שתף קטע נבחר

500 שקל ואנחנו בפנים

בלי סצינות של שבירת כלים, בלי חילופי דברים קשים וצעקות רמות נתפרת קואליציה מאחורי הקלעים. כולם יודעים: 500 שקל לשכר המינימום - ופרץ בפנים. וגם: מיכי רצון, מהבולטים שבמורדי הליכוד, נשאר מחוץ לכנסת. בשיחה עם ynet הוא עורך חשבון נפש, משגר התנצלות לאריק ומודה בפה מלא: "ההתנהלות הפוליטית שלי היתה שגיאה"

על שלושה דברים עומד המשא ומתן הקואליציוני המתנהל בימים אלה בין קדימה, מפלגת העבודה ושאר המפלגות שככל הנראה יכנסו לקואליציה: על כותרות, על כותרות ועל עוד קצת כותרות. או במילים אחרות: כשנדמה כי כל הפרטים כבר כמעט סגורים, ואף אחד לא ממש רוצה לשבור את הכלים, ברור לגמרי כי מה שנותר לעשות זה לספק כותרות לכלי התקשורת. ואם אין כותרות של ממש, אפשר תמיד להמציא. העיקר להראות לבוחר שלנבחר שלו יש גדול יותר.

 

המשא ומתן הקואליציוני נכנס השבוע אל השלב האחרון שלו, ומתברר כי למרות שיגעון הגדלות המובנה שלהם, הפוליטיקאים יודעים לקרוא את התמונה הכוללת, יודעים לוותר על המשחקים במגרש פוליטי שבו החוקים הם אחרים, ויודעים לנהוג בצניעות. על כן לא ראינו, איננו רואים וגם לא נראה, כך מסתמן, סצינות של שבירת כלים א-לה דליה איציק ממשאים ומתנים קודמים.

 

התקשורת, מנגד, לא תוכל לדווח בהתלהבות על "חילופי דברים קשים וצעקות רמות" בחדר המשא ומתן. לא תוכל משום שאין דברים כאלה. לא בעת הזו, לא במשחק הזה. ליותר ויותר אנשים נדמה כי המשא ומתן הזה הוא אכן משחק, סוג של פארסה שבה צוותי המשא ומתן נפגשים, מצטלמים, מבזבזים יחדיו כמה שעות, אבל לא לגמרי מועילים.

 

בדיוק כפי שמערכת הבחירות האחרונה היתה מוזרה, לא עניינה כמעט אף אחד ונחשבה למשעממת, כך גם המשא ומתן הזה. הוא בלתי מפוענח בעליל, מתנהל הרחק מעיני התקשורת ורווי בספינים. ההתעסקות במשא ומתן לא מצליחה, בינתיים, לעורר יותר מדי עניין. פרץ שלח אמנם את אנשיו לנהל משא ומתן פומבי עם אנשיו של אהוד אולמרט, אבל המשא ומתן האמיתי, כך נראה, לא ממש מתנהל שם. הוא מתנהל בערוצים מקבילים, חשאיים וסמי-חשאיים, כדי למנוע פיצוצים ומשברים שאף אחד לא צריך ולא רוצה. לכן, לצוותי המשא ומתן לא נותר אלא לדווח לעיתונאים על ההישגים או המחלוקות שעוד נותרו.

 

בסך הכל, נדמה שפרץ יוכל לנופף בסוף המשא ומתן בכמה וכמה הישגים בתחום החברתי-כלכלי. אינספור מילים נכתבו בימים האחרונים על המחלוקות על סעיפים כאלה או אחרים, אך בסך הכל, נראה שהאג'נדה החברתית של מפלגת העבודה תקבל ביטוי די משמעותי בממשלה הבאה. עם זאת, יש גם פיקציות. כך למשל בנושא שכר המינימום. בימים האחרונים דאג מישהו לעדכן את הכתבים שקדימה הסכימה להעלות את שכר המינימום במהלך הקדנציה ל-1,000 דולר.

