פדואה ברגותי: דם על הידיים? תבדקו את עצמכם
רעייתו של האסיר מספר 1, שבנה עומד להשתחרר במסגרת המחוות, לא מבינה מדוע מתעקשת ישראל להבחין בין האסירים. "זו גישה שטחית, שמעידה על חוסר הבנה של עומק הבעיה", היא אומרת ל-ynet. "ישראל זורה חול בעיניים, הרי אצלכם - ידי הצבא וההנהגה מגואלות בדם". 3 שנים אחרי מעצרו של מרואן, היא משוכנעת: הוא ישוחרר עם שאר האסירים, ואם יבוא שלום - הם יניחו את נשקם
"שבישראל לא ידברו על דם. כל מי שנושא נשק בישראל, וכל מי ששירת בצבא הישראלי – ידיו מגואלות בדם ילדינו, נשינו וזקנינו, כולל מנהיגי ישראל, שהקימו את מדינתם באמצעות אלימות ובאמצעות פיצוצים". במילים חריפות אלה מתייחסת פדואה ברגותי, אשתו של מרואן ברגותי, לסוגייה בה מבחינים בישראל בין אסירים פלסטינים שדם על ידיהם לבין השאר.
בראיון ל-ynet, מנסה אשתו של מזכ"ל הפתח בגדה לשעבר, המרצה בישראל עונש של חמישה מאסרי עולם להסביר עד כמה עקרונית סוגיית נושא האסירים בחברה הפלסטינית. "הגישה הישראלית לכל עניין האסירים היא שטחית ולא רצינית, ומעידה שישראל אינה מבינה את עומק הבעיה ואת העובדה שכל בית פלסטיני כואב באופן אישי את העניין הזה", היא אומרת.
ברגותי, שבנה קסאם כלוא בישראל ואמור להשתחרר במסגרת המחוות לפלסטינים, מסבירה כי יש צורך לטפל באופן אמיתי בבעיה ולשחרר את כל האסירים כדי שהעם הפלסטיני ירגיש שיש תועלת מתהליך השלום. לדבריה, על הנושאים והנותנים הפלסטינים לא לחזור על הטעות הקודמת ולהסכים להגדרה של אסירים עם דם על הידיים.
"לשחרר את כל האסירים"
לברגותי אין ספק, יש לשחרר את כל האסירים בלי יוצא מהכלל. "מה שצריך קודם כל הוא לקבוע לוח זמנים ברור ואמיתי לשחרור האסירים, כל האסירים, כדי שהעם הפלסטיני יידע שכל בניו ייצאו לחופשי, וכדי שהעם הפלסטיני יידע ויאמין שיש חשיבות ותועלת לתהליך השלום", היא אומרת.
"ותיקי האסירים צריכים להיות בראש הרשימה, ואחריהם הנשים, החולים והילדים. אם זה יקרה, צעד זה יהיה בבחינת מסר של אופטימיות, כי מה שקורה עד עכשיו בעניין הזה הוא זריית חול בעיניים מצד ישראל וטיפול שטחי ביותר בעניין. הנושא הזה הוא החשוב ביותר מבחינת העם הפלסטיני, כי אין בית פלסטיני שאינו כואב את העניין הזה ואין לו בן בכלא".
כשנדרשת הגברת ברגותי לשאלה האם היא לא מבינה את החששות בישראל שהפעילים ששוחררו יחזרו לעסוק בטרור היא קובעת באופן חד משמעי: "אם יהיה שלום, אף אחד מאלה לא יחזור לפעילות החמושה, כי לא יהיה צורך בכך. אולם, אם ישראל חושבת שהיא תמשיך למשוך בנושא הזה את הפלסטינים בלי למצוא פתרון אמיתי, היא לא תתרום לשיפור המצב".
"ישראל הוקמה בדם, אלימות ופיצוצים"
כשנשאלה ברגותי אם היא לא מבינה את הרגישות של הציבור בישראל לשחרורם של פלסטינים עם דם על ידיהם שרצחו חפים מפשע, היא מתרעמת: "שבישראל לא ידברו על דם. אף אחד בישראל לא יכול להטיף לנו מוסר בעניין הזה. לא נרשה לחלק אנשים לקטגוריות. העם הפלסטיני לא יסבול פעם נוספת את ההבחנה הזו.
"באוסלו עשתה ההנהגה הפלסטינית את הטעות והכירה בחלוקה הזאת, אבל הפעם העם הפלסטיני נחוש לומר שזה לא יעבור. האנשים האלה הם חלק מהעם הפלסטיני, הם נאבקו למענו ולהגנה עליו והם צריכים להשתחרר ולחזור לבתיהם ולמשפחותיהם", היא קובעת.
כבר כמעט שלוש שנים שברגותי, עורכת דין במקצועה, נאבקת לשחרור בעלה, שנעצר במבצע "חומת מגן". "העניין הזה כואב מאוד ברמה האישית", היא אומרת. "אין אישה פלסטינית שלא כואב לה שבנה או בעלה נמצאים בכלא. לגבי מרואן - שיהיה ברור שבעלי הוא מנהיג פוליטי, מנהיג בעל ראייה כוללת ואמיתית. אנחנו לא מתרגשים שישראל מגדירה אותו כאיש עם דם על הידיים. מרואן הגן על השלום כשראה בו הזדמנות להיטיב עם שני העמים והוביל את האינתיפאדה כשראה שישראל מפנה גב לשלום. אינשאללה, הוא ישתחרר ביחד עם כל האסירים של העם הפלסטיני".
לפנייה לכתב/ת 
