמפה מיוחדת, שמיועדת להעלאת כיסא גלגלים מהדלת האחורית. אולם, בפועל, כך עולה מבדיקת ynet, המצב שונה לחלוטין: נהגים אינם יודעים כיצד להפעיל את הרמפה. כמה מהם מעדיפים לחמוק מבלי להעלות את הנכה לאוטובוס.

הרמפה היא למעשה משטח מברזל שאמור הנהג להרים ולהניח כמו גשר מהדלת האחורית של האוטובוס אל שפת המדרכה. מדובר בפעולה פשוטה, בה קם הנהג לדלת האחורית, מתכופף, מרים את המשטח ומניח אותו על קצה המדרכה.

כתבת ynet התלוותה לבתיה שמסיאן מהרצליה, נכה בכיסא גלגלים, והיתה עדה לשלל ההתחמקויות של הנהגים כדי לא להעלותה. שמסיאן חיכתה בתחנת האוטובוס במשך חצי שעה וניסתה לעלות לשמונה אוטובוסים המעוטרים במדבקת הנגישות.

הנהג באוטובוס הראשון נעצר בתחנה ואמר: "אני מצטער, אבל אני לא יודע בכלל איך להרים את הרמפה". אמר ונסע. השני אמר שאין לו זמן להתעסק עם הרמפה, יש לו נוסעים באוטובוס שמחכים. הנהג השלישי האט, ראה שבתחנה ממתינה אישה בכיסא גלגלים והמשיך לנסוע. נהג אחר ביקש מבחורה שעמדה ליד שמסיאן, שתעזור ותרים אותה ואת כיסא הגלגלים שלה, ששוקל לא פחות מ-100 ק"ג.

הנהג שהתאמץ הכי הרבה, היה זה שקם מכיסאו לעבר הדלת האחורית "לראות מה הוא יכול לעשות". הוא ניסה להרים את הרמפה ואמר: "תראי, אני לא יודע מה עושים כאן, צריך איזה מפתח אבל אין לי אותו", חזר לכיסאו ונסע.

"קשה ומשפיל לעבור את הייסורים"

שמסיאן רגילה למקרים שכאלה. "כל המצב הזה מביך ביותר, איזו הרגשה זיפתית זו שהנהג וכל הנוסעים מסתכלים עלייך כמו על חיזר. יש גם את אלה שמסתכלים בקוצר-רוח כאילו 'מי את בכלל', ויש את אלו, שלהבדיל מרחמים עלייך פתאום. זה לא נעים כל המצב הזה, עדיף לי לעלות בשקט, לשלם ולרדת איפה שאני צריכה בלי יותר מדי רעש".

היא מאשימה את חברת "אגד" באחריות למצב. "ישנם את אותם נהגים חוצפנים, שהיחס שלהם לנכה הוא מזלזל כמו 'אני לא קם מהכיסא שלי', אבל הם לא אשמים, אלא אגד אשמה, שלא הכשירה את הנהגים. במדינת ישראל יש הרבה נכים שזקוקים לתחבורה ציבורית ואין לכולם זמן או כסף מיותרים. כל החברים שלי במועדון מספרים על מקרים דומים. זה קשה ומשפיל לעבור את כל הייסורים האלה בשביל לנסוע באוטובוס כאחד האדם.

"יש לי מזל שלרוב אני ניידת, אבל היו לי מקרים רבים שהאוטו שלי היה במוסך והייתי מרותקת לביתי כי לא היה לי איך לנוע. היה מקרה, שהייתי חייבת להגיע מהרצליה לרעננה לפגישה חשובה וחיכיתי לאוטובוס בעל המדבקה. גם אז כמה נהגים לא העלו אותי בתירוצים שונים, וכל אחד הפנה אותי לאוטובוס שאחריו. אז כבר עברה יותר משעה, חיכיתי לאוטובוס נוסף ולבסוף חזרתי הביתה".

באותו מקרה נאלצה שמסיאן להזמין מונית מיוחדת, המיועדת לנכים. "מדובר במונית שיכולה לשאת כיסא גלגלים חשמלי, שצריך להזמין מחברת הסעות המסיעה נכים. הייתי צריכה לחכות שלושה ימים עד שתתפנה בשבילי מונית כזו. אבל זה לא סוף הסיפור, עבור מונית כזאת הייתה צריכה לשלם 200 שקלים מהרצליה לרעננה – הלוך-חזור. זה גם אותו המחיר שהייתי צריכה לשלם כשנסעתי לרופא בהרצליה פיתוח. במקום שקלים בודדים לנסיעה באוטובוס לנכה.

"זה לא חבל? גם ככה המצב הכלכלי של הנכים בארץ הוא לא הכי טוב. פעם אחת, היה לי אירוע בחדרה והייתי צריכה לנסוע לשם ונהג המונית רצה 800 שקלים הלוך-חזור. כמובן שפשוט לא נסעתי".

אגד: "הנהגים עוברים הדרכה תפעולית"

מחברת אגד נמסר כי "הנהגים באגד בכללותם כתנאי מקדים לנהיגתם עוברים הדרכה תפעולית בנהיגת האוטובוס החדיש נמוך המשטח. כמו גם תפעול הרמפה המיועדת לשימושם של נכים הנעזרים בעגלות, יתר על כן, הנהגים באגד עוברים השתלמויות הנוגעות להעמקת המכוונות ללקוח ובעיקר נקיטת סובלנות כלפי בעלי מוגבלויות למיניהם.

"אם ידווח לנו על מקרה חריג בו נהג אינו נוהג בסובלנות כלפי נכה או לחלופין, אינו מכשיר את הרמפה לשימוש בעת הצורך, אזי יש מקום לדווח לאגד אודות המקרה וזה יטופל הדרכתית ומשמעתית".