"אנחנו לא מפחדים מהקסאמים"

תחת איומי החמאס "להפוך את שדרות לעיר רפאים" וירי קסאמים חסר תקדים על יישובי עוטף עזה בתשובה לאסון בבית להיא, ייפתח מחר פסטיבל קולנוע דרום. זו לא הפעם הראשונה שהעיר שדרות חשופה לירי קסאמים, אך בהקשר לפסטיבל נדמה כי יש בעיתוי הנוכחי רמיזה מטפורית. "אנחנו לא מפחדים מהקסאמים. מהות הפסטיבל היא שבירת גבולות וכל מי שחי פה יודע היטב שהוא לכוד בין קו העוני לקו האש", אומר אבנר פיינגלרנט, ראש מחלקת קולנוע וטלוויזיה במכללה האקדמית ספיר ומי שיזם ומנהל את הפסטיבל.

פסטיבל קולנוע דרום, המתקיים זו השנה החמישית בסינמטק שדרות, הוא בהגדרתו אופוזיציה לפסטיבלי הקולנוע השבעים והוותיקים הפועלים בארץ. בניגוד אליהם ממקם הפסטיבל הדרומי את היצירה הקולנועית הישראלית במרחב המזרח התיכון בו היא מתקיימת ולא מפחד לגעת בנושאים חברתיים ופוליטיים או לפסוע בשדה המוקשים של היצירה הקולנועית הניסיונית.

השנה יפתח את הפסטיבל הסרט "נוזהאת אל פואד" של הבמאי ג'אד נאמן. הסרט העלילתי, שיוקרן בבכורה בשדרות, מספר את סיפורן של שתי נשים צעירות המבקשות להטביע חותם, כל אחת בדרכה, במאבק על גורל ושליטה. את התסריט כתבו במשותף נאמן, שירלי רם עמית ודניאל אביצור ומשתתפים בו עודד ליאופולד, מרב גרובר, אפרת גוש, יעל הדר ומוחמד בכרי. זהו הסרט הראשון של נאמן לאחר שתיקה שנמשכה 17 שנה.

פיינגלרנט מבקש להדגיש כי הבחירה אינה מקרית: "פסטיבל קולנוע דרום הוא בהגדרתו אוונגרדי עם דגש על המקום שבו הוא מתרחש. דרום מתייחס לא רק למיקומו הגיאוגרפי של הפסטיבל אלא לקו גבול חברתי שבא לידי ביטוי בתכנים. המצאנו פסטיבל רלוונטי ופורץ דרך שעוסק בקולנוע של התנגדות, באסתטיקה של הטרור, בשאלות חברתיות ופוליטיות לצד שאלות אמנותיות. אנחנו יוצרים פורמטים שונים מהקיימים הן בסרטי הסטודנטים, הן בסרטים ממסגרת Vision Du Reel או בסרטים כמו אלה של ג'אד נאמן ואייל סיוון שמתעסקים בעשייה ניסיונית. הרעיון הוא לאתגר את המיינסטרים ולייצר אלטרנטיבה".

את השפעת פסטיבל דרום על שאר הפסטיבלים הפועלים בישראל אפשר יהיה למדוד מתוך פרספקטיבה, אך לדברי פיינגלרנט כבר כעת הוא מרגיש שינוי בניואנסים. "אנחנו היינו הראשונים שהעזו לפתוח את הפסטיבל בסרט ישראלי וכעת פסטיבל ירושלים החליט ללכת בעקבותינו. אנחנו היחידים שמקיימים מונוגרפיות על הקולנוע הישראלי וכולי תקווה שבעתיד נראה את זה קורה גם במקומות אחרים. לפני שנקרא את ה-New York Times, נקרא את ynet ולפני שנקשיב לשידורי ה-BBC נקשיב לשידורי קול ישראל. בדיוק באותה נשימה נקודת ההתייחסות שלנו חייבת להיות הקולנוע הישראלי. לפני שעושים רטרוספקטיבה ליוצרים מהעולם, ראוי שנתייחס ליוצרים שלנו. פסטיבל קולנוע דרום מנסה לייצר במה אחרת לקולנוע הישראלי עם התבוננות של עבר, הווה ועתיד. אנחנו לא פוזלים למערב אירופה או צפון אמריקה אלא מתייחסים לקולנוע האפריקני, הברזילאי והארגנטינאי שהם מאד רלוונטיים למי שמבין שישראל יושבת במזרח התיכון ועסוקה בקונפליקטים פוליטיים וכלכליים. תל אביב היא לא לונדון וכשאנחנו באים לעסוק בקולנוע עולמי, אנחנו בוחרים במודע לדבר על מדינות העולם המתפתח. זו קריאה שונה של המציאות. יש פה מאות אנשים שממציאים עולם עם כשרון ונשמה וחשוב שאנשים ייחשפו לו".