הנגבי ל-ynet: "אני הסמן הימני של קדימה"
עם פרס ורמון אין לו בעיה כי "שרון יודע לנהל הרמוניה"; עם שרון הוא מרגיש כמו "סב ונכד" ואת המורדים הוא מבקר חריפות. בגלל כל אלה ובגלל הלו"ז הצפוף, עבר ל"קדימה". ומה אמרה אמא גאולה? "מוגזם לומר שהיא בירכה". ראיון עם הרכש החדש של מפלגת שרון , צחי הנגבי, שבקרוב עלול למצוא עצמו מנהל קרב משפטי בפרשת המינויים הפוליטים
זה לא היה יום קל עבור צחי הנגבי. נטישה של מפלגת האם בבוקר, מסיבת עיתונאים בצהריים והמלצה להעמדה לדין רק שעות אחדות לאחר מכן, שבעקבותיה הגיעו עשרות טלפונים מחברים שהשאיר בליכוד. "נכון, היה יום סוער לחלוטין, והיו לי כאלה בעבר - אך לא בסגנון כזה. ולמרות זאת, אני נינוח", הוא אומר הלילה (יום ה') בראיון ל-ynet.
כדי להדגים את הנינוחות הוא מצא סמוך ל-23:00 בלילה זמן להכנת שיעורי בית עם הילדים. גם ביום הקשה ביותר בחייו הפוליטיים הוא מדגמן אבהות למופת. בשעה שעמד מול המצלמות ששידרו את פרישתו מן הליכוד בשידור חי, נראה הנגבי רגוע ושלם עם ההחלטה. "זה לא היה קשה", הוא אומר. "אני חייב להגיד שציפיתי להרבה יותר ציניות מצד העיתונאים. אני רגיל לציניות, וזה מצרך אצל עיתונאים ופוליטיקאים. אבל דווקא ראיתי שאנשים לא רצו לנגח אותי".
צחי הנגבי נוטש אומנם את הליכוד, אבל הוא מסמן את עצמו כסמן הימני של "קדימה", מפלגתו החדשה של שרון. הנגבי מקווה להשתלב בפעילות המפלגה החדשה ולסייע לשרון למשוך את מצביעי הימין. "היום אגש ליושב ראש הכנסת ואתן לו את מכתב ההתפטרות שלי מהכנסת", הוא אומר. "אני מעריך שבשלב כזה או אחר, יטילו עליי משימות בקדימה. עבדתי קצת בשנים האחרונות במערכות בחירות, ונדמה לי שאני יכול לתרום בכל דרך שיחשבו לנכונה.
"אני עושה את זה בלב שלם, מאוד שלם. יותר משלם. בעתיד, יצטרכו בקדימה לכוון לקהלים ימניים. אני לא רואה את עצמי אפקטיבי מול מצביעי פרץ, עבודה או שינוי. בתחום הזה יש שפע של מסבירנים. אבל יש מאגר מתלבטים באזור שממנו אני בא, ואותו לא נטשתי. העמדות שלי זה עמדות ליכוד, ליכוד מתון - לא פייגלין ולא לנדאו. הרוב הצביע בבחירות האחרונות לליכוד בגלל העמדות המתונות האלה. אני לא יותר ימני מאריק שרון, אבל יש ניואנסים. לעתים אני מימין, לעתים אני משמאל.
"אני הולך עם שרון כי שרון הוא ימין מתון. היום קוראים לימין מתון מרכז משום מה. אני לא יודע אם יש דבר כזה מרכז. יש שמאל מתון וימין מתון. כל הח"כים שעברו עם שרון הם ימין מתון, ואני ימינה מהם".
כמו סב ונכד
ומה עם ישיבה עם פרס, רמון ואיציק? הנגבי לא סבור שייתקל בבעיות עמם. "זה מסתדר מאוד. יש את פרס, רמון ואיציק, ואולי את רייכמן, ואני מעריך שהם שמאל מתון. אפשר לשבת יחד. אני מאוד נוקשה בענייני ביטחון, אבל עם כל הכבוד לי, שרון הוא הנוקשה האולטימיבי. תחת כנפיו הרחבות של שרון אפשר לדון במגוון של עמדות. הוא הוכיח שהוא יודע לנהל ממשלת אחדות בהרמוניה. ממשלת האחדות אולי התפרקה ברמה הפרלמנטרית, אך התקרבה למפלגה אחת, למפלגת שרון".
רבות דובר בחודשים האחרונים על הקשר המיוחד שיש להנגבי עם ראש הממשלה. "זה עניין ארוך ביותר", אומר הנגבי, "אבל בתמצית, הוא הכי קרוב למי שאיתו התחלתי את החיים המדיניים שלי, יצחק שמיר. לא הייתי אומר שיש בינינו קשר של אב ובנו, אלא יותר של סב ונכד. זה בתחום הפסיכולוגיה. אני בן 48. אני לא מחפש אבא. טוב לשתף פעולה עם מי שמעניק תחושה של ביטחון לאומי. יש מעלה לאנשים מבוגרים: ככל שהזמן עובר, אתה יותר חושב על המדינה, ופחות על עצמך, כי עשית הכל, ידעת הכל, ראית הכל. אתה לא מתרגש מעוד איזה תואר, מעוד איזה נסיעה לנשיא ארה"ב. אתה חסין לדברים שקורצים לפוליטיקאים צעירים. זה טוב לדעת שאתה עובד עם אדם שכל האנרגיות שלו מופנות לטובת המדינה".
