כמו במנהרת הזמן, חזרנו להיות בני 17
איריס ויוסי הכירו בביה"ס החקלאי "מקוה ישראל", היא היתה בטיחית, הוא היה ג'מיל. בצבא התחדש ביניהם הקשר, אבל בתקופת מלחמת לבנון, הוא נשאר שבת והיא רקדה סלואו עם מישהו במסיבה. אחותו "הלשינה", הוא נפגע ונעלם. הגורל התעקש לשדך ביניהם כעבור שנים רבות - בבית הספר
"יצאנו תקופה די ארוכה, זה היה בתקופת מלחמת לבנון, ואז, באחת השבתות, הוא נשאר שבת", מספרת איריס. "הוזמנתי למסיבה, וביקשתי מאחותו שתתלווה אלי. במסיבה, מישהו הזמין אותי לרקוד סלואו - ואחותו של יוסי מיהרה לדווח לו. הוא נפגע ונעלם, בלי להגיד מילה".
לדברי איריס, היא כעסה על האחות, ובמידה מסוימת גם על יוסי, שלא נתן לה הזדמנות להסביר. בכל אופן, כל אחד הלך לדרכו. בגיל 21 היא התחתנה, ומנישואים אלה נולדו לה בת ובן, היום בני 19 ו-15. יוסי, לעומת זאת, טייל בעולם, עשה חיים, ולא התחתן. "היתה לו מערכת יחסים ארוכה עם מישהי, ופעם הם הסתכלו יחד בתמונות שלנו והיא ראתה שהוא מאוד מתרגש, אז היא אמרה לו שיילך לחפש אותי", אומרת איריס.
התבלבלה באות אחת באיות של שם משפחתו
איריס הספיקה להתגרש ב-1994. אחרי גירושיה, במשך תקופה מסוימת היא חשבה על יוסי, ואפילו ניסתה להשיג את הטלפון של ההורים שלו כדי לאתר אותו, אבל התבלבלה באות אחת באיות של שם משפחתו, ובסוף ויתרה על העניין.
אז, במאי 2000, היא קראה בעיתון "השקמה", מקומון של חולון-בת-ים, על חגיגות במקוה ישראל, בהשתתפות בוגרי כל המחזורים. מי שהפנה את תשומת לבה לידיעה על כנס הבוגרים היה דווקא מישהו שהיה חבר שלה די הרבה זמן, עד שהחליטו להיפרד ולעבור לגור בנפרד.
"הגענו לחגיגות, פגשנו המון חברים, מכל השכבות", היא מספרת. "נפגשתי גם עם חברים של יוסי לשכבה, והם שאלו מה קורה איתי. סיפרתי להם שהתחתנתי והתגרשי, ואז מוטי, חבר טוב של יוסי, אמר לי - 'עכשיו את לא הולכת לשום מקום' ומיד חייג ליוסי לנייד. יוסי לא הגיע לכנס, הוא בדיוק התכונן למבחן במינהל עסקים, שהיה לו למחרת, והחגיגות פרחו מזכרונו. מוטי אמר לו שהוא חייב להגיע בדחיפות, כי אני שם".
וכמו במנהרת הזמן, מספרת איריס, "התחבקנו, וכאילו חזרנו להיות בני 17. הנשימה נעתקה. וזהו, מאז ישבנו כמה ימים, דיברנו, סיפרנו, נזכרנו, הראינו זה לזו תמונות. כעבור שבועיים בערך כבר ידענו שלא ניפרד יותר לעולמים".
יוסי עם הבנות אורי וגאיה
כעבור שנה הוא נישאו, ומאז נולדו להן שתי בנות, אורי וגאיה. הם גרים עכשיו בלונדון, בגלל עבודתו של יוסי, ואיריס מנהלת משמרת בבית קפה. "והכי קטע, ביום הראשון שבאתי להוריו אחרי כל השנים, אמו קראה לי לחדר, וממדף שהיה תלוי ליד מיטתה שלפה אלבום אקורדיון כזה עם סט של תצלומים שלי מגיל 17 ואמרה שלעולם לא שמרה על תמונות כמו על אלה. ואחותו הוציאה לי ציור שציירתי לו וכתבתי לו בגיל 17 - 'אנו ניפגש גם אם יפרידו מרחקים, בליבי אנצור אותך תמיד אזכיר, כך נשבעתי אמונים'".
יש לכם סיפור אהבה מרגש/מצחיק/מיוחד? כיתבו לנו בצירוף תמונה, ונפרסם אותו כאן.
