סבא שלי, הפסקתי לצוף בשבילך

שלום לך, מר רפי איתן,

ראשית, ברכות על ההצלחה חסרת התקדים וכמות המנדטים המרשימה. שמי יוסי אברהם, מהנדס בן 35, אבל שמי, מקצועי וגילי אינם חשובים. חשובה יותר המהות שלי. אני, רחמנא ליצלן, הקול הצף. גם שמך, עם כל הכבוד הראוי ולמרות ההצלחה של מפלגתך, לא חשוב כל-כך. הרי עד לפני שבוע לא הכרתי אותך. את פניך ראיתי לראשונה בטלוויזיה רק לפני יומיים. רק לאחר הבחירה במפלגתך, שמעתי כבדרך אגב על היותך איש מוסד ועל כך שעומדות לך זכויות רבות על מעשיך. זה כלל לא רלוונטי מבחינתי, הקול הצף. חשובה המהות. אתה מייצג בשבילי את הגימלאי הנדכא, זה שסבל תקופה ארוכה מהכלכלה של שרי האוצר של מדינת ישראל, זה שהגיע לפת לחם. אתה הזקן שלי. אם תרצה, הסבא שלי.

לאחר שהגדרנו את מערכת היחסים בינינו - אתה הזקן שלי ואני הקול הצף שבחר בך - הרשה לי להסביר למה בחרתי דווקא במפלגתך. אני, הקול הצף - להבדיל ממי שביסס את דעתו עוד לפני תשדירי התעמולה - לא מחליט במי אני בוחר, אלא במי אני לא. אני די שאנן עד כחודש לפני הבחירות, ומחליט שלא להחליט ולא לייגע את מוחי עד לרגע שאני ממש חייב. שבוע לפני הבחירות אני מתחיל להילחץ. הרי אני קול צף, אבל בכל זאת חייב להצביע. אם כן - למי?

אני מתחיל לפסול את אלו שדעתי התגבשה נגדם. לרוב את כל המפלגות הקטנטנות, כי אני לא רוצה "לזרוק" את קולי. אחר-כך אני פוסל את הגדולות, את אלה שאני לא ממש אוהב. מתנקם בזה על השחיתות, פוסל את ההוא על אוזלת היד. ואז אני נשאר עם מפלגה אחת או שתיים לכל היותר. אלו ייקראו ברירת המחדל שלי. לא שאני ממש מתלהב מהן או מהמצע שלהן, נהפוך הוא; אני פשוט מתעב את האחרות יותר. לפני שבוע, זקן יקר שלי, הייתי בקדימה. אבל משהו הציק לי שם. אתה פשוט היית במשבצת הנכונה, בזמן הנכון ובמקום הנכון. אני נפלתי לידיך כפרי בשל.

אני חייב לומר שלא קראתי את המצע של מפלגתך. אני לא יודע אם אתה שמאלני, ימני, מהן דעותיך המדיניות. זה כלל לא מעניין אותי. אני יודע שאתה הזקן שלי ושסבלת מספיק, ואעשה את הכל כדי שזה ייפסק.

אתמול אמר הבדרן גורי אלפי בערוץ 2, כי מספר 8 אצלכם הוא בכלל פיליפיני. זה נכון? אני אומר לך, גם הבוקר - אם תחליף את מספר 2 במועמד אחר - איש לא יידע. הפנים, השמות כלל לא משנים. מבחינתי, החלפת את הזקן שלי בזקן אחר. בוא נודה על האמת. אתה כבר מבוגר, ואני מאחל לך אריכות ימים וחיים טובים. אבל לטבע יש קצב וחוקים שלו, ושנינו מבינים כי ייתכן וחלילה לא תוכל לסיים קדנציה מלאה ותוחלף באחר במהלכה. כל דרך להתעלם מנקודת מוצא זו תהיה הטמנת ראש בחול. לקחתי את זה בחשבון כששמתי את הפתק בקלפי. כמו שאמרתי, המהות חשובה, לא השם.

ביבי היה מצוין, מצוין מדי

ורק אתמול גמלה בליבי ההחלטה. זה קרה בדיוק לפני שיצאתי מהבית. כשש אלי קרב הייתי, להצביע ולהשפיע. בדרך ראיתי את קבוצת הזקנים היושבים כפופים בכיסא הגלגלים בקצה הרחוב, כשמאחוריהם עומד הפיליפיני שלהם ומחזיק את הכיסא. הם הפיליפינים מדברים ביניהם חרש, ואתם הזקנים שלי יושבים בכיסא, שפופים ושותקים. הנוף הזה, שכל-כך התרגלתי לראות. את הדרך לקלפי אני מכיר, אני הרי עושה אותה כמעט כל שנתיים. שום דבר גם לא השתנה בתהליך הבחירה. הפרוצדורה ידועה לי. אבל משהו היה שונה לחלוטין.

