שריד: פרס הוא תתרן בלתי נלאה

שריד מסרב להירגע מהמהלך, ומאשים את פרס בסיוע לשרון בטיהור שרצים. "פרס, או שהוא חתרן בלתי נלאה, או שהוא תתרן בלתי נלאה (אדם חסר חוש ריח)", אומר שריד ל-ynet. "הוא ממש סותם את האף, והופך להיות בלתי רלבנטי לחלוטין, חוץ מהעובדה שהוא הפך להיות האסיסטנט של מטהר השרצים הראשי שרון. פרס הוא משמיד החרקים, העוזר של מטהר השרצים".

"למפלגת העבודה תמיד היה אופי של משת"פית", המשיך שריד את המתקפה הישירה על העבודה ועל ראשיה. "הם אנשים בלתי אפשריים, והאשם העיקרי שם הוא חיים רמון, שיש לו אופי של שרת. הוא משרתם של כל האדונים. מינויים פוליטיים לא שייכים להתנתקות. הם היו צריכים להגיד: לא איתנו".

בשל מעורבותו האישית והישירה של ראש הממשלה במהלך מינוי השרים וסגני השרים, ובשל העובדה שמרב חצי הביקורת הופנו בתקשורת כלפיו, נדמה היה כי מקומה של מפלגת העבודה במהלך נשכח. אלא שלעבודה, ובעיקר ליו"ר פרס, היה חלק מרכזי ב"בישול" המהלך או לפחות בהסכמה האילמת ובבחירה שלא להתנגד  לו. 

יום רביעי בצהריים: פרס ישן

לפרס עצמו, אגב, שום דבר לא נראה ביום רביעי בצהריים מוזר או יוצא דופן. בשעה שבמסדרונות הכנסת התחולל הפיאסקו סביב מינויים או אי מינויים של השרים, ישן פרס שנת ישרים. המהומה הציבורית שפרצה בעקבות התנהלותו של ראש הממשלה לא הטרידה את מנוחת הצהריים שלו. מבחינתו, העבודה עשתה את הדבר הנכון כשסגרה, באמצעותו, דיל בעניין השרים ערב קודם לכן.

העסקה היתה פשוטה, והיא נרקמה במהירות ביום שלישי בלילה: שרון פנה אל פרס במליאת הכנסת במהלך ההצבעות על התקציב וביקש לדבר איתו. פרס הגיע אל לשכתו של שרון אחרי ההצבעות על התקציב, וניהל עימו משא ומתן מהיר. "זכור לך שעל פי ההסכם הקואליציוני אני יכול למנות עוד שר", אמש ראש הממשלה ליו"ר העבודה. "אבל יש בעיה: אני רוצה גם את רוני בראון וגם את זאב בוים. לכן, אני רוצה למנות שר נוסף". פרס הסכים בלי למצמץ, אבל דאג לוודא שגם העבודה תקבל משהו מ"הדיל" הזה.

וכך נתפר התיק שהיה אמור להפוך גם את אפרים סנה לשר בממשלה. סנה אגב, קיבל בסביבות השעה 23:00 בלילה טלפון מפרס, שבישר לו על המינוי הצפוי, ומאז נדם קולו, על אף שהוא עומד בראש צוות התגובות של העבודה, עמדה ממנה היה אמור לבקר בחריפות את ניסיון הרחבת הממשלה. גם אמש סירב סנה להתייחס לדברים. "אני לא רוצה לדבר על זה", אמר בשיחה מחו"ל.

המהלך של ראש הממשלה עורר, כבר ביום שלישי בלילה, גלים של ביקורת. למחרת בבוקר, הביקורת עלתה מדרגה, אבל זה לא מנע משרי העבודה, כולם חוץ משר הפנים, אופיר פינס, להרים את ידיהם בישיבת הממשלה בעד מהלך צירוף השרים הנוספים. בשל התנגדותו למהלך, חטף פינס מקלחת צוננת מפרס ומחבריו שרי העבודה האחרים. אבל פינס לא נרתע, ולמרות שהוחלט על משמעת של שרי העבודה בהצבעה, הוא עזב את ישיבת הממשלה, כדי לא להצביע בעד הרחבת הממשלה.

פינס: טעינו בגיבוי לראש הממשלה 

פינס עדיין עומד איתן מאחורי הביקורת שלו נגד מפלגתו. "זו היתה טעות לתת גיבוי לראש הממשלה בעניין הזה", אומר פינס ל-ynet. "הוא היה צריך לקבל מאיתנו תשובה שלילית. פרס, רמון ודליה איציק עשו טעות שסיכמו לתת גב לשרון. הם היו צריכים לעצור אותו שם, ולא לנהל איתו משא ומתן והתמקחויות למיניהן".

בין השורות, פינס לא חוסך את ביקורתו מפרס, וקורא לקיים בחירות ליו"ר המפלגה בחודש יוני, כפי שנקבע. "מפלגת העבודה צריכה לבחור מנהיג, להתנהג נכון בממשלה, לשמור על ההתנתקות ועל המדיניות שלה. אסור לנו להישאר בממשלה בכל מחיר אחרי ההתנתקות, אם אין סיבה. הכל צריך להיות ענייני. אבל העיקר הוא שנבחר את המנהיג ביוני, וחשוב שנדע ללכת אחרי מי שזה לא יהיה".

פינס הוא לא היחיד במפלגה שלא מסוגל להירגע ממעורבותה של הסיעה בניסיון מינוי השרים. "מפלגת העבודה לא יודעת למתוח את הקו בין מה שחיוני להתנתקות ובין מה שחיוני לניקיון הכפיים ולשמירה על סדרי שלטון", אומרת ח"כ יולי תמיר, שנכנסה ביום רביעי אחר הצהריים לעימות חריף עם פרס במהלך ישיבת סיעת העבודה הסגורה לתקשורת, שדנה במינוי השרים.

"הכל נהיה מותר, מקיאווליסטי לגמרי. אין גבול, וזה אסון למפלגה שהיא לא מסוגלת לעמוד בפיתוי ולא מסוגלת לשרטט גבול. תפקידו של היושב ראש להגדיר את גבול שיתוף הפעולה ההכרחי. הוא לא צריך לתת יד לכל דבר. את המחיר של הטעויות האלה אנחנו נשלם אחר כך בריבית דה ריבית. יגידו ששיתפנו פעולה בהשחתה", אמרה תמיר.