שתף קטע נבחר

 

האיש שאפשר לקנות

בגילו המופלג, זה המקום אליו הגיע פרס: האיש שכולם יודעים שצריך - ואפשר - לקנות אותו. בכבוד, בתשומת לב, בזריקת עוד עצם לצורך הבלתי נדלה שלו שיכירו בערכו. עלות התחזוקה לא משתנה. רק הכבוד שהיא מביאה איתה הופך מפוקפק יותר ויותר

בשבועות שאחרי הודעת התמיכה של שמעון פרס באריאל שרון אמרו אנשי שרון שלפי סקרי העומק שלהם, ההמלצה של פרס עושה עבורם יותר משתכננו: היא נתנה לגיטימציה לרבים מתומכי העבודה לבטא בסקרים תמיכה בקדימה, וסייעה לשרון לייצב את מפלגתו כמרכז - מרכז שבו פרס עם צחי הנגבי ירבץ.

 

אלא שפרס הוא מה שקוראים באמריקה "תחזוקה גבוהה". בקדנציה הראשונה של שרון, כשהעבודה היתה הסיעה הגדולה בכנסת ובקואליציה, התבטאה התחזוקה הזו בתשומת לב מיוחדת של שרון (שעל פרטיה הקפיד יד ימינו של שרון אורי שני). ארוחות בוקר, הדגשה של כבודו של שמעון כשותף קואליציוני בכיר - ובפועל, טרפוד של כל יוזמה שבה איים פרס לנקוט. היוזמות האלה, צריך לומר, היו מעטות ולא בשלות. מי שכונה על ידי רבין "חתרן בלתי נלאה" כבר חותר בהרבה פחות מרץ.

 

מה שאינו מוריד מעלות התחזוקה לכל אדם שאינו שרון. החל מבחירות 2003 היה כוחו של שרון כה רב, שאפילו פרס נאלץ להודות שאין ביכולתו לתרום לו הרבה, וראש הממשלה לא נאלץ לשלם שום מחיר כדי לקבל את שמעון המובס לשורותיו אחרי הפסדו של פרס לעמיר פרץ. אבל אהוד אולמרט או כל מישהו אחר? הם יצטרכו לשלם את המחיר המלא.

 

המחיר הזה כולל בין השאר התחייבות שלעולם איננה לגמרי מתחייבת, אמירות שתמיד משאירות פתח לאיום המוכר של פרס: עוד יבוא יום, מנהיג יקר, והסקרים לא יחמיאו לך ועופות הטרף של מפלגתך יחוגו סביבך. ואת מי תמצא אז כמועמד המוביל לרשת אותך? האיש שהוא, ורק הוא, יציל את המפלגה-חזון השלום-עם ישראל מהבוץ? את פרס כמובן.

 

מצבו של פרס היום מזכיר את מעמדם של חלק מהשחקנים הישראלים בקבוצות הכדורסל המובילות בארץ: יותר משהם באים לידי ביטוי על המגרש, הם שווים בכך שאינם נמצאים בקבוצה אחרת. חכמי הקמפיין, שאחת המילים החשובות ביותר בארסנל שלהם היא "מומנטום", חוששים שעזיבתו תחולל תהליך לגיטימציה הפוך - בחזרה לעבודה. לכן אולמרט יקפיד בכבודו של פרס אבל ספק גדול אם יתחייב לו למשהו קונקרטי. התחייבות כזו תעורר עליו אחרים בצמרת קדימה.

 

בגילו המופלג, זה המקום אליו הגיע פרס: האיש שכולם יודעים שצריך - ואפשר - לקנות אותו. בכבוד, בתשומת לב, בזריקת עוד עצם לצורך הבלתי נדלה שלו שיכירו בערכו. זה לא יפתור את הבעיה, כי הצורך הזה הוא גם בלתי ניתן לסיפוק. אבל זה כל מה שצריך לעשות. ומשנה לשנה, מכישלון אלקטורלי למשנהו, עלות התחזוקה לא משתנה. רק הכבוד שהיא מביאה איתה הופך מפוקפק יותר ויותר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורן אגמון
עפר שלח
צילום: אורן אגמון
צילום: רויטרס
תחזוקה גבוהה. פרס
צילום: רויטרס
צילום: איי אף פי
המחיר, הו המחיר. עם שרון
צילום: איי אף פי
מומלצים