בואי נעשה אמבטיה, אמר אבא

נושא זכויותיהם של ילדים ובני נוער שעברו הטרדה או התעללות מינית הוא רגיש ומורכב. אבל חשוב לדעת שלילדים ובני נוער כאלה יש זכויות, שגופים שונים במדינת ישראל אחראים לאכוף אותן. המכשול הגדול ביותר הוא מכשול התלונה - כל הגופים האלה נכנסים לפעולה רק כאשר הקורבן אוזר אומץ ומספר את סיפורו. והרבה מדי פעמים - זה לא קורה, או קורה מאוחר מדי.

בשנת 2004 התקבלו בקווי החירום של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית 8,049 פניות חדשות בעקבות תקיפה מינית. ב-1,803 מהמקרים, כמעט רבע, הקורבן הייתה ילדה מתחת לגיל 12, ורק 700 מתוכן יצרו קשר עם מרכזי הסיוע בתקופת הילדות. ב-2,163 מקרים הקורבן הייתה בין גילאי 12-18, מתוכן 1,892 פנו אל מרכזי הסיוע בתקופת ההתבגרות.

הילה קרנר סולימאן, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, מונה את זכויות הילדים שעברו תקיפה מינית: הזכות הראשונה, לדבריה,

 היא קבלת מידע והבעת דעה. קרנר סולימאן: "לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, יש לילדים שנפגעו זכות לדעת מה קורה בכל הקשור להליך הפלילי של התוקף. מה קורה בכל שלב, האם התוקף נעצר, האם היה הסדר טיעון. בנוסף דרך האפוטרופוס שלו הילד יכול להביע את עמדתו כאשר דנים בעונש".

זכות נוספת היא לא להיחקר על ידי חוקר משטרתי. קרנר סולימאן: "הילדים יכולים לדרוש להיחקר רק על ידי חוקר ילדים שהוא עובד רווחה ולא שוטר. בעבירות מין ואלימות צריכה להיות רגישות מיוחדת. זכות נוספת שיש לילדים הפגועים אך לצערי כמעט ואינה מיושמת היא מסגרת טיפולית ללא תשלום. במסגרות יש תורים ארוכים ואין מקצועיות בכל הקשור לעבירות מין שלהן נדרש טיפול מאוד ספציפי".

"כל הורה חייב להיות מודע"

ילדות ונערות מהוות חלק ניכר מהקורבנות, אולם בשנים האחרונות גוברת המודעות לכך שגם בנים ונערים חווים תקיפות מיניות - במקרים רבים מצד בני גילם. רונן (שם בדוי), נשוי ואב לשלושה, עבר התעללויות מינית לפני עשרים וחמש שנה מצד תלמיד בבית הספר. לאחר שחווה התמוטטות עצבים לפני שלוש שנים הוא מטופל על ידי מרכז לבריאות הנפש. רונן: "כשאני שומע בחדשות על התעללות של נוער בילדים קטנים אני בוכה שעות. בבת אחת הכול חוזר אלי. אף כדור לא עוזר לדיכאון להיעלם. גנבו לי את החיוך. הרבה חברים שואלים אותי: מה רע לך בחיים? אף אחד לא מבין כמה גועל נפש יש בעולם".

רונן היה בן שבע כאשר תלמיד מבית ספרו, גדול ממנו בשלוש שנים, החל להתעלל בו מינית. רונן: "לצערי הייתי ילד עדין ויפה. בהתחלה הוא איים עלי שאם אני אסרב לעשות לו דברים הוא יספר לכולם. הוא אמר שזה הסוד רק של שנינו. אבל הוא סיפר לעוד ילדים בבית ספר שגם היו שותפים להתעללות. פחדתי מהבושה והמשכתי לעשות כל מה שהבן זונה הזה ביקש".

היום רונן גר בקרבת מקום לאותו מתעלל. בינתיים שניהם הקימו משפחה אך בעוד רונן לא מפסיק לחשוב על הסיוט, המתעלל אינו זוכר אותו כלל. רונן: "אלוהים כשאני רואה אותו אני מרגיש צורך להרוג אותו. כשאני מגיע הביתה אני לא יוצא מהבית. מפחד להיתקל בו. הוא לקח לי את הילדות. הייתה לי הילדות הכי חרא בעולם. לא שיחקתי, תמיד פחדתי. אני זוכר שניסיתי פעם לספר לאמא שלי. היא הלכה למורה ואמרה לו שאני סובל מאחד הילדים. המורה השתיק אותה ובכך נגמר המאבק של אמא שלי. כל הורה חייב להיות מודע למה שקורה לילד בבית הספר ומחוצה לו. צריך להיות קשובים אליהם ולתמוך בהם בכל".

מה באשר לילדים הפוגעים מינית בילדים אחרים? הם זכאים לקבל סיוע, אולם ישנו מחסור גדול במסגרות מתאימות. קרנר סולימאן: "כאשר מדובר בקטין שביצע עבירות מין, חלק גדול מהם לא נמצא בשיקום וטיפול. אין מספיק מסגרות כאלו. חוץ

 מזה יש חסר גדול מאוד בפעילות חינוכית בכל מה שקשור לאלימות מינית. שיעורי חובה על 'הזכות על גופי', לחץ חברתי, הסכמה חופשית. לצערי הפעילות במערכת החינוך היא ספורדית, לא מובנת ולא חובה בכל בית ספר".

"מצד שני", היא מוסיפה, "אני שמחה לציין לשבח את מערכת החינוך על פרויקט נהדר שבו במשך שבוע כל מוסד חינוכי יהיה חייב לקיים פעילות בנושא מניעת אלימות מינית בקרב התלמידים. בנוסף לזה אנחנו מתחילים כעת במהלך אשר בסופו כל סטודנט להוראה יהיה חייב לעבור הכשרה לזיהוי מצוקה ואיתור ילדים שעברו פגיעה מינית".

פעילויות מעין אלה עשויות לאתר את מצבי המצוקה של ילדים בזמן אמת, ולמנוע מהקורבנות "לגרור" את סיפורם הקשה עשרות שנים, לעתים עד למצב של רצון להתאבד. רוויטל מספרת כי "הרצון למות ליווה אותי מילדות. לא פעם ישבתי על אדן החלון בחדר שלי, עם רגליים בחוץ, משחקת במחשבה לקפוץ ולסיים עם הכול. קשה לתאר במילים את עוצמת הכמיהה למנוחה ואת העייפות הפיזית והנפשית מהתמודדות עם חיים כפולים".

כיום רוויטל למדה לחיות עם הפצעים והיא מצליחה לשמור על אורח חיים נורמאלי. הטיפול המסור שקיבלה ביחידה לטיפול בנפגעי טראומה מינית בילדות באיכילוב גרמו לה להיוולד מחדש. רוויטל: "הטיפול הזה הציל אותי. כיום אין לי מחשבות על מוות. בחרתי בחיים ואני חיה אותם הכי באינטנסיביות שאני יכולה ומתכננת לנצל את מחצית החיים שנותרה לי כדי להשלים ולחוות כל מה שלא יכולתי קודם לכן. עוצמות הסבל נחלשו מאד כי הצלחתי במסע המורכב הזה, להפריד את העבר מן ההווה".

• השבוע מצוין יום זכויות הילד הבינלאומי ברחבי העולם ובישראל. ynet מביא סדרת כתבות מיוחדת העוסקת בזכויות הילדים בחברה ובמערכת החקיקה, המלווה בסרטוני וידאו מיוחדים לרגל האירוע.