כל מה שרציתם לדעת על פסולת ומחזור

סקר של מכון דחף של מינה צמח מפברואר 2005, עבור עמותת הארגון "אדם טבע ודין" מצא כי 83 אחוז מן הציבור בישראל מוכן להפריד את הפסולת לפחים נפרדים לצורך מחזור (תמורת הפחתה בגובה הארנונה שהוא משלם לרשות המקומית).

חברת השפע שלנו מייצרת פסולת רבה, המושלכת לפח, מכבידה על מערכות איסוף הפסולת, נערמת במזבלות ומזהמת את הסביבה. האם אנו באמת צריכים לייצר כל-כך הרבה זבל? ואולי אפשר לעשות ממנו משהו?

לא כל פעולת מחזור אפשרית ברמת הפרט; איסוף הפסולת הסטנדרטית ושליחתה למחזור מותנית ביזמה של מחלקות איכות הסביבה שברשויות המקומיות או בגוף ציבורי או כלכלי אחר. ברוב הרשויות קיימת מחלקה שאליה אפשר להפנות בקשות, הצעות ורעיונות. יש רשויות מקומיות שמתאגדות במסגרת ארגון-גג אחד שמיישם בהן את מדיניות איכות הסביבה, יש רשויות מקומיות שבהן קיימת מחלקה נפרדת לשם כך, ויש רשויות קטנות יותר שבהן מחלקת התברואה או המחלקה לחזות העיר עשויה ליטול על עצמה את המשימה. כל המחלקות הללו פועלות על סמך תקנות לעידוד המחזור.

במשרד לאיכות הסביבה יש תקציבי עידוד לסבסוד ומימון המחזור ברשויות המקומיות. הרשויות צריכות לאתר גופים מסחריים או ציבוריים שמוכנים (ומוסמכים) לאסוף סוג פסולת מסוים ולטפל בו. התשלום נעשה על-פי הכמות הממוחזרת.

יש לדעת: המשרד לאיכות הסביבה נוטה לתמוך במרבית יזמות המחזור המוצעות לו ולממן אותן. אבל המערכת של מִנהל הסביבה בישראל היא חדשה יחסית, ולכן נדרשת מעורבות של הצרכן הפרטי, הן בשיתוף פעולה עם יזמות המערכת והן בתמיכה ובדרבון.

חברות המחזור אוספות נייר לבן, קרטון ועיתונים, שמהם מייצרים עיסה להפקת מוצרי קרטון ונייר ממוחזר — חיסכון משמעותי בעץ, המשמש ליצירת עיסת נייר.

זכוכית

כל שנה מיוצרים בארץ כ-6.5 מיליון טונות פסולת בניין, כמות הגדולה ב-140 אחוז מכמות הפסולת הביתית. פסולת הבניין שונה מהביתית הן במקורה והן במרכיביה, ואמורה להגיע למתקני טיפול נפרדים, אך רק כמיליון טונות ממנה מגיעים לאתרים מתאימים.

יש לברר ברשות המקומית (בדרך-כלל במחלקת התברואה) מועדים ומיקום להשלכת פסולת בניין בכמויות גדולות. לרשות המקומית אפשר גם להודיע על מפגע של פסולת בניין ברחוב. לעתים היא משמשת כמילוי קרקע תחת כביש, גשר או פרויקט אחר, ומכל מקום, הפינוי העירוני נעשה (אם לא למחזור) לאתר המאושר לפינוי אשפה. פינוי כזה מחויב בחוק וכמובן עדיף על פינוי למזבלה פיראטית ללא פיקוח, כפי שנוהגים לעשות לפעמים מובילים או שיפוצניקים.

בבית פרטי, בכמויות ביתיות, כדאי למחזר פסולת באמצעים ביתיים לצורך דישון הגינה. מעל לכמויות מסוימות אפשר ללחוץ על הרשות המקומית ללקבל על עצמה את האחריות למחזור הפסולת לייצור קומפוסט. הרשות תוכל לרכוש מתקן לייצור קומפוסט, לקיצוץ גזם (והפיכתו לחיפוי קרקע), לחיתוך עץ ועוד. האיסוף, תפעול המכונות והשימוש בתוצר הם בדרך-כלל באחריות הרשות המקומית — מחלקת התברואה או מחלקת גנים ונוף — אך המשרד לאיכות הסביבה מסבסד את רכישת המיכון.

