"רוב הסיכוי שהדבר הכי דבילי שאני אגיד יהפוך לכותרת"
איך הגיע מלך הסוטול הקולנועי גור בנטביץ' לעשות סדרת מתח בכבלים? במאי "בסימן ונוס", המיני-סדרה החדשה עם יהודה לוי, מסביר. בערך
"מצב החסה", "הכוכב הכחול", "משהו טוטאלי", "בסימן ונוס". אם אתם מכירים את שלושת הראשונים בטח כבר יצא לכם לשמוע על גור בנטביץ' ("או בנטוביץ', או בנטוויץ', הכל הולך"), ועכשיו תגידו יפה שלום גם לפרויקט הבימוי הטרי שלו, "בסימן ונוס", מיני סדרה על-פי ספר המותחן של אורי אדלמן ז"ל, שתעלה ב-HOT3 בשבת.
הרקורד של בנטביץ' מאכלס בין היתר שני סרטי סאטלה באורך מלא, הראשון הפך לסרט פולחן ורץ שבע שנים (!) בהקרנה שבועית בתל-אביב, והשני הצליח להתחבב על המבקרים, על הקהל וגם להטיס את בנטביץ' ולהקתו לאמסטרדם והודו על הדרך. בדיוק הרגע קם בנטביץ' מכסא הבימאי של דרמה מסחרית מבוססת רב-מכר, כזה שהמילה מיינסטרים מוטבעת עליו באותיות מוזהבות. אז איך הגיע אביר הסוטול הקולנועי לתחנה המרכזית החדשה בכבלים? מי נתן את ההוראה?
"את זה תשאלי את מי שהציע לי את התפקיד", מציע בנטביץ', "חוץ מזה שכל הדיבור הזה מסחרי לא מסחרי – נשמע לי קצת פאסה, אפילו מסעודה קרועה על 'ספרות זולה', לא ככה?"
כסף זאת תשובה לגיטימית.
"הנימוק של כסף זה תירוץ לקוקסינלים וסיבה לרעבים".
אז איך בכל זאת הגעת לכאן?
"אישית, אני כותב הרבה יותר לאט ממה שאני מביים. אחרי שנה וחצי מול הלפטופ הייתי חייב לשחרר אנרגיה. חוץ מזה שהייתי קצת רעב (ומסתבר שגם קוקסינל)".
אתה לא אוהב להתראיין באופן כללי, או רק על פרוייקטים שהם לא לגמרי שלך?
"גם וגם. להתראיין בכלל זה לא נעים כי רוב הסיכוי שהדבר הכי דבילי שאני אגיד יהפוך לכותרת. זה גם ניראה לי כמו טקס השפלה פומבית שנהוג לעבור: אני אספר דברים מביכים על חיי ובתמורה אולי תיקנו את התקליט".
בספר "בסימן ונוס" בנטביץ' לא נתקל עד שהציעו לו לביים את הסדרה. הוא לא בדיוק כוס התה הספרותית שלו כמו שאולי יכולתם לנחש, למרות שפעם הוא היה תקוע בקניה עם ספר של רוברט לדלום, "ועם מלריה" הוא מטעים, "אז קראתי אותו חמש פעמים רצוף וגם נהניתי בטירוף, למרות שאולי זה מההזיות". חצי שנה אינטנסיבית ארכה העבודה על "בסימן ונוס", חצי שנה שבנטביץ' היה פשוט חייב למשוך עד הדד ליין, בגלל שהוא פרפקציוניסט וגם אובססיבי. ואם כבר מדגדג לכם סרט שישלים את "הכוכב הכחול" ו"משהו טוטאלי" לטרילוגיה, אולי תתנחמו בעובדה שדווקא יש לבחור איזה פרוייקט בקנה, "אבל אני גם פארנואיד בקטעים האלה, אז אני מעדיף לשתוק".
בניגוד לפרסומים קודמים, בנטביץ' לא הגיע אל קאסט סגור ומלוהק. היחיד שסביבו התברגה ההפקה היה יהודה לוי, שחתום על חוזה בלעדיות עם HOT. אז בנטביץ' ועומר תדמור (התסריטאי) תפרו סביבו את הדמות של יואב (ג'וב) נוימן, שבספר היה סטודנט עני למשפטים, ופה התהפך והיה לשאף טלוויזיוני עתיר רייטינג. את שאר השחקנים בחרו בנטביץ' והצוות, כולל רוית רוזן (טינקרבל), שהולכת איתו כבר כברת דרך קולנועית וכברת דרך סתם. "הליהוק הוא אולי הדבר הכי משמעותי שבמאי יכול לתרום לסרט", מהגג בנטביץ', "כל השאר, ההוראות בימוי, זה רק בשביל שיחשבו שאתה יודע מה אתה עושה. מהליהוק דרך אגב אני מבסוט לחלוטין, לא יודע איך התגלצ' לנו יופי".
עם איזה צדדים של ההפקה היית שלם פחות?
"יש קצת את המרמור על קוצר הזמן על הסט, ולפניו, ואחריו. הסטנדרטים בטלוויזיה (יחסית לקולנוע) לא לגמרי מאפשרים מיצוי ופיצוח מלא. מצד שני יש את האסכולה של הספונטאניות. לא לגמרי קונה את זה אבל יאללה, בסדר".
ממה הכי נהנית?
"הלוואי והייתי יודע. כשאני עובד על משהו זה תמיד נראה לי סיוט, לקום מוקדם בבוקר, להיות במתח כל היום, להחליט כל כך הרבה החלטות הרות גורל, ורק אחרי שזה נגמר אני איכשהו זוכר את זה כחוויה שמחה. מה שמביא אותי להגיד שהכי כיף זה ההקרנה, וההפסקות בין סרט לסרט (למרות שאז נישאר לי רק לטפס על הקירות). זה בטח כמו כל הנשים שהטבע סידר להן לשכוח כמה כאב בלידה בשביל שיוכלו לעשות זאת שוב. ובסתירה לכל מה שאמרתי עד כה, גם בחזרות, בעריכה ובמוזיקה היה לי כיף".
עברת תהליך? משהו הפתיע אותך?
"יש משהו מפתיע בלביים משהו שלא אתה כתבת. אתה ניתקל בסצנות שלא דמיינת מראש, חוץ מזה שזה תמיד מפתיע איך שדברים נדבקים בסוף".
יש משהו בסדרה שאפשר להצביע עליו ולהגיד 'זה בנטביץ''.
"אנשים שמכירים וראו, טענו שכן. אין לי מושג למה הם התכוונו – אבל הם בטח יודעים על מה הם מדברים. הכי מזכיר לי את החיים שלי זה נורית גפן שמשחקת את אמא של יינון (גורי אלפי). גם אמא שלי גנובה – בטח גם שלכם".
מה אתה רואה היום בטלוויזיה? יש משהו שמוצא חן בעיניך?
"ראיתי 'בטיפול', אבל מרוב שזה בון-טון לא נעים לי להודות. עם סדרות באופן כללי קשה לי. זה קצת כמו חוג לקרמיקה, כל שני בחמש. הלו"ז מלחיץ, אז אני מעדיף סרטים, וספורט כמובן, למרות ששמתי לב שזה יותר בשביל הגרעינים והחברה, במשחקים עצמם אני לא מי יודע כמה מרוכז".
אתה עוד משחק כדורסל עם צחי גראד ואורי הוכמן בשנקין?
"אף פעם לא שיחקתי איתם, אבל אם הם יזמינו אותי אני בטוח אבוא".
