"צדק קודם לצדקה"
"המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי" קורא לשרים ולחברי הכנסת לכלול בתקציב 2006 סדרה של צעדים מעשיים לצמצום העוני והפערים החברתיים בישראל. להלן ההצעה במלואה
"לעוני ולפערים יש מחיר כלכלי ארוך טווח"
חברי המרכז סוברים שהצמיחה שהתחוללה במשק בשנים האחרונות מאפשרת להקצות המשאבים הדרושים להנעת תהליך השינוי ממדינת סעד למדינת רווחה, כפי שהייתה ישראל בעבר. לעוני ולפערים המעמיקים בחברה יש מחיר כלכלי ארוך טווח. המדינה מנסה אמנם לסבסד את העניים בדרכים שונות, אך אינה משקיעה משאבים בהיקף הנדרש, בסדר העדיפות הנכון ובהתחייבות לטווח ארוך. היא אינה משקיעה בקידום הסיכוי של כל אזרחיה להשתלב בתעסוקה בענפים מודרניים באמצעות שיפורים במערכות החינוך, הכשרה וחיזוק רשת הביטחון הסוציאלי לאלה שאינם מסוגלים להשתלב בשוק העבודה.
מגמת השינוי במדיניות הכלכלית ובמדיניות הרווחה בשנים האחרונות לובשת צביון המשחרר את המדינה מרוב תחומי האחריות כלפי אזרחיה. זוהי גישה הרת אסון הפוגעת במרקם החברתי של ישראל, בלכידותה של החברה ובערבות ההדדית של אזרחיה.
אנו קוראים לשרי הממשלה ולחברי הכנסת להפעיל את תחושת האחריות הציבורית שבשמה הם פועלים בדיוני התקציב, ולפעול להכנסת שינויים בהצעה שהונחה על שולחן ועדת הכספים כדי להבטיח שכלל אזרחי המדינה יקבלו את חלקם בצמיחה הכלכלית שישראל מצויה בעיצומה. צדק קודם לצדקה, ויש לחזור ככל הניתן אל ערך השוויון שנחקק במגילת העצמאות של ישראל עם הקמתה.
"קביעת יעדים חברתיים רב-שנתיים"
בכלל הצעדים המוגדרים, שנועדו להתמודד עם בעיית העוני המעמיק והפערים הכלכליים והחברתיים המתרחבים, הצענו לנקוט פעולות מיידיות ופעולות ארוכות טווח המתבססים על העקרונות הבאים:
1. התמודדות בו-זמנית עם היבטיה השונים של המצוקה בתחומי ההכנסות הכספיות, השתתפות בשוק העבודה, ההכשרה המקצועית, החינוך, הבריאות ואיכות הסביבה.
2. עיצוב מדיניות חברתית ארוכת טווח שתתווה יעדים חברתיים רב-שנתיים למדינה, בדומה ליעדים הכלכליים הקיימים (יעד האינפלציה, יעד הצמיחה ויעד הגירעון). היעדים הללו יהיו כמותיים ומדידים, ויסתמכו על מצבן של אוכלוסיות מעוטות משאבים בתחומים שונים כגון הכנסות כספיות, השתתפות בשוק העבודה וחינוך והכשרה מקצועית. יש לקבוע יעדים אלו בתקציב המדינה, לבססם על הנתונים המעודכנים ביותר בתחומים האמורים ובלוח זמנים להשגתם, לאשרם בממשלה ובכנסת, ולאחר מכן לעקוב אחר מימושם הלכה למעשה.
אנו ממליצים שהממשלה תציב את שני היעדים המפורטים להלן במקביל:
א. צמצום תחולת העוני בקרב העובדים מכלל העניים בחמש השנים הבאות (2010-2006) לפחות לרמה שהייתה בשנת 2000. משמעותו של יעד זה היא קידומה של מדיניות שתעודד השתלבות במעגל העבודה והתמדה בו. הנתונים מלמדים שבין השנים 2004-2000 גדל בקרב האוכלוסייה הענייה שיעורם של משקי הבית שבהם יש מפרנס אחד מ-33.5 ל-35.5 אחוז.
ב. צמצום עומק העוני בחמש השנים הבאות לפחות לרמה שהייתה בשנת 2000. לשון אחר, צמצום המרחק הממוצע של הכנסות העניים מקו העוני. בקידומו של יעד זה יודגש במיוחד שיפור מצבם של העניים ביותר, שאינם מסוגלים להשתלב במעגל העבודה. הנתונים מורים כי העוני של האוכלוסייה הענייה (מבחינת ההכנסה הפנויה) העמיק מ-25.6 אחוז בשנת 2000 ל-33.3 אחוז בשנת 2004.
הצבתם של שני יעדים חברתיים רב-שנתיים אלו, החל בשנת 2006, תשקף את מחויבותה ואחריותה המתמשכת של הממשלה להקטנת העוני והמצוקה, ותתרום להגברת תחושת הלכידות בחברה הישראלית - חברה ששוררים בה
כיום מתחים ושסעים רבים בין הקבוצות האתניות, העדתיות, הדתיות והאידיאולוגיות השונות.
פוליטיקאים, עובדי מדינה בכירים ואנשי אקדמיה בישראל הציגו בעבר הצעות ליעדים חברתיים שונים. כך למשל במהלך 2005 הציעו השר אהוד אולמרט, והממונה על התקציבים במשרד האוצר קובי הבר, להגדיל את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה מ-55 ל-60 אחוז עד שנת 2010. ד"ר דוד קליין, לשעבר נגיד בנק ישראל, ואנשי המחקר בבנק ישראל ד"ר דניאל גוטליב וניצה קליינר-קסיר, מציעים להקטין את תחולת העוני (כלומר את שיעור הנפשות העניות מכלל הנפשות בישראל על-פי הגדרת המוסד לביטוח הלאומי) ב-5-4 אחוז תוך עשור.
מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי ד"ר יגאל בן שלום, הציע תוכנית שאפתנית אף יותר: לצמצם תוך עשור את תחולת העוני ב-10 אחוז. בן-שלום הציע יעד נוסף: צמצום אחוז הילדים במשפחות שהכנסתן הפנויה נמוכה מקו העוני מתחולת עוני של 33 אחוז כיום ל-25 אחוז עד 2009 ול-15 אחוז עד 2016.
יש להדגיש כי הממשלה לא דנה ולא אישרה אף לא אחד מיעדים אלו כרכיב מחייב במדיניותה החברתית-כלכלית, ולא גזרה את תקציבה השנתי בהתאם. כל-אחד מהיעדים הללו משקף נקודת מבט שונה על דמותה החברתית העתידית של מדינת ישראל, ועל מצבן של קבוצות מעוטות משאבים בה.
יעדים חברתיים אומצו לאחרונה גם במדינות מפותחות רבות אחרות. ממשלת אנגליה, למשל, הציבה לעצמה כיעד מרכזי לצמצם את שיעור הילדים העניים ב-50 אחוז בין השנים 2010-2000, ולבער את העוני לחלוטין בקרב הילדים עד לשנת 2020. הממשלה הבריטית התחייבה לעקוב אחר השגתם של יעדים אלו על-פי שלושה מדדים שקופים במשולב. שני המדדים הראשונים נמדדים מדי שנה, והשלישי אחת לכמה שנים:
א. שיעור הילדים המתגוררים במשפחות שהכנסתן נופלת מ-60 אחוז מההכנסה החציונית, על-סמך התפלגות ההכנסות באותה שנה.
ב. שיעור הילדים החיים במשפחות שהכנסתן נמוכה מקו העוני היחסי 'הקבוע' (קו העוני היחסי של שנת 1998-9 מקודם לפי השינוי במחירים בכל שנה).
ג. שיעור המשפחות שהכנסתן נמוכה מ-70 אחוז מההכנסה החציונית, ושאינן יכולות להרשות לעצמן לרכוש רשימה מוגדרת של שירותים ומוצרים בסיסיים.
על-פי דוח מעקב שפרסמה ממשלת אנגליה, גדל היקף ההוצאה הכספית (שינויים במסים ובקצבאות) והשירותים לילדים החיים במשפחות הנמנות על חמישון ההכנסה התחתו בין השנים 2003-1997, בהן הופעלה התוכנית הלאומית, ב-15 אחוז לעומת 2 אחוז בכלל האוכלוסייה.
3. ביטול הטבות מס לשכבות המבוססות והעברת משאבים לקבוצות מעוטות יכולת. מערכת המסים מבטאת את סדרי העדיפויות האמיתיים של המדינה וממשלתה, ולפיכך הטבות מס שניתנו לעשירונים העליונים, ופטור מדמי ביטוח לאומי שניתן למעסיקים, משתקפים הלכה למעשה בהעמקת הפערים. יש לבטל
4. צמצום משמעותי של השימוש בחוק ההסדרים, והכפפתו לשינויים טכניים הכרחיים לצורך ביצוע תקציב המדינה בלבד. אין להשתמש בחוק ההסדרים כדי לבטל חוקים סוציאליים שהתקבלו, או לשלול זכויות המוקנות לאזרחי ותושבי המדינה על-פי חוק.
5. בחינת השלכותיהן של הצעות חוק המוגשות לכנסת על התחום החברתי ככלל, ועל קידום היעדים החברתיים שיאושרו בפרט, כדי שחוק כלשהו שיתקבל לא יסתור את היעד החברתי שהממשלה תחליט עליו. הוראה ברוח דומה תועבר גם למשרדי הממשלה, כדי להימנע מלהחיל קיצוצים תקציביים בסעיפים התומכים בהשגת יעדים אלו.
6. ייסוד מועצה חברתית-כלכלית ממלכתית בישראל, שתוקם על-פי חוק ובחסות נשיא המדינה. המועצה תפעל כמסגרת מייעצת לכנסת ולממשלה, תעסוק בסוגיות חברתיות-כלכליות מרכזיות בחברה הישראלית ותבחן את ההשלכות של המדיניות החברתית-כלכלית של הממשלה על מגזרי האוכלוסייה השונים. המועצה תכלול נציגים מהמגזרים העיקריים המרכיבים את פסיפס החברה הישראלית, האזרחית והמוסדית, ותציע מתווה ליעדיה ולמדיניותה של מדינת ישראל. היא תשמש כבימת הידברות ושיח פתוח לליבון והגעה להסדרים מוסכמים, שיאפשרו חיים ציבוריים משותפים לכלל המגזרים בישראל.
מועצות דומות הוקמו בארצות אחרות בעולם המערבי ובעולם המתפתח, שהכירו בצורך לייסד גוף אשר אינו תלוי בנדנדה הפוליטית. גוף כזה משמש במה להידברות בין גופים וקבוצות בחברה ובכלכלה, על בסיס של חברות שווה, ללא קשר לכוחם הפוליטי-מפלגתי של גופים אלה. המדינות שהקימו מועצה כזו הכירו בחשיבותה כגוף המאפשר ביטוי לכל המגזרים במשק, גם אלה שאינם זוכים לייצוג שלטוני או מעמידים את נציגיהם לבחירה.
- לאתר "המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי" לחצו כאן
