שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    צילום: צפריר אביוב

    תנו כבוד לחוסמי הכבישים

    פרק נוסף ביומנה של רננה בת ה-17, הגרה בגני טל שבגוש קטיף. הפעם היא מספרת על ההתלבטות האם לתמוך בחסימת הכבישים, ומה הכריע אצלה את הכף. "אל תתבכיינו על שעה בפקק, אנשים נלחמים כאן על הבית" וגם: על הצדק שתמיד מנצח - "עובדה, קיבלנו הקלות בבגרויות"

    בטח שמתם לב, אבל שבועיים לא כתבתי טור, וזה בגלל כל הלחץ של הבגרויות שיש לנו. כמובן שהצדק תמיד מנצח וקיבלנו הקלות בבגרויות, יש לנו תוספת זמן לכולם, ועובדים על הקטע של תוספת ניקוד. אין מה לעשות, כשחיים במצב לא נורמלי, בני-נוער בתיכון צריכים להילחם על הבית והארץ שלהם במקום ללמוד. החיים לא יכולים להמשיך כרגיל...

     

     

    באמצע לימודים לאחד ממבחני הבגרות, דפקו שתי בנות בדלת והציגו את עצמן כשייכות לאולפנת מעלה לבונה. הן עברו לפה השבוע, ללמוד ולעבוד,

     והחתימו עצומה למען חסימת כבישים. התלבטתי אם לחתום או לא. לא הבנתי לעזאזל - למה זה עוזר? זה רק משניא את העם עלינו. אבל אמרתי לעצמי שאם אנשים עושים את זה בכזאת מסירות, כנראה שיש משהו מעבר. ובשבת קראתי משהו שכולם חייבים לקרוא:

     

    "הנערים האלה, שחוסמים לך את הכביש, היו אמורים לדפוק בדלת ביתך בנימוס, ולנסות ולשכנע אותך להצביע נגד ההתנתקות במשאל העם. לא נתנו להם הזדמנות לדבר אתך יפה, חסמו אותם בדרך לבית שלך, אז הם באו להיפגש אתך בנתיב שלך, על הכביש.

     

    "הם ילדים טובים, תאמין לי, אני מכיר אותם. הם לא שותים, לא מעשנים, ואלימות הם מכירים רק מהסרטים, שהם בקושי רואים. הם לא ישלפו סכין במריבה על ליבה של נערה בבילוי יום שישי, הם לא ישליכו אבנים על האוטובוס של קבוצת הכדורגל שהם לא אוהדים, וגם עכשיו, רובם יושבים במעצר, לא בגלל שהם הכניסו מכות לשוטרים.

     

    בסך הכל, הם רצו לעצור לכמה דקות את הזרימה האדישה של החיים. כשמגיע שר החוץ של זימבבואה לביקור, שיירת המכוניות שלו חוסמת את ירושלים. כשמכבי תל אביב זוכה בעוד גביע, תל אביב פקוקה. אז גם כשעומדים לעקור חבל ארץ שלם, התנועה יכולה לעמוד כמה דקות.

     

    אז נכון, במאבק הזה, ממש כמו בכביש, לא צריך להיות צודק אלא חכם, ולא בטוח שהחסימה הזאת שווה הרבה נקודות בדעת הקהל. נכון גם שעדיף למצוא פעולות מחאה יצירתיות יותר ומעצבנות פחות, אבל אנחנו הרי לא מנהלים כאן דיון רגוע על כוס קפה. אתה עצבני כי אתה רוצה להגיע הביתה, ואין לך כוח לשמוע את ההסברים הרציונאליים שלי.

     

    באותה מידה, גם הנערים האלה כבר איבדו את הסבלנות, ואין להם כוח לשמוע את דברי המוסר שלך ושלי. כשחוסמים אותך באמצע הדרך, אתה חושב מהבטן ולא מהראש. את הנערים היקרים האלה, חסמו בחודשים האחרונים מכל כך הרבה כיוונים שגם להם כבר אין ראש להקשיב, והם התחילו לדבר מהבטן. אתה עצבני כי סתמו לך את הצומת. הם עצבניים כי סתמו להם את הפה" (אלישיב רייכנר, קטיף.נט)

     

    אני חושבת שאם אתם בעד ההתנתקות ונתקעתם בפקק בגלל חסימת כבישים, אתם לא צריכים להתעצבן אלא להעריך את האנשים האלה, שמוכנים

     להפסיק את שגרת החיים, להיאסר, מוכנים להילחם על מה שהם מאמינים בו. תראו לי מישהו אחד שהוא בעד ההתנתקות ושמוכן לשבת יום אחד בכלא. אני לא בטוחה שתמצאו.

     

    אז קצת כבוד, קצת סבלנות, תעצרו חצי שעה את זרם החיים שלכם. רוצים להחזיר לאויבים חלק מהארץ שלנו? אנשים פה כבר שנה וחצי נלחמים על הבית, חיים בלי שגרת חיים, אז אתם מתבכיינים על שעה בפקק? אנשים, כנסו לפרופורציות. קצת הזדהות עם מה שעובר פה על אנשים, וזה לא קשור באיזה צד אתם.

     

    בחסימות הכבישים האלה ראינו את תפקוד המשטרה. הם בקושי הצליחו להשתלט על 1,000 איש. מה מחכה להם ביום פקודה (לא עלינו)...

     

    עם ישראל, שנשמע בשורות טובות. בהצלחה לכל בני הנוער בבגרויות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גיל יוחנן
    חוסמי הכבישים. תנו כבוד
    צילום: גיל יוחנן
    צילום: איי פי
    המשטרה מול החוסמים. בקושי הצליחו...
    צילום: איי פי
    מומלצים