השגריר הראשון על הירח
מתן וילנאי מכר את עתידו הפוליטי תמורת נזיד של הבטחות כוזבות. לא עקרונות מניעים אותו, התברר אמש, אלא דילים. פרס הרי היה מוכן להבטיח לו מול מצלמות הטלויזיה כל מה שהיו מבקשים ממנו. רוצה להיות שר ביטחון? אין שום בעיה. רוצה להיות השגריר הראשון על הירח? בהחלט, למה לא. רעיון גדול. נשיא ארה"ב? הולך, בטח הולך
לו היה אפשר לדרג את חמשת הרגעים המביכים של הפוליטיקה הישראלית בשנה האחרונה, מסיבת העיתונאים של מתן וילנאי מאמש (א') היתה נכנסת, ללא ספק, לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. מה שהתגלה לעיני הכתבים שהגיעו לסקר את האירוע המוזר היה איש פוליטי, בכיר על פי מיקומו והשקפתו, מנהיג על פי הגדרתו שלו, שעמד מול כמה מיקרופונים והוכיח עד כמה הוא לא יודע לקרוא את המפה הפוליטית, עד כמה הוא מנותק מהמציאות.
וילנאי, אם לומר זאת בעדינות, לא יצא אתמול בערב תותח גדול. הוא בעיקר יצא קצת לא מחובר, קצת פתטי. פואד בן אליעזר קרא לו טירון, לא משופשף. אחר כך הוא אמר שהוא מרחם על וילנאי, שכאב לו לשמוע שהוא עצוב.
ובאמת, וילנאי נכנס הלילה לרשימת האישים הפוליטיים שעבור נזיד הבטחות, שלכל ילד בן 12 ברור שלעולם לא יתממשו, מכר את עצמו. הוא מכר את עמדותיו
בשולי המירוץ
וילנאי יודע להקפיץ טקילות
אטילה שומפלבי
בזמן שמועמדים אחרים עסוקים בלכלוכים והשמצות הדדיות, המועמד הנקי מכולם החליט להתפרע, ויצא לשתות בירה וטקילה בנמל תל אביב. היה מגניב
לו היה וילנאי מסיר את מועמדותו לפני ימים אחדים, או אפילו לפני שבוע, ומתרץ את נטישת המירוץ בדאגה כנה למפלגה ולרצון לגמור את ההתמודדות בסיבוב ראשון - אפשר היה להבין אותו. אולי היו גם כמה כאלה שהיו מחמיאים לו אפילו על היכולת לסגת ברגע הנכון. אבל וילנאי התעקש להשאר במירוץ עד הרגע האחרון, הסתובב עם בלייינים בנמל תל אביב בתשע וחצי בערב והוריד טקילות כאילו אין מחר. כשרמזו לו חלק מאנשיו כבר לפני כמה שבועות, שאולי כדי לחשוב על פרישה מהמירוץ - הוא לא רצה לשמוע. הוא התעקש לרוץ קדימה, עם הראש בקיר. התעלם מסקרים, התעלם מיועצים, התעלם מכולם.
ואת כל זה הוא עשה, כדי שמחר בבוקר כולם יגידו שהוא נטש את המירוץ רק לאחר שהבטיחו לו דיל, עסקה שנחתמה בשעות לילה מאוחרות במשרדיו של היריב שמעון פרס. לא עקרונות הניעו את וילנאי, התברר אמש, אלא דילים, הבטחות לתפקידים שהם סוג של פיקציה. כי, כפי שזה נראה כיום, הסיכוי ששמעון פרס ירכיב את הממשלה הבאה בישראל, שווה לסיכוי שמתן וילנאי יטוס בתור שר המדע לירח מתישהו בחודשים הקרובים.
וילנאי יצא רע מכל המהלך הזה, משום שהוא מאמין להבטחות של פרס, להושטת היד הנדיבה שלו לשותפות. משום מה, וילנאי חשב שאף אחד לא ישים לב לעובדה, שפרס היה מוכן בשש אחר הצהריים להבטיח לו, מול מצלמות הטלויזיה, כל מה שהיו מבקשים ממנו. מתן רוצה להיות שר ביטחון? אין שום בעיה. הוא ראוי. הוא רוצה להיות השגריר הראשון על הירח? בהחלט, למה לא. רעיון גדול. נשיא ארה"ב? הולך, בטח הולך. מה שמתן רוצה, מתן יקבל.
בקיצור, וילנאי יצא רע מכל הסיפור הזה, משום שאף אחד לא יזכור שהוא היה מועמד עם סיכויים קלושים לנצח או לעלות אפילו לסיבוב שני. במקום זה, כולם יזכרו שוילנאי הסכים להוריד את מועמדותו תמורת הבטחות שווא, תמורת פיקציות. תמורת פארסה פוליטית ומס שפתיים של שמעון פרס, שרק לפני שנתיים הבטיח שהוא זמני, ורק לפני כמה ימים היה בלתי כשיר להנהיג את המפלגה ואת המדינה. לפי דעתו של וילנאי לפחות.
ועכשיו פתאום פרס הוא הכי ראוי בעולם, הכי נכון להנהיג, הכי נכון להוביל. מי אמר? מתן וילנאי כמובן. כי תמורת הבטחה לא קיימת להתמנות לשר ביטחון, אפילו פרס הופך בין לילה ליותר ראוי מראוי, ליותר מנהיג ממנהיג, ליותר גדול מתותח.
פורסם לראשונה 06/11/2005 23:19
לפנייה לכתב/ת 
היורש של בוש: וילנאי
צילום: ניב קלדרון
נזיד עדשים: פרס
צילום: שי רוזנצוויג
מומלצים
