שתף קטע נבחר
צילום: איי פי

"אותי לא יגררו, אצא מחומש בכבוד"

לא כל תושבי חומש רוצים לקחת חלק במאבק האלים שצפוי שם היום. כמאה ממייסדי ההתנחלות נפגשו לטקס פרידה ממה שפעם היה ביתם. את הדגל, ברחבת הדשא ליד הבריכה, הם קיפלו ומסרו למג"ד

"25 שנה אני בחומש. זה רק בגלל המקום המיוחד הזה והאוויר שלו, נשארתי פה כל כך הרבה שנים. אתה מדחיק, אבל בסוף היום הזה מגיע. אני לא מתכוונת לתת שחיילות יגררו אותי החוצה, אני אצא בראש מורם ובכבוד. את הכאב שלי אני אספר לנכדים שלי, כשיגדלו". כך אמרה אמש (יום ב') ל-ynet ברוריה טביב, מראשוני המתיישבים בחומש, שיחד עם כ-100 מחבריה הגיעה לטקס פרידה שנערך במקום.

 


קבוצות-קבוצות הם התאספו על הדשא שליד הבריכה, על-מנת לציין באופן רשמי את העזיבה ולהוריד את הדגל בפעם האחרונה. מרקם הנוכחים לא אחיד: חלקם עזבו את המקום לפני ימים אחדים, חלקם חברי הגרעין הדתי שהגיע לפני ארבע שנים כדי לחזק את היישוב, חלקם חילונים שהחליטו להישאר עד הדקה ה-90.

 

טביב למשל, הגיעה לכאן בשיאו של חורף 1980, יחד עם הבעל ראובן ותינוק בן שנה. מאז היא הספיקה להביא לעולם עוד שתי בנות, וכעת היא גם סבתא גאה. "אנחנו צריכים לחזק אתכם במקום שאתם תחזקו אותנו", אמרה טביב לאחת מחברותיה, שעזבה את היישוב לפני מספר ימים.

 

עם תחילת הטקס, הוריד חבר היישוב, יעקב (רוזי) רוזנבלט, את הדגל לחצי התורן. ראובן טביב, בעלה של בתיה ומזכיר חומש לשעבר, ביקש את סליחתם של דני יהודה, איליה קריביץ, בוריס קורובר ושולי הר מלך - חברי היישוב שנרצחו במהלך השנים בפיגועי הטרור במקום. "נשבענו שלא נעזוב את המקום, אך אין לנו ברירה", אמר. אלמנתו של קורובר, נינה, הדליקה משואה והנוכחים קראו יזכור.

 

אתי רוזנבלט, שהנחתה את האירוע, ביקשה סליחה מאלוהים, על שהיא וחבריה "לא השכילו לשמור על הפיקדון של אדמת ארץ ישראל". אחר כך הוסיפה כי היא מבקשת כוחות להתמודד עם הפינוי והקמת היישוב החדש, וכן את היכולת לסלוח לאלה שהגיעו ליישוב כדי לחזק ולחבק, אך חנקו אותה ואת חבריה, "וגזלו את המקום השפוי שנשאר לנו כדי לאגור כוח ולהאיר את עיני הציבור לגבי דרכנו וחשיבות שהותנו בחומש".

 

את הדגל שהורד קיפל רוזנבלט והעביר לידי מפקד גדוד הנחל ביישוב, סגן-אלוף אבי דהן. מבחינת החברים מדובר בסגירת מעגל. זאת, כי כאשר עלו ליישוב, היה המקום האחזות נח"ל. סא"ל דהן הביע תקווה שמנהיגי היישוב ומפקדי הצבא ישכילו להוביל את אנשיהם ללא אלימות, ללא נזק לרכוש ולנפש, בשעות הקשות שעוד יבואו. 

 

שעה ארוכה נותרו התושבים במקום, מסיירים ומעיפים מבט אחרון אל מה שפעם היה ביתם. לסיכום הם חתמו על מגילה בה נשבעו: "חומש, יום אחד עוד נשוב".

 

צילום וידאו: איה בן עמוס
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אחיה ראב"ד
מוסרים את הדגל
צילום: אחיה ראב"ד
צילום: אחיה ראב"ד
נפרדים מהבית
צילום: אחיה ראב"ד
מומלצים