בעיה של מתגרשים: מי יזכה בחיית המחמד?

הם נפגשו, התאהבו, התחתנו או עברו לגור יחד, ולפני או אחרי שנולדו להם ילדים, החליטו לצרף למשפחה חיית מחמד, בדרך-כלל כלב או חתול. נפשם נקשרה בנפשו של בעל-החיים שאימצו, שהפך לבן-משפחה. אבל מה קרה כשהחבילה מתפרקת? עם מי יגור "פלוטו" ואת שמיכתו של מי תחמם "מיצי"?

"לפני כמה שנים הגיעו אליי בני-זוג כשהם נחושים להתגרש בהקדם", מספר עו"ד אורי צפת. "הם כבר חילקו ביניהם את הילדים, את הכספים ואפילו את החפצים שבבית. רק את 'מלך', כלב מסוג גולדן רטריבר, אהוב לבם, לא הצליחו לחלק.

"האישה התעקשה שהכלב יישאר במשמורתה. 'זה בכלל לא נושא לדיון', הבהירה. 'הוא הרי בכלל לא רוצה להיות איתך', גיחך הבעל, 'תראי איך הוא מגיב בפאניקה כשהוא שומע אותך'. כשהצעתי ש'מלך' יישאר בכל זאת ב'ממלכתו' ולא יגלה לבית חדש, זעק הבעל: 'תשכחו מזה. לא יקום ולא יהיה'.

"אחרי מאמצי שכנוע רבים ניאות הבעל לוותר על החזקה על הכלב. קבענו הסדרי ראייה, בדיוק כמו עם הילדים, שלפיהם הוא יבוא פעמיים בשבוע ויוציא את הכלב לטיולים ולבילויים ויוכל לקבלו כל סוף-שבוע שני. בחגים ובחופשות יבלה 'מלך' לסירוגין עם שניהם. הכללים שקבענו נכנסו כסעיף להסכם הגירושין".

גם עו"ד אלה כהאן, מגשרת ומומחית בדיני משפחה, נתקלה במקרה דומה. "הגיע אליי זוג – הוא רופא והיא אשת פרסום – שהחליט להיפרד. היה להם כלב מדהים, מטופל ואהוב מאוד על שניהם. הם הצליחו לסיים את כל המחלוקות, לרבות משמורת הילדים, המזונות וחלוקת הרכוש, בדרך של פשרה, אך בעניין הכלב לא הצליחו להגיע להסכמה.

"הזוג ביקש ממני, כמגשרת, להחליט עבורם. החלטתי שבמועד מוסכם הם יעמדו במרחק מה מן הכלב ויקראו לו. מי שהכלב ילך אליו – יהיה בעליו. וכך היה. הכלב הלך לבעל והוא זכה במשמורת עליו".

מבטי הצער של הכלבה

בחודש מרץ 2004 התבקש בית-המשפט לענייני משפחה ברמת-גן להכריע בשאלת משמורת על כלבה וחתולה – "ילדותיהן" של זוג שנפרד. וכך תיאר בפסק-הדין השופט שאול שוחט את השתלשלות המחלוקת:

"מעשה בחתולה עיוורת ובכלבה חסרת רחם, שנאספו לביתם של התובע והנתבעת וזכו לטיפול מסור, ליד מלטפת ולהרבה חום ואהבה. לימים נפרדה דרכם של בני-הזוג, והנתבעת עזבה את הדירה בה התגוררה עם התובע ונטלה עימה את החתולה שזכתה לשם 'ג'יין אייר' ואת הכלבה העונה לשם 'שיינה'. לאחר הפרידה חיו ג'יין-אייר ושיינה במשך שנה בבית הנתבעת, אולם התובע ביקש לחלק את החזקה עליהן בינו לבין בת-זוגו לשעבר, בטענה כי הן 'נכס משותף' לשניהם".

