לקראת מהפך 2006?
עמיר פרץ הצליח לכבוש את ראשות העבודה ולהזרים דם בלחיי השמאל הישראלי. האם יש לו סיכוי לשחזר את ההישג גם בליגה הארצית? מיכאל הרסגור קורא למועמד ללמוד אנגלית, וסמי מיכאל "סומך על הקומֵן-סנס שלו". אלי מויאל מציע לו "לשתוק יותר", אבל ממילא סבור ש"את מעוזי הליכוד יכבוש רק בטנקים"
"הוא הפתעה, אלמנט חדש לחלוטין, והפוליטיקה לא אוהבת הפתעות", אומר ההיסטוריון, פרופ' מיכאל הרסגור. "הוא מכניס אלמנט משעשע, מעורר, מרגיז,
ומביא חידוש, שזה דבר גדול בפוליטיקה. פרץ אופטימי, מחייך, צוחק. הרי כולם בפוליטיקה הישראלית חמוצים, כועסים, מקללים, רוטנים, והוא לא ככה, וזה שינוי גדול בנוף".
סקר "ידיעות אחרונות" קובע כי בעקבות בחירת פרץ, העבודה מכפילה את כוחה במעוזי ליכוד ותיקים. האם יש אפשרות שהיו"ר הטרי, בדרכו לכיסא ראש הממשלה, יגרום לתומכי ליכוד מסורתיים לשים פתקי "אמת" בקלפי? האם העובדה שהוא מזרחי משדרות תסייע לו לחדור אל מעוזי הליכוד?
"הצורך במדינת רווחה קיים גם אצל בוחרי הליכוד", מסביר פרופ' דני גוטווין, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה. "בראייה לאחור, הליכוד ייצג בצורה מסוימת שכבות נמוכות שעשה איתן 'דיל'. הוא יעשה את ההפרטה, אבל יספק להן תחליף בשטחים, בהתנחלויות, ששם תהיה מדינת רווחה לרבע מיליון איש. מי האנשים שהיו בחבל עזה? הם הגיעו ממערב הנגב. זו היתה דרך לשדרג את חייהם. הדיל הזה - מרחב הקיום שלו הולך ומצטמצם, ולכן שכבות רבות של ליכודניקים נשברו ממדיניות ביבי".
"יחדור למעוזים רק עם טנקים"
פרץ יצליח לסחוף אחריו גם ליכודניקים, מקווה הסופר סמי מיכאל. "לדעתי, רבים בליכוד ינהו אחריו, יש לו קול בהיר, יש לו קול עם כוונות טובות ויש בכוחו למשוך מצביעים מהליכוד, מש"ס וגם משינוי".
אלי מויאל, ראש עיריית שדרות מטעם הליכוד, שם עשה פרץ את קפיצתו הפוליטית הגדולה כשהפך בגיל צעיר לראש העיר, אינו סבור כך. "פרץ יצליח לחדור
למעוזי הליכוד רק אם פעילי העבודה ייכנסו לשם עם טנקים", הוא אומר בלגלוג. "הדבר הכי טוב שקרה לליכוד זה בחירתו של פרץ והצורך להתמקד באג'נדה החברתית. אבל האם העבודה הולכת לכבוש את השלטון? זה לא יקרה. לא תהיה שום זליגה של בוחרים מהליכוד לעבודה - גם בגלל ההתבטאויות של פרץ על דבקותו בהסכם אוסלו ועל כך שטיבי וזחאלקה יהיו אצלו שרים. שיתופה של מפלגה ערבית הוא לא דבר שיתקבל בקרב הליכודניקים. גם הצהרתו על תמיכתו באוסלו - זה משהו שאפילו פרס כבר לא מדבר עליו".
"אני מקווה שהוא יחדור למעוזי הליכוד", אומר פרופ' הרסגור. "פרץ נולד בארץ כל האפשרויות - מרוקו. יש לו כבר אהדה רכושה מראש של חלק גדול מהציבור. אשתו אחלמה, שזה שם פנטסטי, מברכת על נרות של שבת, כך שגם אנשי ש"ס כבר לא יחרימו אותו. זו ההפתעה בחיים הפוליטיים, זה אלמנט הקומדיה".
מפנה היסטורי או הצבעת מחאה?
