'בעקבות המחבל היהודי - שוחררו 3 חיילים מצה"ל'

"היו כאלה שהמלצנו לגרוע אותם מהצבא כי הרגשנו שהיו שותפים פעילים בהתנגדות להתנתקות ועברו לתוך יישובים. יש חיילים שמחזיקים בדעות קיצוניות ונשאו נשק בזמן האירוע. כרגע מתבצעת בדיקה לגבי מספר חיילים - שניים מהם לוחמים".

תת אלוף מיקי בראל, קצין משטרה צבאית ראשי, מגלה בראיון ל-ynet לקראת פרישתו, כי בעקבות פיגוע הירי של עדן נתן-זאדה ולקראת תהליך ההתנתקות, ביצעו בצה"ל חקירות לעשרות חיילים אשר היה חשש לגביהם כי יעשו שימוש בנשק שברשותם כנגד ערבים ופלסטינים או לחילופין כנגד כוחות הביטחון שהשתתפו בפינוי.

"בעקבות הפיגוע בשפרעם ולפני ההתנתקות, טיפלנו בכמה עשרות חיליים - בחקירה, בהעברת מידע עליהם ובנטרולם", אומר תת אלוף בראל. "היו כאלה שנעצרו ושוחררו. מידע מסוים הועבר למפקדים, מחלקם נלקחו כלי הנשק, ביצענו הערכת מסוכנות בהתייעצות עם מפקדים וגורמים נוספים, היו כאלה שהמלצנו לגרוע אותם מהצבא. לעולם לא נוכל לסגור הרמטית את צה"ל. במקרה של נתן-זאדה, לאור התחקירים שנערכו, לא היה לשום גורם מידע קונקרטי שהאיש הזה הולך לבצע פיגוע. אף אחד לא בא וטען שהוא 'פצצה מתקתקת'. לדעתי אין אפילו חייל אחד כרגע שניתן לשים אותו תחת ההגדרה הזאת".

"התמכרתי לקצב המטורף ולהפתעה שמצפה בכל יום מחדש"

אחת ממטרותיה העיקריות של המשטרה הצבאית היא למגר את העבריינות בצה"ל - גם מבחינת הפשיעה וגם בכל הנוגע לסמים - כחלק מהמאבק בעבריינות במדינה. "הצבא זה עם ישראל ובעם יש דברים יפים, אך גם פחות יפים", אומר תת אלוף בראל. "בהשוואה להיקפי העבריינות שיש בישראל ככלל – המצב בצה"ל טוב מאוד. זה אפילו לא מתקרב לעבריינות באזרחות". 

"מדיניות הצבא כגוף שאינו עושה אבחנה בין סמים קלים לקשים היא מדיניות נכונה", הוא מסביר. "בארגון צבאי שתכליתו לחימה ומחזיק בנשק ובמערכות, לחייל אסור להיות בחוסר שליטה בשום פנים ואופן, זאת סכנה איומה. אם תהיה מחשבה להקל עם המשתמשים זה עשוי להביא לאסון - אין סמים קלים וקשים. בשנת 2004 התמקדנו בסוגיות סחר והברחה ונרשמה הצלחה. פיתחנו תשתיות ויכולות טכנולוגיות ומודיעיניות שלא היו בעבר, יכולת הסיכול גדלה לאין שיעור. צריך לזכור שבצבא יש גלישה מסחר בסמים לסחרבאמצעי לחימה והדלפות מודיעין. גם נושא השימוש עדיין מדאיג כיוון שאנו בולמים את התחום אבל לא מצליחים להוריד את המספרים בצורה דרסטית. זה נהיה יותר מקובל בחברה".

פעמים רבות, רבות מדי, ניתן לראות בכלי התקשורת תמונות של פעילי טרור המחזיקים בנשק צה"לי או לשמוע על אמצעי לחימה שעושים דרכם אל העולם התחתון. תת אלוף בראל: "ברור שזה מגיע לארגוני טרור. עם מה מסתובב זכרייה זביידי? כוונת, ציין לייזר - הכל צבאי. היו לי אירועים שבהם לקחנו קלטות של מחבלים ועשינו תקריב על מנת לגלות פרטים על הנשק. בכל שנה נעלמים 150 עד 170 כלי נשק מהצבא. אני בכלל טוען שנשק לא נגנב סתם, אם זה לא הזמנה של מישהו מסוים". תת אלוף בראל מגלה כי מתוך 162 כלי הנשק שנגנבו בשנת 2004 הוחזרו 115 לצה"ל, אולם בשנת 2005 הוחזרו רק 58 מתוך 168 שנגנבו.