אמא לא בירכה, ולא עמדה על הרגליים האחוריות
אחת השאלות המסקרנות שנותרו ללא מענה נגעה לשיחות שניהל הנגבי בטרם נפלה ההכרעה עם אמו, גאולה כהן - מעמודי התווך של הימין האידאולוגי בישראל. גם הלילה סירב הנגבי לפרט את תוכן השיחות עמה ורק אמר: "היא הבינה לליבי. לא הייתי זקוק לברכת הדרך שלה. בכל זאת, עברו מבר המצווה שלי 35 שנה. אם רוצים לדעת מה היא אומרת, צריך לדבר איתה. יהיה מוגזם לומר שהיא נתנה לי את ברכת הדרך. מצד שני, לא ראיתי אצלה עמידה על הרגליים האחוריות. לא שזה היה משנה לי את ההחלטה, אבל היה לי יותר מעיק לדעת שזה מקשה עליה".
את הסיבה לפרוש דווקא עכשיו מנמק הנגבי בתשובה פרקטית. "זה היה נראה קצת מוזר אם לא הייתי מקבל החלטה", הוא מסביר את צעדיו. "מצד אחד אני לא פועל בליכוד, לא מקים מטה, לא רץ מעיר לעיר ומסניף לסניף, ומצד שני אני גם לא פעיל בדרך כלשהי במערכה הציבורית הכללית. לוח הזמנים המכווץ אילץ אותי לסיים את ההתבלטות.
"לא הסתרתי את העובדה שאני חושב על המעבר. דיברתי עם רוב הכתבים בשבועות האחרונים, ואמרו לי שנדמה שאני בדרך לקדימה. אמרתי שאני לא יודע אם אני בדרך לקדימה, אבל אני מרגיש לא נוח עם העובדה שאני לא רואה מישהו עדיף על אריק שרון. אמרתי גם שקשה לי מאוד ליישב את הסתירה הזאת. אמרתי את מה שאני מרגיש. אבל בסוף, הייתי צריך להחליט, כי יש לוח זמנים צפוף".
בישיבת המרכז האחרונה של הליכוד, עמד הנגבי על הבמה מול כאלף חברי מרכז, והרביץ בהם תורה ועידוד. מי ששמע את הנגבי באותו אירוע מבטיח לפעילים את השלטון, התרשם שהוא מתכוון לכבוש שוב את צמרת התנועה שבה צמח. אבל, הוא מגלה בשיחה עם ynet, כבר אז חש אי-נוחות עם הדברים שהשמיע. "במרכז היה לי תפקיד שהייתי חייב לעמוד בו, למרות שלא הייתי שלם איתו", הוא אומר. "מה שעשיתי שם זה לתפוס אנשים מיואשים ומפורקים, ולשדר להם אמונה. אם הייתי נשאר בליכוד, זה מה שרציתי לומר. לא אמרתי כלום נגד אנשים אחרים. הקפדתי שבדברים שאני אומר אתן מוטיבציה.
"יש לי אהבה כלפי האנשים, הליכודניקים, שהיו באולם באותו מרכז. אלה אנשים שרציתי שיהיה להם צבע בלחיים. מה שהציק לי, זה שמי שהיה צריך להיות שפוף, מדוכא ומכה על חטא, ישב על הבמה בלי שום רגש של חרטה. זו היתה הסתירה בין אנשי הליכוד עצמם שכאבו את הכאב והיו בהלם מההתפתחויות הפוליטיות, ובין אלה שהביאו את טראומה, שהתנהגו כאילו כלום לא קרה. לא שמעתי מאלה שהובילו את הקרב נגד שרון, אפילו לא מאחד מהם: אולי הגזמנו. אמרתי לעצמי: לא ייתכן שמבין 17 איש אני לא שומע כלום. אפילו במושגים סטריליים של 'לא לזה רצינו להגיע, נפלה תקלה. טעינו'. לא אמרו כלום. לא שמעתי מאף אחד אומר 'לא הבנו שכל המוסיף גורע, והיינו צריכים לעצור'. לא שמעתי מאף אחד את הדברים האלה. זה קצת מוזר. זה סוג של הדחקה. אני לא חושב שזה עוזר. גם הציבור מצפה לחשבון נפש בליכוד, אבל אני לא רואה הבנה של הדבר הזה. אולי זה קרה כי נקלעו מהר מדי לסיטואציה של בחירות, ואנשים לא יושבים על ספת הפסיכולוג ועושים תראפיה. בכל מקרה, זו התנהגות לא אמינה".
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