האמנם הפריימריז בעבודה מצביעים על מפנה היסטורי, או שהיתה זו רק הצבעה שנועדה לסלק את פרס מהזירה? סמי מיכאל סבור כי האפשרות
הראשונה היא הנכונה. "בפעם הראשונה יש סיכוי שראש ממשלה יהיה לא רק אדם שמדבר על עבודה ועל פועלים, אלא אחד שצמח כפועל וקשור לתנועת הפועלים. בפעם הראשונה, ישנו סיכוי שמישהו שלא שייך להנהגה המסורתית של גנרלים או פוליטיקאים מזדקנים, יזרים דם חדש ומרענן להנהגה".
פרופ' גוטווין משוכנע ששני הדברים כרוכים זה בזה: "היתה כאן הצבעה על דרך". הוא אומר. "בתוך שבוע, זו מפלגה עם סדר יום הפוך. פרס היה המשת"פ של ההון, יחד עם אהוד ברק, והתפקיד שלהם היה לבלום את האלטרנטיבה למשטר ההפרטה שהנהיג הליכוד. החל מיום רביעי מדובר במפלגה אחרת לחלוטין. מהאגף השמרני של הליכוד היא הפכה להיות אלטרנטיבה סוציאל-דמוקרטית".
דנמרק או קובה
החזון הכלכלי של פרץ מדיר שינה מעיניהם של בעלי ההון, וגם מיריביו הפוליטיים. בעוד שתומכיו מספרים על כוונותיו להפוך אותנו למעין דנמרק, מתנגדיו בטוחים שאוטוטו הוא הופך אותנו לקובה.
האפשרות שפרץ יצליח לחולל מהפך שלטוני תלויה, כמובן, גם במשחק התדמיות. האם מי שכונה "ברל כצנלסון של הדרום" ייתפס כמייצג עובדים אותנטי - או כשפוט של הוועדים הגדולים? סוציאל דמוקרט בגוון הצפון-אירופי או בולשביק מהזן שאבד עליו הכלח? בוויכוח על תדמיתו ומאפייניו של המנהיג העולה, גם יריביו מסכימים – הפעם לא מדובר בעמרם מצנע חדש.
בין ליל, עם עליית האג'נדה החברתית של פרץ למרכז הבמה, נתפסו יריביו במפלגות השונות עם המכנסיים למטה. לפתע, היה עליהם לאמץ מענה חברתי הולם. נתניהו, כך התגבשה במהירות המוסכמה, לא יכול להתמודד מול פרץ. מרצ-יחד עשויה להיפגע לנוכח עמדותיו היוניות של היו"ר החדש, וש"ס מיהרו להגיד שהם היו שם קודם. ושינוי? בשבוע בו נבחר פרץ, הם עדיין עסקו בהגדלת הסיוע לבעלי העסקים.
פרופ' גוטווין סבור כי הפגיעה החמורה במדיניות הרווחה היא זו שהובילה למהפך שהתחולל בשבוע שעבר בעבודה. "נוצר ציבור רחב שמצוי במעמד הבינוני והנמוך, שעבורם הרעיון של תנאי עבודה מוגנים, משכנתאות ושכר מינימום הן לא סיסמאות סוציאליסטיות אלא תנאי הישרדותי, וזה משפיע על כל המערכת הפוליטית. 20 שנה העלו כאן גרה על האינתיפאדה, על לבנון. פרץ העמיד סדר יום חדש. לראשונה הוא הצליח לשנות את השיח הישראלי. העיסוק במדינת רווחה מאז יום רביעי שעבר הוא הישג ענק".
"הוא רק עושה בלגן"
"עם ישראל צריך לחשוש מהאג'נדה של פרץ", אומרת ח"כ מלי פולישוק-בלוך משינוי. "הוא רק עושה בלגן. הוא לא חושב לפני שהוא מדבר. אי אפשר להביא לצמיחה כלכלית רק בדיבורים פופוליסטיים חסרי אחריות. קח למשל את הצעתו בנוגע לשכר המינימום: ברור שכל אחד צריך להתפרנס, אבל אם במכה אחת קובעים ממחר שכר מינימום של 4,700 שקל לחודש, כפי שהוא מציע, אתה סוגר הרבה מפעלים שלא יוכלו לשלם את זה".
גם אלי מויאל תוקף את משנתו. "אנחנו לא יכולים לחשוב כמו ההסתדרות", הוא אומר, "אנחנו לא יכולים להתכחש לכלכלה הגלובלית ולנהל 'אי סוציאלי' משלנו כפי שפרץ רוצה".
