החבר ג'ורג' והחבר לנדאו
ההישגים המדיניים של הנסיעה הזאת ברורים, אבל בסופו של יום, למי מחברי מרכז הליכוד בעצם איכפת מלחיצות ידיים עם נשיאי מדינות שספק אם הם יודעים איפה הן נמצאות על המפה?
ניו יורק. שלושה דברים עיקריים רצה אריאל שרון לקבל בניו יורק מהנשיא בוש: גיבוי, גיבוי - ושוב פעם גיבוי. בתום הפגישה בין שני המנהיגים,
שהתקיימה בבניין האו"ם בחדר צפוף ומלא בכירים, יועצים ועוזרים משני הצדדים, אפשר לומר כי שרון השיג את מבוקשו. בשבוע הבא הוא יחזור הביתה לישראל, כשהוא מחזיק בידו בדיוק את מה שביקש לקבל, אוצר של ממש: הבטחה מג'ורג' בוש להאט את הקצב, לתת לפלסטינים לעשות את שלהם אחרי ההתנתקות. יותר מזה הוא לא יכול היה לבקש, הן מבחינה מדינית, והן מבחינה פוליטית.
ההגה ימינה או שמאלה בתזזיתיות. ואחרי טראומות ביבי נתניהו ואהוד ברק, אין לזלזל בחשיבות הרצון הזה. יציבות היא שם המשחק במערכת הפוליטית הישראלית. מי שיציב יותר, מרוויח יותר - וע"ע ביבי נתניהו בשבועות והחודשים האחרונים.
ההישגים המדיניים של הנסיעה הזאת ברורים אולי, ורעייתו של הנשיא הפקיסטני מושארף חביבה ללא ספק, אבל בסופו של יום, למי מחברי מרכז הליכוד בעצם איכפת מלחיצות ידיים עם נשיאי מדינות שספק אם הם יודעים איפה הן נמצאות על המפה? חברי המרכז רוצים יותר, הרבה יותר. הם רוצים ארץ ישראל שלמה (או מה שנותר ממנה), הם רוצים לדעת שאחרי עזה לא דוהרים קדימה, לא ממשיכים בתוכניות התנתקות חד צדדיות. הם רוצים לדעת שאחרי היציאה מעזה, הם מקבלים בחזרה את אריק הישן והטוב, שיושב לבטח על כס ראש הממשלה ולא זז מילימטר.
ובעצם, לא רק חברי מרכז הליכוד רוצים לדעת את זה. גם הציבור הישראלי ברובו רוצה לדעת שידיו של מי שמחזיק את ההגה לא רועדות, ולא ימשכו את
הטור הקודם
אז מי שולט כאן?
אטילה שומפלבי
שרון יודע בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ כדי להרגיע את הרוחות, כדי לשלוט על סוסי הפרא שהחליטו לדהור הישר לתוך הקיר ולשלוח אותו בחזרה לחווה. אם יצליח לשרוד בסוף החודש את ישיבת המרכז, יוכתר כלוליין הפוליטי הטוב בשוק. וגם: ליברמן מקונן על "תדמית הולדימיר"
לכן, יותר משהיא חשובה מבחינה מדינית, הפגישה עם ראשי המדינות השונות ובעיקר עם הנשיא בוש, שהראה בקיאות מרשימה במתרחש במערכת הפוליטית הישראלית, חשובה קודם כל מבחינה פוליטית. בשעה שכולם מדברים על נסיגות נוספות, הפעם משטחי יהודה ושומרון, בא ראש הממשלה וטורק לכולם את הדלת בפנים, לטוב ולרע. כל מי שלא האמין לו שהיציאה מעזה היא סוף פסוק לעת עתה, קיבל את ההבטחה הזאת גם מג'ורג' בוש. עם כאלה חברים, מה עוד אפשר לבקש?
ואת החבר הזה שלו, ג'ורג', יביא אריאל שרון אל הציבור הישראלי, ויותר חשוב – אל חברי מפלגתו ומרכזה. למי שאולי שכח, שבוע לאחר שובו מניו יורק, יעמוד שרון על הבמה מול אלפי חברי מרכז שואגים ושורקים, יעמוד וינסה להדוף את ניסיונם להדיח אותו. עוזי לנדאו וביבי נתניהו יוכלו רק לחלום על העוצמה הציבורית שיחזיק באותם רגעים אריאל שרון ביד. שום דבר, כמעט, שיאמרו או יעשו שני אלה לא יוכלו לכרסם בפופולריות של שרון עם שובו לישראל ממסדרונות האו"ם. צריך היה לראות את שרון שועט קדימה מלווה בפמלייתו במסדרונות האו"ם כדי להבין מה זו עוצמה, מה זה ביטחון עצמי.
ולמרות הכל, הליכוד ומרכזו עוד יכולים לאבד שליטה ולעשות חריקירי בשידור חי ובקלפיות. כי על אף ההישגים שעימם חוזר אריאל שרון הביתה - אף אחד לא יכול להבטיח שהיגיון בריא יכול לנצח שנאה יוקדת. ואף אחד גם לא יכול להבטיח שהשקט שנשמר לפי שעה בעזה, יישמר גם בימים הקרובים. בסופו של דבר, מספיקים כמה קסאמים שפוגעים בול כדי להרוס את לשרון את כל האידיליה ולהפוך את הנסיעה לארצות הברית לזיכרון מתוק בלבד.
לפנייה לכתב/ת 
שרון באו"ם. עוצמה וביטחון עצמ
צילום: איי פי
שרון והחבר שלו ג'ורג'
צילום: איי פי
מושארף. אשה נאה
צילום: איי אף פי
מומלצים