שניה אחרי שיצאתי מהקלפי, הרגשתי טוב. ממש טוב. משהו שדומה לעזרה לזקנה לחצות את הכביש, משהו שמזכיר

את זה שהייתי קם באוטובוס ומפנה מקום לזקן שלי לשבת במקומי, כשעוד הייתי נוסע בתחבורה הציבורית. ובכל זאת, העוצמה הייתה גדולה בעשרות מונים. כשחזרתי לביתי עברתי באותה הדרך, ואתה זקן שלי עוד ישבת שם עם הכיסא והפיליפיני, ועדיין לא דיברת. רציתי לצעוק לעברך, להגיד לך שהצבעתי עבורך, לעודד את רוחך, כי המצב רק הולך להשתפר מעתה. אבל אתה עוד בהיית בנקודה עלומה, מנסה כנראה להתאושש מהמכה שהנחית עליך ביבי ושוקל בראשך האם להוציא את הכסף של הקצבה הדלה על אוכל או על התרופה שאתה כל-כך צריך.

זה הזמן לומר כמה מילים על ביבי, שר האוצר שלך ושלי. אין ספק, הוא כלכלן משכמו ומעלה, קורא את כל הספרים, מתייעץ ומכיר את כל המומחים ואכן החזיר את המשק לפסי צמיחה שהוא היה זקוק להם כמו אוויר לנשימה. על הצלת המשק אני מודה לו. ביבי היה שר אוצר מצוין, מצוין מדי. הוא כל-כך הצטיין עד ששכח את הדבר הבסיסי ביותר, הפשוט ביותר וגם החשוב ביותר. ישנם אנשים מאחורי המספרים. היתה לו הבנה כלכלית מעולה; חסרה הייתה לו חמלה.

חטא ההיבריס של אולמרט

אולמרט, שכל-כך נזהר מלשבת על כס ראש הממשלה ולהיכנס למשרדו, עשה את הטעות וחטא בחטא היוהרה. הוא כבר תפר חליפה לפני חודש. גם חבריו לסיעה שידרו כי הניצחון בכיסם. השאלה היא כמה מנדטים, אמרו. שבוע לפני, אם הסוקרים היו שואלים אותי, עוד הייתי אומר קדימה. לא שבאמת רציתי בהם, אבל הרגשתי נוח לשבת בלב הקונצנזוס. אולי אפילו התביישתי לומר משהו אחר. אבל לאט-לאט, כשאני קורא את הטוקבקים של האנשים כאן, תדירות המילה גימלאים גדלה והולכת, ופתאום זו כבר לא בושה, משהו השתנה. מרגע שפרצת את אחוז החסימה, הנסיקה שלך היתה מטאורית. עוד שבוע מהיום היית כבר בעשרה מנדטים, ורובם נלקחו מקדימה. הדרך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ממש תלולה וקצרה. שאל את טומי לפיד, הוא כבר יסביר לך.

תבין, זקן יקר שלי, אנחנו - ציבור הקולות הצפים - לא קטנים בכלל. אנחנו לא משתפים פעולה עם הסוקרים, והדרך היחידה שלנו לומר את דברנו היא הטוקבקים, התגובות באינטרנט. שם אנחנו משחררים קיטור. אנחנו יודעים להגיב מהר ובאכזריות נגד נבחרי הציבור. אנחנו עושים את זה ממש ברגע האחרון. אנחנו, הקול הצף, לא צריכים לנהל משפטים ארוכים, להביא עדים, לבחון את מי להרשיע, כמו שעושה מערכת המשפט בנבחרים שסרחו. אנחנו גוזרים את הדין ביום הבוחר. גם "כשר אבל מסריח" לא קיים אצלנו; אנחנו דנים גם אותם החוצה. הסיבה פשוטה: יש לנו רק פתק אחד, רק קול אחד, וניתן אותו למי שראוי, אבל ממש ראוי לקבל אותו.

קיבלת את הקול שלנו. זהו קול חזק שקורא לך לצאת ולעבוד. אין לך ימי החסד שמקבלת מפלגה שנבחרה על-ידי בוחרים החלטיים; היום אנחנו איתך ומחר אנחנו, הקולות הצפים, יכולים להחזיר אותך להיאבק על אחוז החסימה, בדיוק לנקודה ממנה התחלת. אז הרשה לי לסיים במספר עצות שאם תשכיל למלאן, תוכל להיות מפלגה לגיטימית גם בבחירות הבאות:

זכור גם את החד-הוריות והצעירים

• ראשית, שב בקואליציה. זה הדבר הכי חשוב שאתה יכול לעשות למענך ולמען הקול הצף שלך. אני לא אומר לא לנהל משא ומתן, אבל תתפשר בסוף. אתה חייב לשבת בקואליציה. אם אתה לא שם - אתה לא קיים.
  

• הישאר זך. אלה ראשי התיבות של המפלגה שלך - רשום אותן מול עיניך. הקול הצף קץ מהשחיתות, ממלחכי הפינכה, נהנתני השלטון וקומבינטורים. שאל את ביבי, הוא יסביר לך למה רק 11.
  