השופט שוחט בחר בדרך מקורית לפתרון הסוגיה. הוא הגיע להחלטה לא על בסיס דיני הקניין ולא על בסיס האינטרסים של בני-הזוג, אלא בהיקש מהכללים הנוגעים לסכסוכים על משמורת ילדים. וכשם שבסכסוך בעניין ילדים מתייעץ בית-המשפט בעובד סוציאלי, כך במקרה זה מינה השופט פרופסור מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, מומחה להתנהגות בעלי-חיים, כדי שיביע את דעתו המקצועית לגבי טובתן של החתולה והכלבה.

המומחה קבע שתנאי המחיה של חיות המחמד אצל האישה טובים יותר, שהיא מטפלת בהן באופן אחראי ומסור, שקיים קשר רגשי עמוק בינה לבינן והן מתקשות להיפרד ממנה. על הבסיס הזה המליץ להשאירן בחזקת האישה.

השופט, בהחלטתו להשאיר את השתיים בבית האישה, הסתמך גם הוא על נתונים אובייקטיביים הקשורים ברווחת החיים של החיות, כמו התנאים הפיזיים והזמן הפנוי שיכול כל אחד מהצדדים לספק להן, אבל הרחיק לכת מעבר לכך.

השופט קבע שכפי שבמשפט המודרני ניתן משקל לגבי העדפתו של הילד עם מי מהוריו יתגורר, כך גם יינתן במקרה הזה משקל להעדפתה של הכלבה שיינה. "המבטים שתלתה בנתבעת, הצער הגלוי שביטאה בהיפרדה ממנה ושמחת המפגש המחודש, עמדו בבסיס החלטתי שהשתיים יישארו אצל הנתבעת", כתב בפסק-הדין.

אגב, השופט נדרש גם לשאלה אם לאפשר לגבר להמשיך להיפגש עם חיות המחמד. הוא הגיע למסקנה שהסדרי ראייה במקרה הזה ישמשו ערוץ נוסף לגבר להנציח את הסכסוך עם בת-זוגו לשעבר, ולכן מצא לנכון שלא לקבוע הסדרים מסוג זה.

הכלבה לוסי כמשל

"היתה זו רק שאלה של זמן עד ששאלת גורלן של חיות מחמד בעת גירושין תגיע להכרעת בית-המשפט, שיידרש להחליט מה מעמדם של בעלי-חיים כשהתא המשפחתי עומד לפני פירוק", אומרות עורכות-הדין חיה זינגר ושרון פרילינג, מומחיות לדיני משפחה. "מערכת המשפט צריכה כיום להכיר בעובדה שמספר גדל והולך של אנשים מתייחסים לחיות המחמד שלהם כאל בני משפחה לכל דבר. לאנשים רבים חיות המחמד הן אף בני המשפחה היחידים. במקרה של גירושין, הפרידה מחיית המחמד, שנשארת בחזקתו של אחד מבני-הזוג, עשויה להיות קשה וכרוכה במשמעויות רגשיות לא מבוטלות.

"המקרה שלעיל הוא תקדימי כיוון שהשופט שוחט הגיע למסקנה שאין להתייחס לחיות המחמד כאל חפצים או רכוש, אלא כאל 'יצורים חיים ובעלי נשמה', כדבריו. גם חוות דעת המומחה התבססה על עקרון 'טובת בעלי החיים', תוך התמקדות באיכות חייהן של חיות המחמד והתעלמות מהצער או הסבל שייגרם למי מן הצדדים שלא יזכה לגדלן. נקודת המוצא היתה טובתן של החיות ולא טובתם של בעליהן.

לפני חודש שימשה לוסי, כלבת קולי אמריקנית, שושבינה בחתונת בעליה. היא לבשה בגד ורוד ולראשה הלבישו סרט תואם. בני-הזוג חשבו שלא מדובר במשהו חריג. "לוסי", אמרה הכלה סוניה ווילד, "מבלה איתנו בכל מקום, ואפילו ישנה לצדנו במיטה. אנחנו אוהבים אותה כמו בת. כך שרק טבעי מבחינתנו היה שהיא תהיה השושבינה שלנו". עכשיו תארו לעצמכם מה יקרה אם הנישואים האלה יעלו על שרטון.