משימה בלתי אפשרית
האם "אפקט פרץ" יחרוג מהתחום החברתי, ויאלץ את המפלגות לאמץ קווים ברורים בנוגע לסוגיות פוליטיות? ח"כ פולישוק בלוך טוענת שזה כבר נעשה. "זה נשמע לי מגוחך שבימין יצביעו עבור פרץ, לאור עמדותיו השמאליות. פרץ מייצג את השמאל המדיני והכלכלי, זה מחדד את העובדה שהליכוד הוא ימין, ואנחנו שינוי - במרכז".
ח"כ יולי תמיר דוחה את הטענות האלה. "ההבדלים בין שמאל לימין היטשטשו", היא אומרת. "אין היום שתי דרכים פוליטיות, יש רק דרך אחת. השאלה היא, מי יעשה את זה. יש אפשרות לבחור בין שני מנהיגים – אלה שיגידו את האמת ואלה שלא".
ארץ קטנה עם שפם
הדיון סביב פרץ העלה באחת לא רק את האג'נדה החברתית, אלא גם את סוגיית השפם והאנגלית הקלוקלת. תומכיו משוכנעים שזהו ביטוי לשדים שאמורים היו להיעלם, או לפחות להישאר בארון.
"הבחירה בו הוציאה הרבה גזענות בעבודה, בשינוי ובליכוד", אומר פרופ' יהודה שנהב מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. "זה לא פואד, זה אדם עם סדר יום, וככל שהוא מאיים, כך מחריפות התגובות נגדו. הגזענות באה לידי ביטוי בדיבור על השפם, או על ה'אותנטיות' של עמיר. ויש גם מילה מחליפה, במקום להגיד מרוקאי - אומרים עליו שהוא 'איש שטח'. מה, על וילנאי היו אומרים שהוא איש שטח? אלה סממנים של עדתיות. והוא בחוכמתו לא עושה מזה עניין".
פרץ הבטיח לחסל את השד העדתי. באופן מפתיע, לא גררה ההכרזה הזו קיתונות של לגלוג. אולי משום שקיימת הסכמה שפרץ מעולם לא רכב על השד העדתי בדרכו למעלה. "בצורות שונות של ביקורת כלפיו אפשר לשמוע התנשאות לא תקינה פוליטית", אומר פרופ' גוטווין. "פרץ לא בנה את עצמו כמרוקאי, הוא לא פונה לרגשות קיפוח עדתיים. הוא פונה לכל המגזרים ומציע את הברית הישראלית החדשה – כולכם קורבנות של השיטה הכלכלית. שחיקת מדינת הרווחה יצרה מכנה משותף רחב בין המעמדות הבינוניים שכולם באותה סירה, ולשם פרץ נכנס - עם חזון של מדינה סוציאל דמוקרטית".
העצות: לשמור על איפוק, ללמוד אנגלית
נותרו חודשים ספורים לבחירות, ודבר אחד בטוח - יהיה מעניין. אילו דברים יכולים לחבל בדרכו של פרץ לרשות הממשלה? האם תמו ימי הדיבור הישיר והסחבקיות? תלוי את מי שואלים. "הוא צריך לשמור על איפוק ולהיות זהיר", אומר ראש העיר מויאל. "למשל ההתבטאויות בעניין תמיכתו אוסלו וקריאתו המפלגות הערביות. מי שרוצה להיות ראש ממשלה חייב להיות יותר מאופק ולשתוק יותר".
הסופר סמי מיכאל: "עד עכשיו הוא היה מנהיג איגוד מקצועי. הוא בא עם בשורה חדשה, אני סומך עליו - הוא די פיקח, אדם מעשי, לא מרחף. לא שליח של כוח מסתורי כמו ביבי, אין לו חכמי תורה שהוא קשוב להם. אני דווקא סומך על הקומֵן-סנס שלו".
ההיסטוריון פרופ' הרסגור: "עליו ללמוד אנגלית. בישראל במצב הנוכחי, זה לא טוב לא לדעת לדבר אנגלית. אבל הוא אדם חכם ויוכל לעשות זאת. אם בתוך הסביבה הזו הוא מדבר על אוסלו כדבר חיובי, אז אני חייב לומר, ויסלחו לי הנשים, שיש לו ביצים".
לפנייה לכתב/ת 