 

לא מדוייק, ועמיר פרץ יודע זאת היטב. בקדימה מבהירים כי הגדירו זאת כיעד של הממשלה, אולם מצד שני, כיעד אפשר להגדיר גם שכר מינימום של אלפיים דולר. בין יעדים למעשים המרחק רב למדי. מקורביו של עמיר פרץ ממשיכים אמנם לטעון כי שכר המינימום יעלה גם יעלה, ושקדימה התחייבה למהלך הזה, אך פרץ עצמו מודה כי יש עם הנושא בעיה.

 

בשיחות סגורות הוא מאיים כי בלעדי שכר המינימום העבודה מחוץ לממשלה, אבל בתוך תוכו הוא יסתפק בשלב הזה בהעלאה של חמש מאות שקל כבר השנה. אם יקבל את זה, הוא על הסוס. פרץ יודע כי העלאה של חמש מאות שקלים (מתוך כשמונה מאות שקל בסך הכל) לא הולכת ברגל. לכן, הוא מתעקש עליה. אחר כך, יוכל לבוא ולומר שניסה, שהתאמץ באמת, שהוועדות למיניהן שעוד יקומו הכשילו את המשך המהלך. "חמש מאות שקל זה המבחן שלנו", אמר פרץ השבוע. "זה המבחן של כל הסיפור הזה. אם זה לא יקרה, זה אומר ששום דבר לא יקרה".

 

וסליחה מאריק

 

לא פחות משהכנסת ה-17 היא הכנסת של החברים החדשים שלה ושל המפץ הפוליטי, היא גם הכנסת של חבריה היוצאים, אותם אלה שנכנסו לכנסת ה-16 על גבו הרחב של אריק שרון, אז יושב ראש הליכוד. היום, צופים אלה שגורלם לא שפר עליהם על המתרחש מהכורסה בסלון ביתם. צופים - ולא יודעים אם להתלונן או לברך.

 

אחד מהם הוא מיכאל (מיכי) רצון, מראשי קבוצת המורדים בליכוד ואחד הפרלמנטרים המתוקשרים ביותר בשנתיים האחרונות. רצון, איש עסקים בעברו וכנראה גם בעתידו, עף מהכנסת לאחר שחברי מרכז הליכוד החליטו שהוא אינו מתאים עוד. אחרי שרדף אחריהם שנים והיה להם לאוזן לא פיצו אותו החברים במיקום גבוה. רצון, שקיבל את העובדה שלא נבחר לעשירייה הראשונה בליכוד באופן קשה למדי, נשמע כיום מפויס יותר. הוא כבר לא מחפש סיבות מדוע הוא יושב בבית. עם זאת, בחשבון נפש שהוא עורך בשיחה עם ynet השבוע, הוא מביע חרטה על מהלכיו הפוליטיים בשנתיים האחרונות, מגלה שהוא שומר על קשר עם עמרי שרון, ואומר: אם פגעתי באריק שרון, אני מתנצל. אני מבקש סליחה.

 

"שלומי טוב", הוא מדגיש. "אני מקווה שהכל יהיה בסדר ממש בקרוב. הייתי בעין הסערה, הייתי במרכז הפעילות, ועכשיו אני בחוץ. עשיתי גם שגיאות, אבל אני שלם עם עצמי ועם מצפוני. אני חושב ששירתתי את הציבור על הצד הטוב ביותר. מה שקרה קרה".

 

אתה לא חושב שעשית טעויות גדולות, יחד עם חבריך המורדים, שאלתי את רצון. אתה לא חושב שהלכתם רחוק מדי? "כן, עשיתי טעויות", הוא מודה. "הייתי מתקן דברים בהתנהלות, אבל זה כבר לא חשוב. הייתי מתקן את דרך ההתנהלות שלי בעיקר, בהתבטאויות. היינו צריכים להשאיר את הדברים בגדר מאבק אידאולוגי עקרוני ולא פוליטי. היינו צריכים להיאבק אידאולוגית, ובכל השאר לוותר".

