אשה כזאת שלא אומרים לה שאוהבים אותה
רוזאנה היתה הבחורה הראשונה שחיזרה אחריי. ככל שהתקשתה לעקוב אחר העברית המצוחצחת שלי, כך אהבה אותי יותר. בראשונה בחיי הרגשתי שווה משהו. ידעתי שהערצה של רוזאנה אינה מוסיפה מאום, אבל לא הייתי במצב להתנגד למקסם שווא. התקדמתי מתחושה שאני לא קיים, כמו במיטה של אורנה, לתחושה שאני קיים בטעות, כמו במיטה של רוזאנה
בפעם הראשונה בחיי היתה לי תחושה שאני שווה משהו בזכות עצמי. ידעתי שהערצה של רוזאנה אינה מוסיפה ואינה מורידה מאום, אבל לא הייתי במצב להתנגד למקסם שווא. התקדמתי בחיים. לרוזאנה היה כל מה שראוי להיות באשה, בצורה כזאת שהיא לא צריכה אותי, ועדיין היא לא הבינה שהיא לא צריכה אותי. התקדמתי מתחושה שאני לא קיים, כמו במיטה של אורנה, לתחושה שאני קיים בטעות, כמו במיטה של רוזאנה.
במקביל, המשכתי את היחסים עם אורנה. היה לי גם מזה שאני לא קיים וגם מזה שאני קיים בטעות, ובסך הכל אפשר היה להגיד שהסתדרתי לא רע בתור מי שבאופן יסודי אין טעם להתייחס אליו. אלא שבינתיים, עוד לא עשיתי כלום עם רוזאנה. רק דיברנו. אני דיברתי באופן שהיא אינה מצליחה להבין, והיא התמוגגה מנחת. בעיקר, שתקה. היא לא העזה לדבר בעברית שלה נוכח מפגן כה מרשים של העברית שלי.
חנות הכובעים היא סיפור הצלחה, אף בת לא נשארה אדישה
הרגע המלא הראשון עם רוזאנה הלך והסתמן בבירור. החלטתי להזמין אותה לבקר בחנות הכובעים של אבא. חנות הכובעים היא סיפור הצלחה, אני לא זוכר בת אחת שנשארה אדישה כלפיי לאחר ששמעה שאבא שלי מתפרנס מחנות לכובעים.
נראתה כמו היכל השן של התנוחות הארוטיות (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
כשנפגשנו בערבים, רוזאנה ואני, ורוזאנה לבשה את הבגדים שלה מארגנטינה, היתה לה צורה שדרשה מצדי הכנות מוקדמות. אחת כמו רוזאנה, עם בגדים מארגנטינה, לא נראית כמו אחת שאפשר לבוא אליה בלי ניסיון עשיר. היא נראתה, בבגדים שלה מהבית, כמו היכל השן של התנוחות הארוטיות. ולמזלי הטוב, יכולתי לערוך ניסוים מוקדמים באורנה מתי ואיך שאני רוצה.
אורנה התרגלה שאני בא אליה בשעות שלא אכפת לה שאני ממזמז אותה. ברגעים הכי יפים שלנו, היא אמרה שיש אלוהים. היא כל כך לא הבינה שגם אני גבר, עד שהתחילה להאמין באלוהים רואה ואינו נראה שבא אליה בלי שהיא יודעת. בעצם, אורנה היתה לנזירה. שכבה אתי בתור אף-אחד. אם היא שמה לב לפעמים שאני חודר אליה, היא צחקה בסלחנות ואמרה שאני מאונן עם עצמי נורא נחמד.
כך צברתי ניסיון. כשהזמנתי את רוזאנה לראות מה אבא עושה בחנות הכובעים, כבר ידעתי מהגוף של אורנה מה ניתן לעשות בגוף של רוזאנה. לא היתה תנוחה עם רוזאנה שלא ניסיתי קודם עם אורנה. המכשלה היחידה של רוזאנה היתה שהיא אשה שלא אומרים לה שאוהבים אותה. להגיד לה שאני אוהב אותה, זה כמו להגיד שהעברית שלי לא שווה הרבה.
אבל החלטתי שבכל זאת אגיד לרוזאנה שאני אוהב אותה. הזמנתי אותה אל החנות של אבא. בתוך החנות, לאחר שאבא סיים את יום העבודה והלך אל אמא, אמרתי לרוזאנה שאני אוהב אותה, אבל דיברתי בעברית לעילא ולעילא, במילים של שיר השירים, כדי שלא תוכל להבין.
לפנייה לכתב/ת 
