תשובה מדינית לקסאם
אין די בהדלפות על ריסון הצבא; בעת הזו צריך פרץ להוכיח את הערך המוסף שלו, ולצאת עם תוכנית מדינית מקיפה
ברמה האסטרטגית, לא יכול להיוותר ספק אצל כל מי שעיניו ושכלו בראשו, כי לטרור הזה יש רק תשובה אחת: התשובה המדינית. נכון, גם אם וכאשר יוקל המצב, אין לצפות לרגיעה מוחלטת ולהסכמה לאומית כללית מהצד הפלסטיני. גם בגללנו וגם
כל זה לא שולל את הצורך בתגובות צבאיות, לעתים אף קשות, ותוך נטילת סיכון לפגיעה בחפים מפשע. אך כל זאת בתנאי שהאמצעים והתוצאות ברמה הטקטית, נשקלים ומוערכים לאור המטרה האסטרטגית. עד כה לא הוכיחו תגובותינו יעילות אף לא ברמה הטקטית, וההסלמה - משאת נפשם של ארגוני הטרור - אינה מקדמת את האינטרס הישראלי. חמורה מכך העובדה שאת היעדים האסטרטגיים כלל לא השכלנו להגדיר.
בעיתוי זה היה על שר הביטחון להוכיח את הערך המוסף שלו כאזרח וכמדינאי, ולא להיגרר - אפילו כגורר רגליים וממתן - אחר הצבא. תפקידו של הצבא – להילחם; תפקידו של השר - להוכיח שהיעדים המדיניים הם תכלית הלחימה הצבאית, ולא להיפך. זה הזמן הנכון מבחינתו לצאת לציבור ולעולם עם תכנית מדינית שלמה ומקפת, בעלת יעדים מוגדרים וברורים לטווח הקצר, הבינוני והארוך. אין די בשחרור הדלפות, כאילו הוא זה שריסן את צה"ל. גם בלימת הצבא ליממה או שתיים אינה חורגת מתחום הטקטיקה המיידית. לכל צעד והכרזה של עמיר פרץ - בין אם בבלימת התגובות ובין אם בהסלמתן (ולא מן הנמנע שלא יהיה מנוס גם מכך) - יהיה משקל אחר לחלוטין, אם ייעשו במסגרת תוכנית מדינית כוללת.
תוכנית כזו חייבת להתחיל בצעדים ממשיים לקידום מפגש בין הנשיא הפלסטיני לראשי מדינת ישראל. משרד הביטחון הוא לכל הדעות
הגורם שחייב להכין היטב מפגש שכזה. שנית, על שר הביטחון להבהיר כי לפחות לדעת חלק משמעותי מהציבור בישראל, גדר ההפרדה לא תתווה את גבולותיה הסופיים של המדינה הפלסטינית. התוכנית המדינית גם חייבת להציג לפלסטינים שורה של תנאי סף ששומה עליהם למלאם, כגון: פירוק הכוח הצבאי של החמאס. והחשוב מכל: התכנית חייבת להציע את ביסוסם הכלכלי של תושבי הרשות (גם בעזה וגם בגדה), לרבות גיוס מקורות בינלאומיים, יצירת תשתית תעשייתית והשכלתית ומציאת דרכים מגוונות עוקפות חמאס, על מנת להביא את העם הפלסטיני לתובנה שיש מה להפסיד.
לצד כל אלה, תתקבל כל תגובה צבאית וכוחנית מצד ישראל - ובלבד שייעשו באמת ובתמים כל המאמצים להימנע מפגיעה בחפים מפשע - בהבנה בינלאומית ואפילו פלסטינית גדולה לאין שיעור. לשר הביטחון, שהוא גם ראש המפלגה השנייה בגודלה, מותר לצאת עם תוכנית מדינית ברורה, גם כאשר אין היא חופפת את תוכניתו של ראש הממשלה (ככל שיש לו כזאת). בבואו לנסח אותה, כדאי שיזכור את אבחנתו של מאו טסה טונג: "הגרילה חייבת לחוש בעצמה כדג במים". ללא תמיכה עממית, לא ייכון הטרור.
לפנייה לכתב/ת 