 

על מה אתה מדבר, שאלתי. "למשל בהצבעות על השרים", מפרט רצון. "כשהתבטאתי, הייתי לעתים מאוד בוטה, למרות ששום דבר לא היה אישי. יש אנשים שפירשו את זה בצורה שונה. אלה דברים שהייתי מתקן אותם. אתן לך דוגמה על שתי התבטאויות שהיו לי, שהיטיבו לתאר את המציאות כפי שחשתי וראיתי. אמרתי שהמינויים הפוליטיים של אריק שרון בממשלה זה מיסוד הזנות, ואמרתי על המעבר של צחי הנגבי מהליכוד לקדימה שהפוליטיקה הפכה לבית זונות. לא הייתי חוזר על הדברים האלה. לא הייתי אומר את זה כך. הייתי אומר זאת בצורה יותר דיפלומטית".

 

אתה מצטער על היחס שהיה למורדים כלפי אריק שרון, שאלתי. "תראה", משיב רצון לאחר מחשבה קצרה. "על כל מה שהיה בעניין הרעיוני והאידאולוגי אין בי חרטה. על כל מה שהיה בחלק הפוליטי, אני חושב שהייתי צריך להיות יותר מעודן. אני הייתי בין האנשים הקרובים לשרון, ועד היום אם יש בי תחושת החמצה וצער זה שהיחסים האלה התקלקלו. אני מאוד הערכתי את שרון. עד היום אני מעריץ אותו. אחד כמוני מאוד היה רוצה להיות קרוב אליו. לא קיבלתי את הסטייה ואת השינוי שהוא עשה. היה לי קשה לקבל את זה. נאבקתי בזה בעוצמה. היו לי שיחות אישיות איתו, ואני חושב ששמרנו ברמה האישית על כבודו. לא פגעתי בו באופן אישי".

  

ושוב אני שואל, ניסיתי להקשות. האם אתה לא חושב שהגזמתם ביחס שלכם כלפי שרון. רצון מתעכב בתשובתו. "אני לא האמנתי ששרון יפרוש מהליכוד", הוא אומר. "אני מודה גם היום. לא הערכתי שהוא יפרוש, ולכן מתחנו את החבל. אני חושב בדיעבד, שאם הייתי יכול למנוע את זה, הייתי מונע את זה. הייתי מוותר, מתקפל ונותן לדברים לקרות אחרת. אבל לא האמנתי שהוא יפרוש. זאת היתה טעות. בדיעבד, כל ההתנהלות הפוליטית שלי היתה שגיאה. מרגע שעברה ההתנתקות, ושרון הביא את מינוי השרים בפעם השניה לכנסת, הייתי צריך לוותר. פה טעיתי. ההתנגדות היתה גם צודקת, אבל היא לא היתה חכמה פוליטית. היינו צריכים לוותר, לא לדחוף אותו לפינה.

 

"בחשבון הנפש הפוליטי שלי הייתי מתקן הרבה דברים" מסכם רצון. "הדבר הכי קשה מבחינתי, זה שבעצם הציבור נתן גיבוי להתנתקות ולהתכנסות. זה יהיה מהלך הרבה יותר קשה. לו יכולתי לנהל שיחה אחת נוספת עם שרון, הייתי אומר לו שלמרות הוויכוח שהיה לי איתו, אני אוהב אותו, מעריץ אותו, ואני משוכנע שמה שהוא עשה - הוא עשה לטובת המדינה. הייתי רוצה להישאר ברמת יחסים שהיתה לי איתו קודם. אני מצטער מאוד לפעמים שזה נגמר רע. הייתי אומר לו סליחה אם הוא נפגע. אני מוכן לבקש סליחה אם פגעתי בו, למרות שלא הייתי משנה את עמדתי האידאולוגית. אבל הייתי אולי מתנהג אחרת כלפיו לו אפשר היה. אלף סליחות אני מבקש אם מישהו נפגע ממני.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
לא שוברים כלים. צוותי המו"מ
צילום: ירון ברנר
צילום: ירון ברנר
בכפר המכביה. ינופפו בהישגים
צילום: ירון ברנר
צילום: עטא עוויסאת
סליחה. רצון
צילום: עטא עוויסאת
מומלצים