• אתה בכנסת בשביל לעבוד. היה פרלמנטר מצטיין, עיני כולם נשואות אליך. זום והצע חוקים חדשים, היה חרוץ. הקולות הצפים והציבור הישראלי בכללותו לא אוהבים לראות מליאת כנסת ריקה. היה שם. אם אני עובד בשביל הכסף ונמצא במקום העבודה, אין סיבה שאתה לא תהיה שם. שום תירוץ לא יתקבל. אתה זוכר? יש לנו רק קול אחד, רק פתק אחד.
  

• אל תתלכלך בפוליטיקה. קח תיק חברתי, תוכל להשפיע משם הרבה יותר. תיק העבודה והרווחה הוא התיק שלך; הילחם עליו. אל תתפתה לקחת תיקים יוקרתיים יותר.
  

• אל תחטא בגבהות לב. שאל את אולמרט מה זה לאבד עשרה מנדטים בשבוע. הישאר קשוב לצרכי בוחריך. דגום אותם כל הזמן. האינטרנט הוא מקום מצוין לעשות זאת. אין לך זמן? מנה מישהו שיקרא את כל התגובות כולן, כל יום. שיסכם לך אותן. האמן לי, זה עולה מעט אבל שווה זהב.
  

• אמרת שאתה שם בשביל הגמלאים. אמת חלקית; רוב מצביעך הם צעירים. האמן לי, לא קפצת בחמישה מנדטים בשבוע משום שגמלאי כל הארץ נאספו ובאו אליך. אנשים מבוגרים קשה לשנות, הם לרוב במפלגות הגדולות. טפל בנושאים הקשורים לגימלאים, אבל תתפנה לטפל גם בדברים המציקים לבוחריך.
  

• שנה את גיל הפנסיה. החזר אותו לגיל 65. תן לגימלאים להזדקן בכבוד בארץ הזאת. חייבים פנסיה בחוק לכל אזרח. יהיה לך קל להניע זאת. תמצא את עמיר פרץ עומד לצדך בענין. מבנה האוכלוסייה במדינת ישראל, כידוע לך, בנוי בצורת פירמידה. מיעוט האוכלוסיה נמצא בשכבת הגיל שלך - רובה בשכבת הגיל שלי ושל הצעירים ממני. אנחנו יכולים עדיין לסחוב אתכם מבחינה כלכלית על כתפנו. נעשה זאת בשמחה, אתם הרי בניתם לנו את הארץ הזאת. בעוד 5-7 שנים מהיום זה כבר יהיה מאוחר מדי. הפירמידה תתרחב. ההורים שלנו יצטרפו אליכם. לא נוכל לעמוד בנטל. אתה חייב עכשיו לטפל בפנסיה לכל אזרח. לא בעוד שנה, זה יהיה מאוחר מדי. זו ההצעה הראשונה שאתה חייב להגיש בכנסת.
  

• זכור כי הקול הצף שבחר בך מורכב מזוגות צעירים, סטודנטים, מובטלים, חד-הוריות ועוד. תן גם להם הזדמנות. זה רק הוגן, הם נתנו לך. פעל להכרת המשכנתא כהוצאה מוכרת, בטל מסים כמו מס רכישה לדירה ראשונה, מס מעוות ולא צודק מיסודו. תיזום חוק להכרת הוצאות גני ילדים כהוצאה מוכרת לנשים. לא הגיוני שאשה הרוצה לקדם קריירה משלמת את רוב משכורתה לגני ילדים ומטפלת. הן נתנו לך צ'אנס, מהלב. תן גם להן.
  

• היזהר מסחטנים סקטוריאליים. כל מיני נהגי מוניות שנשבעו כי התאחדו להצביע לך ומבקשים העלאת תעריף נסיעה בתמורה, כל מיני רעבים ללחם המתגוררים ברחוב שמנסים לשכנע אותך כי לולא הם לא היית נכנס והם רק רוצים לקבל כסף אבל ממש לא רוצים לעבוד. האמן לי, קיבלת תמיכה של ציבור רחב מאוד, פעל בהתאם.
  

אתמול, כשחזרתי הביתה, אשתי הייתה נרגשת מאוד. "החלטתי להצביע לגמלאים", אמרה, "תזכיר לי מה האותיות שלהם". גם היא קול צף עד לפני רגע, ככה זה אצלנו הקולות הצפים, אנחנו מתחתנים זה עם זו, צפים ביחד. אני מאחל לך, זקן שלי, רק הצלחה. ההצלחה שלך היא עכשיו ההצלחה שלי. אני מקווה שהצלחתי לפצות ולו במעט על העוול שגרמתי לך מכך שהתעלמתי ממך עד עכשיו. מקווה שזה לא מאוחר מידי עבורך. אתה יכול להתיישר בכיסא הגלגלים להרים ראש ולחייך.

אוהב אותך,

הקול הצף שלך.