לגור בבתים של היהודים
"זה שורף את הלב לראות את הבתים של המתנחלים", אומרים בכפר הבדואי שמשקיף על ההתנחלות ניסנית שברצועה. הפלסטינים עוסקים גם הם בשאלה האם ייהרסו בתי המתנחלים - או יועברו לידיהם. לא כולם, מסתבר, היו רוצים את הבתים האלה - ולא כולם מאמינים שיש סיכוי כלשהו לקבל אותם. כך נראות הווילות מהצד השני
הוויכוח שמתנהל בימים אלה בישראל, האם להרוס או להותיר שלמים את בתי המתנחלים ברצועת עזה, מהדהד בימים אלה גם ברצועה. יש לא מעט פלסטינים שמפנטזים על החיים בווילות היפות והגינות הירוקות שבצידן. יש מי שמעדיפים שיושמד כל זכר לנוכחות היהודית ברצועה. ויש רבים שיודעים שבכל מקרה, הווילות האלה לעולם לא יגיעו לידיים שלהם.
הכפר הבדואי הצמוד לבית להיא שבצפון הרצועה, הוא הנקודה הקרובה ביותר להתנחלות ניסנית. אנחנו מגיעים לשם באחד מהימים הבהירים היחידים בסוף השבוע, ופוגשים את כארם עבד אל כרים, תושב הכפר בן 28, שעומד ומשקיף לעבר בתי היהודים שמנגד.
"זה שורף את הלב לראות את ניסנית", הוא אומר, "לראות את מה שיש להם שם, ולהביט על עצמנו ולראות אילו חיים יש לנו. אנחנו היינו רוצים לגור בדבר כזה. אבל מבחינתנו, עדיף שיהרסו הכל כדי שלא יישאר זכר למי שהיה פה".
כארם, אב לשלושה שהגדול שבהם בן 7 והקטן בן שנה וחודשיים, נהג לעבוד בישראל בקיבוץ נתיב העשרה עד לאינתיפאדה האחרונה. מאז אירועי האינתיפאדה אין עבודה. "אנחנו חיים על הקופונים של אונר"א", הוא מספר, "פה קצת קמח, שם קצת סוכר - אבל זה הכל". המצב נרגע בשבוע האחרון, מאז התפרסו הכוחות הפלסטינים? "כן", הוא משיב, "רגוע, אבל עדיין שורר פחד גדול. על כל נקודה בעיירה משקיפה נקודת ביקורת של הצבא הישראלי - ומכל נקודה כזו החיילים עלולים לירות".
כארם מעדיף שיהרסו את הבתים
חוזרים לגורל בתי המתנחלים. כארם משקיף על הווילות. "למתנחלים האלה יש את כל התמיכה שבעולם. בנו אף אחד לא תומך. אתה לא יודע איך אפשר לחיות במצב כזה, כשאתה חי בתנאים לא תנאים ולהם יש את כל מה שצריך ואת כל הלוקסוס. יש להם בריכות, יש להם מועדונים, מגרשי משחקים... ולנו? תראה את הרחובות האלה, תראה איפה הילדים שלנו משחקים. לא רחוק מהבית היה מגרש עלוב, שם שיחקו הילדים כדורגל. אבל התחיל במקום ירי ועכשיו גם פה הילדים כבר לא משחקים".
כארם מסביר: "אני מעדיף שיהרסו את הבתים, כי אנחנו לא רוצים לזכור מי היה פה. אבל גם כי זה לא משנה מבחינתנו, שכן אנחנו יודעים שבשורה התחתונה המבנים האלה לא ילכו לאנשים המסכנים, שצריכים אותם".
אתה נשמע פסימי, אני אומר. "אני לא מאמין שיש אחד מאלה שיושבים פה בניסנית שרוצה שלום", אומר כארם. "בגלל האנשים האלה ומה שהם עלולים לעשות, אני לא מאמין שההודנה תצליח. אם שרון וישראל רציניים - שיגיעו להסדר עם המתנחלים כמו שאבו מאזן הגיע להסדר עם הפלגים הפלסטינים".
מספר רחובות מביתו של כארם שוכן ביתו של ג'ומעה אבו פראייה, שלו תצפית טובה אף יותר על ההתנחלות. אבו פראייה, עד לפני כשנה ראש מועצת הכפר, דווקא מעדיף שהבתים יישארו. "הישראלים הרסו יותר ממה שהם ישאירו בכל ההתנחלויות. הם התעללו בנו, והמחיר של ההתעללות הזאת יותר מכל ההתנחלויות יחד. הנה, פה בבית ממול, ההרוג האחרון מהכפר וזה גם בתקופה של אבו מאזן. יחידות מיוחדות הגיעו לאזור והרגו אותו".
מתפללים לאללה להיות חזקים
הקונסנזוס לגבי המתנחלים מוחלט. אחד השכנים אומר כי מדובר באנשים טורפים ומטורפים: "הם חושבים אותנו לכלבים, והחכם שלהם, איך קוראים לו, עובדיה יוסף, השווה אותנו לקופים". אבו פראייה אומר שכאשר היה בתפקיד ראש המועצה הגיע חבר קונגרס אמריקני שהציע לחזק את החיים ואת הדו קיום באזור. "אמרנו, יש מצב לגדל צמר גפן באזור - אבל המתנחלים אמרו שלא מגיע לנו כלום, ולא עושים איתנו שום עסקים כי אין להם שום אמון בנו". שכן אחר אומר כי אין ולא יהיה שלום. "נגזר עלינו באזור הזה שכל שש-שבע שנים ישנה מלחמה. ככה זה".
ביציאה מהכפר אנו מגיעים לבית להיא הסמוכה. באחד הרחובות בעיירה הוקמה סוכת אבלים. היום נודע למשפחת ע'בן כי בן שביעי של המשפחה נהרג מפגיעת פגז של צה"ל לפני כחודש. בתקרית נפגעו שישה בני משפחה. למשפחה נמסר כי בן נוסף של המשפחה, אחיהם של ההרוגים, שהיה מאושפז בבית החולים בילינסון - מת מפצעיו.
ע'סן, אחד מבני המשפחה, יוצא מהמסגד שם סיים להתפלל את תפילת אחר הצהריים. ההרוג הוא אחיו, אחד מ-4 אחים שנהרגו בתקרית אחת. אבל דווקא הוא מדבר בשקט על רגיעה. לא, אין רצון לנקמה. "אין בית פלסטיני בלי אסון. זהו, מספיק. אי אפשר לראות יותר גרוע ממה שאנחנו עוברים. השנים האחרונות האלה היו השנים הכי קשות. אנחנו רוצים שלום ולא רוצים לנקום. במי ננקום? ביהודים, שהכוח שלנו לא יכול להשתוות אליהם? מה שנשאר לנו הוא לקוות שאחי שנהרג יהיה הקורבן האחרון".
המשפחה שלכם תתאושש, אני שואל. ע'סן מהרהר. "כוס שנשברת, גם אם מדביקים אותה לעולם לא תשוב להיות טבעית", הוא אומר. "ואנחנו נשברנו. עכשיו רק מתפללים לאלוהים שישמור אותנו חזקים".
לפנייה לכתב/ת 