מתכת

ניילון

פלא-טבע לא טבעי, בן המאה ה-20, אשר מזלזלים בערכו הבלתי-מוגבל על-אף השימוש היומיומי. זהו חומר זול לכאורה, קל משקל, חזק, עמיד ואטום. עקרון הזולות מגיע פה לשיאים מופלאים. מוצר בלתי-מתכלה, רב-שימושי ונוח, שמחולק חינם או במחיר אפסי. התוצאה היא ירידת ערכו בעיני כול.

אך האמת היא שהוא לא זול לסביבה כלל ועיקר. מקורו בתעשיית הדלק, כלומר הוא תלוי במשאבים מתכלים, והוא עובר תהליכים כימיים רבים ומגוונים המפיקים ממנו מבחר צורות, עיצובים ודגמים. תהליך זה כרוך בשריפת דלקים, בפליטת מזהמים, בעמל ובהון רב. ניילונים הם אולי מרכיב האשפה הטהורה הדומיננטי ביותר בנוף הישראלי המודרני. הם מתעופפים ומכערים את הסביבה, מרפדים ומרצפים שטחים, מזבלות ושדות, וממיתים בעלי-חיים שנלכדים בהם או בולעים אותם.

מה לעשות?

גם כאן, מילת המפתח היא צמצום השימוש: כשיוצאים לקניות אפשר להצטייד בסל נצרים — גם רב-שימושי וגם חוזרים הביתה עם מינימום שקיות ניילון — או בסל מתקפל, מניילון אמנם, אך רב-שימושי.

יש להיישיר מבט ירוק אל הניילונים ולהסיר מהם את התואר "אשפה". כל אחד מהם הוא מוצר תעשייתי מפואר, פרי עמלם של פועלי ייצור, מעצבים ומשווקים, וניתן בקלות לעשות בו שימוש חוזר ויעיל; לנער קלות לאחר השימוש ולשמור לשימושים הבאים:

• בבית — למוצרים במקרר, ללחם במגרה, לסנדוויץ´ ולאינסוף צורכי אריזה. זה אולי קצת פחות נוח מגליל שקיות חדש, קנוי, אבל זה מקנה סיפוק ירוק וגם חוסך כסף. חשוב להזכיר שניילון אינו מזדהם, נרקב או מתקלקל; ניעור קטן והוא שוב ראוי לשימוש.
  
• חזרה אל השוק, לשימוש חוזר בעת הקניות.
  
• לאיסוף אשפה — שקיות האשפה הנמכרות במיוחד לשם כך נראות גדולות, והן חדשות ונקיות, אך הן עשויות מאותו החומר. שקית רגילה מהסופר (או שתיים, אחת בתוך השנייה, כדי שלא ינזול) היא אולי קטנה יותר, אך יש בה יתרון; כך מפנים את האשפה בתדירות גבוהה יותר.
  
• לעקוב אחר שיפורים בשקיות — בארצות הים נהוג השימוש בניילון על בסיס עמילן וחומרים ביולוגיים מתכלים. לעתים ניתן למצוא מוצרים, דוגמת כלים חד-פעמיים או מוצרי אוכל, הארוזים בניילון זה גם בישראל. יש להעדיף רכישת מוצרים העשויים מניילון מתכלה.
  
• ואם לזבל, אז במתקני איסוף שיש בהם מקום גם לניילונים (מכלי איסוף על-פי חוק הפיקדון).
  

במשפט אחד: לנער, לשמור במאגר הביתי לשימוש חוזר, ולהשתמש במשומשים לאיסוף אשפה, לאריזת מוצרים ולאחסון מזון.

מתוך "ימים ירוקים - מדריך לסביבה ישראלית". אסף לויתן, פרדס הוצאה לאור.