צו: הדמוקרטיזציה של ההארה
בימי קדם סמכנו על כהן שישיג את רמת התודעה העליונה, ויספר לנו על טבעה העמוק של המציאות. בימינו נדרש כל אדם לגלות את הכהן הפנימי שלו
הזוהר מלמד שישנו אבטיפוס של כהן בכל אחד מאיתנו. הכהן הוא לא רק צאצא מבחינה גנאולוגית של בית אהרון, אלא מישהו המגלם את תכונות הבסיס של האבטיפוס הזה. התכונה החשובה ביותר היא מודעות רוחנית - לחיות במודעות מוחלטת של טבעך וטבעה של המציאות. הדימוי למודעות כזאת בטקסט המקראי הוא האש שעל המזבח - זו מוצאת את ביטויה המודרני בבתי-הכנסת כנר התמיד.
יש שני מצבים בסיסיים של תודעה - האחד הוא שורשו של השפיות, ואילו השני - של האי-השפיות. המשמעות הפשוטה של להיות שפוי היא "להכיר את המציאות". אם אטען שאני הוא מלך אנגליה, אזי יידעו הקוראים שאני מנותק מהמציאות ולפיכך בלתי שפוי. אלו אשר יודעים את המציאות נקראים לפי הזוהר "ערים" או "מוארים". אלו שחיים על פני השטח ונוגעים רק ברמה השטחית של המציאות, נאמר שהם ישנים או אף מתים.
המציאות על פני השטח מציירת תמונה של עולם קר ולא אישי, אשר פועל רק על-פי חוקים פיזיים שבהם חוק הטבע
אולם מה שמדהים ועוצמתי כל-כך הוא להבין שהאמיתות הללו אינן אמיתות של דוגמה דתית. הן תפישות של טבעה הפנימי של המציאות, הנגישות עבור מי שעוסק בפעילות רוחנית קבועה ומתמשכת. אכן, לאורך ההיסטוריה האנושית ולרוחב הגלובוס כולו, אנשים אשר עסקו בפעילות רוחנית קבועה וממושכת - והגיעו למסקנות אלו. כך אנו מתחילים להבין שהרמה העמוקה יותר של התודעה לא באה כתוצאה מכמה מוחות הוזים, המסרבים להכיר ב"מציאות". זהו תוצר של התבוננות עמוקה, מדיטציה ואימון רוחני של טובי הגברים והנשים, אשר פסעו על כדור הארץ מראשיתו ועד היום. לכן כל זה הופך למסקנות מדעיות ולא דתיות.
ההתנכרות היא מקור הסבל
הפילוסוף הדגול של המדע ג'ון רולס כותב שעל מנת שמסקנה תהיה מדעית, היא חייבת למלא שלושה סטנדרטים: ראשית, חייב להיות ניסוי, סדרה ייחודית של פעולות אשר מניבות תוצאות ייחודיות. שנית, ניסוי הנעשה שוב ושוב תחת אותם תנאים על-ידי קבוצות שונות של אנשים חייב להניב בעקביות את אותה התוצאה. שלישית, צריכה להיות קהילה של מומחים שיוכלו לבדוק את המסקנות ולאבחן את האותנטיות של התוצאות.
זהו בדיוק הטבע של הבנת המציאות המושגת על-ידי תודעה רוחנית מיסטית. לאורך ההיסטוריה אנשים עסקו במה שמקורות עבריים כינו "התבוננות", הכוללת צורות רבות של מדיטציה, לימוד ותפילה עמוקה. לאורך הזמן כל המתבוננים הללו לתוך טבעה העמוק של המציאות - כולם חיו בזמנים שונים ובחלקים שונים בעולם, וללא שום קשר בין האחד לשני, הראו את אותן התוצאות.
ואלו הן המסקנות המרכזיות שהושגו על-ידי כל המתרגלים הגדולים בכמעט כל המסורות המרכזיות של הרוח: הרוח היא אמיתית; הרוח מושגת על-ידי כניסה פנימה; טבעו של האדם הוא לשכוח או להתנכר למציאות הרוחנית; שכחה והתנכרות זו הן המקור לכל הסבל בעולם; אדם יכול לתבוע מחדש את הקשר שלו לרוח באמצעות אימון רוחני קבוע וממושך; תרגול זה מניב חוויה בלתי אמצעית של הרוח והוא ההתחלה של סוף הסבל; חוויה אמיתית של טבעה הפנימי של המציאות מובילה לחיים הנחיים באהבה וחמלה עבור כל חי.
בתקופת בית המקדש היה זה הכהן אשר הגיע לאמיתות אלו דרך אימון רוחני קבוע וממושך. על פי תורת הסוד, תרגול זה של הכהן היה מטרתו ומהותו הפנימית של המקדש. לאחר מכן הכהן לימד את אותן אמיתות לעם. אולם מטרת התורה עצמה היא לאפשר לכל אדם לגלות את מקדשו האישי בתוך ליבו, ולהיות הכהן בתוך מקדש זה. בלשון המקרא, "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים".
בימי קדם סמכנו על הכהן שיספר לנו על טבעה העמוק של המציאות. רק הכהן יכול היה להשיג את רמת התודעה אשר "ידעה את ה'". בהוראה של זרם מרכזי של הקבלה, בימינו, כל אדם נדרש לגלות את האבטיפוס של הכהן הפנימי שלו. כולנו אזרחים בממלכת הכהנים, אין אנו סומכים יותר על הארתו של הכהן או של קבוצה מובחרת של מורים רוחניים. זהו מה שאני אוהב לכנות דמוקרטיזציה של ההארה. כשם שהדמוקרטיה הפוליטית היוותה שלב מרכזי בהתפתחות התודעה, כך גם הדמוקרטיזציה של ההארה מהווה את השלב המרכזי בזמננו אנו לאבולוציה של הרוח. זהו הצו הגדול, הצו למודעות - להיות הכהן המגיש את האש במזבח התודעה, אשר לעולם אין לכבותה. צו אשר מגיע אלינו מפרשת השבוע שלנו - פרשת צו.
לפנייה לכתב/ת 