"יש בפירוש מספר מקרי התאבדות שניתן היה למנוע"

נושא ההתאבדויות רגיש במיוחד בצה"ל ולדברי תת אלוף בראל מושקעים משאבים רבים על מנת לאתר חיילים פוטנציאליים לפני שיפגעו בעצמם. "כשאתה בא ובודק את הסיבות למקרי התאבדות, הרי שחלקן קשורות לצבא, אבל רובן לא", הוא אומר. "תשאל אותי אם אותו חייל היה מתאבד גם במידה שהיה אזרח, איני יודע. קשה לדעת מה מתרחש במוחו של אדם וכמה זמן הרעיון מבשיל אצלו.

"אני מכיר את הביקורת שהייתה, את האמירות על הצבא. אני אומר שקשה מאוד לנבא מה יהיה, קל לנתח בדיעבד. היו נורות שנדלקו באשר לחיילים מסוימים ולא נעשו פעולות לגביהם, ובשביל זה יש חקירה. לפעמים ישנם צעדים שננקטים כנגד מפקדים אם לא קיימו נהלים, בין אם זה אי-הפניה לקב"ן, אי-לקיחת נשק כשהיה צריך, בפירוש היו מקרי התאבדות שאולי היה ניתן למנוע אותם. לא הרוב, מיעוט, אבל יש מצבים כאלה".

"רק מי שחייב לצאת עם נשק – יעשה זאת"

ההתאבדויות, גניבות אמצעי הלחימה וגם השימוש שנעשה בנשק על ידי המחבל היהודי נתן-זאדה, העלו שוב את סוגיית אחזקת הנשק על ידי חיילים שאינם קרביים. לתת אלוף בראל דיעה מוצקת בעניין: "אני יכול להגיד לך על החיל שלי - החניכים והטירונים מפקידים את נשקם ביום חמישי בבסיס ויוצאים הבייתה ללא נשק, לא קורה שום דבר. אני חושב שיש במהלך כדי להוריד את מספר כלי הנשק שנגנבים, יש בו אפשרות להפחית את מספר האנשים שנהרגים בתאונות נשק או התאבדות. רק מי שחייב לצאת עם נשק – יעשה זאת".

תת אלוף בראל אינו מוכן אמנם להתייחס ישירות לסוגיית אלוף מישנה זאהר עטאף, שנאשם ב-14 מקרי אונס בעת שירותו הצבאי, אבל מנצל את הנושא כדי לההחמיא לצה"ל בכל הנוגע לאופן הטיפול בעבריינות המין. "אני רוצה לאחל לכל המוסדות במדינת ישראל - הממשלתיים וגם הפרטיים - שינהגו באותה רמת נחישות שהצבא מתעסק בעניין הזה", הוא אומר. "בשום גוף, אף אחד לא מתייחס לנושא באותה רצינות כמונו. כמגמה רב-שנתית לא מיגרנו את התופעה אבל יש ירידה מתמשכת במספר החקירות בתחום, בעיקר בקרב אנשי הקבע. ברור שיש עוד מה לעשות".

"זה יישמע מצחיק, אבל איני יודע מה הולך בדיוק לעשות"

לקראת סיום ביקשנו מתת אלוף בראל להתייחס לרמת המשמעת המאפיינת כיום את צה"ל לדעתו, בעיקר נוכח התחושה שחלה התרופפות קלה וירידה מסויימת במוטיבציה אצל החיילים. "אני עדיין לא מרוצה מהרמה", הוא מודה. "כתוצאה מהלחימה והמון דברים בהם הצבא עסוק, לא נותנים מספיק תשומת לב לנושא הזה. עבודת המשמעת אינה רק של המשטרה הצבאית בענייני הופעה ולבוש, הרי בסופו של דבר חייל שאינו ממושמע ושאינו מקיים את פקודות הצבא, יהיה אחר כך מעורב בתאונת אימונים או תאונת דרכים חלילה. לדעתי צריך דווקא עכשיו בצה"ל לתת הטון בנושא המשמעת. איני רוצה להתייחס ליחידה כזאת או אחרת, אבל הבעיות מטופלות עד לרמות של פורום מטכ"ל, מפקדי חטיבות ואוגדות נקראים לתת הסברים".

תאריך הפרישה כבר מעבר לפינה, האזרחות קרובה מתמיד, אבל בניגוד לקצינים בכירים אחרים שפושטים מדים, תת אלוף בראל עדיין לא סגור על קריירה חדשה. "זה אולי יישמע מצחיק אבל איני יודע מה הולך בדיוק לעשות", הוא אומר. "יש לי מספר הצעות שאני צריך לקבל החלטה לגביהן. שניים מהן במגזר הציבורי שקשורות בעקיפין לעולם התוכן שהתעסקתי בו בצה"ל, יש לי גם הצעות בעולם העסקים הפרטי. הכל פתוח".