התנסות ב-Mobile TV: כך נראית טלוויזיה סלולרית אמיתית
קצת פחות מחצי מיליון משתמשים סלולריים בקוריאה צופים ב-11 ערוצי טלוויזיה המשודרים חינם באיכות גבוהה על מסך בגודל 2.2 אינץ'. למה זה כל כך מצליח והאם יש לטכנולוגיה סיכוי לשגשג גם כאן
תשכחו מכל מה שאתם יודעים על טלוויזיה סלולרית. האפשרות לצפות בטלוויזיה אמיתית באיכות גבוהה, על גבי מכשיר הסלולר שלכם, מאיימת לשנות את האופן בו אנו מעבירים את זמני הנסיעה וההמתנה שלנו. תחשבו על זה, ישראלים עומדים בתור, ממתינים לתורם, בסבלנות, בלי לדחוף, לא ממהרים – רק בגלל שהם צופים בטלנובלה חדשה. נשמע מופרך?
לא ברור אם יש לטכנולוגיה הזו סיכוי להצליח בישראל (ביורוקרטיה, מעט פקקים ומעט אנשים שנוסעים ברכבת - יחסית לערים גדולות בעולם), אך סביר להניח שעם התקדמות פריסת הרכבות ברחבי הארץ –
הדוגמה הדרום קוריאנית
בדרום קוריאה יש כמיליון משתמשים במכשירי הסלולר. מעט פחות מחצי מהם מסתפקים באפשרות צפייה רגילה, שכוללת כ-11 ערוצי טלוויזיה שמסופקים בחינם לרוב הבתים בדרום קוריאה. ההוצאה היחידה היא רכישה של מכשיר יקר במיוחד (כ-500 עד 600 דולרים), ואחר כך אין צורך בתשלום נוסף על הצפייה בתכנים.
למי שמעוניין לצפות בתכנים נוספים, יכול לרכוש מנוי בחברת Media TU, אשר מספקת 12 ערוצי וידאו ו-26 ערוצי אודיו נוספים. העלות ללקוח היא
20 דולר דמי הרשמה חד פעמיים, ו-13 דולר דמי שימוש חודשיים. לחברת Media TU יש כמעט 600 אלף מנויים משלמים. הם צופים להגיע ל-6 מיליון מנויים בשנת 2010.
הסיבות להצלחה
ישנן שתי סיבות עיקריות לכך שהטלוויזיה הסלולרית הצליחה כל כך בדרום קוריאה – הראשונה היא שהקוריאנים הם צרכני טכנולוגיה כבדים, ומוכנים לשלם עבור הטכנולוגיה שלהם.
סיבה נוספת היא שהקוריאנים נוסעים הרבה –בין ערים או בתוך העיר, כאשר הפקקים של סיאול גורמים לפקקים של תל אביב להיראות כבדיחה. שעות רבות בדרכים גורמות לאנשים לצרוך משהו שמעביר להם את הזמן – ומה יותר טוב מטלוויזיה באיכות גבוהה בכף היד?
זה באמת קורה
עוד לפני שסיפרו לנו על פופולריות ה-Mobile TV בדרום קוריאה, באחד הסיבובים הראשונים שלנו בסיאול, יצא לנו להיתקל באדם היושב בפתח חנותו באזור מסחרי, וצופה בטלוויזיה במכשיר סלולרי קטן. המכשיר היה דומה למכשירי הדור השלישי שאנו מכירים מישראל. כשהתקרבנו אליו, והתחלנו לבחון את מה שהוא עושה, הוא הראה לנו (בחביבות רבה, יש לציין) את המכשיר, איפשר לנו לגעת בו, להעביר ערוצים ואפילו הסביר לנו מה זה בדיוק ולמה הוא צריך את זה - להעביר את הזמן כשאין קונים.
כיומיים לאחר מכן, כשביקרנו בחברה המשווקת תכנים לטלוויזיה הקטנה (Media TU), כבר האמנו – מדובר בתופעה אמיתית ברחובות דרום קוריאה, אשר אינה מוגבלת לסיסמאות שיווקיות. יש לציין, שרוב מכשירי הטלוויזיה שצפינו בהם, היו של חברת סמסונג, מהגדולות בקוריאה. הסלולריים של החברה נקראים Anycall, כפי שניתן לראות בתמונה מצד ימין.
אז איך זה באמת?
לאחר התנסות קצרה עם מכשיר הפלא הקטן, התרשמנו שמדובר במכשיר שמאפשר צפייה איכותית בטלוויזיה. תשכחו את כל מה שראיתם בדור השלישי – כאן אין קפיצות,
אין עצירות ל-buffering (הורדת התכנים למכשיר) ולא רואים מטושטש. פה מדובר בטלוויזיה לכל דבר – רק קטנה.
ההבדל בין דור שלישי ל-Mobile TV
למי שלא יודע, הדור השלישי הוא בעצם שידור אינטרנטי של תכני וידאו, ואילו ה-Mobile TV הוא בעצם מקלט טלוויזיה, בדומה למה שיש בטלוויזיה שלכם בבית, המאפשר צפייה בטלוויזיה באופן רגיל. ניתן אפילו לחבר את המכשיר הסלולרי לטלוויזיה הרגילה בבית, ולצפות בה, כשהסלולרי משמש כממיר לכל דבר.
בגלל האיכות הטובה, ניתן גם להבין איך יכולים הקוריאנים לצפות על גבי המסך הקטן במשך שעה ביום. שעות הצפייה הפופולריות, לפי מה שסיפר לנו יטאה שין, מנהל יחסי הציבור של Media TU, הן שעות הנסיעה לעבודה בבוקר והחזרה מהעבודה אחר הצהריים. מה שיותר מפתיע, הוא ששעת צפייה פופולרית נוספת היא שעת הפסקת הצהריים.
לנו היה קצת קשה להתרכז במסך יותר מאשר כמה דקות, שבהן בעיקר זיפזנו, בגלל שרוב התכנים היו בקוריאנית. למרות שלא סקרנו את היכולות של המכשיר באופן מקיף, על פי ההתרשמות הקצרה, מדובר בטכנולוגיה שתוכל לגרום לישראלים להתבודד (לטוב ולרע) בזמן נסיעה באוטובוס או ברכבת, או כפתרון נוח להרגעת הילדים במהלך נסיעה מחוץ לעיר. נוכל לצפות בכל מקום בטלנובלה אהובה או במשחק כדורגל מותח – אבל רק, אולי, במונדיאל הבא.
הכתב היה אורח של חברת סאני וסמסונג בסיאול
לפנייה לכתב/ת 
