מאוסטרליה עד צרפת - טעימת יין מהעולם החדש ומהישן
הפעם יש לנו טעימות יין במיקס של עולם חדש עם ישן, ואפילו קצת חדש בעולם ישן. נשמע מסובך? שגיא קופר עושה סדר בבלאגן ומנסה לפשט את זה
נתחיל בעולם הישן, עם "ללנד דה פומרול" ו"סנט אמיליון" ונדרים, ל"לנגד'וק".
סנט אמיליון
שנת 2002 לא נחשבת לאחת השנים הגדולות של סנט אמיליון, אבל היתה יכולה להיות הרבה יותר גרועה ממה שיצאה לבסוף. מזג אויר קריר, גשמים לאורך הקיץ, בעיות בפריחה ובהבשלה, כל אלה היו מרשם לא בריא ליין. מה שהציל את השנה הזאת היה זמן הבציר, שהיה חמים ונעים, עם מעט גשם. התוצאה היא שנה סבירה שנתנה יינות טובים אך בעלי דרגת טאניניות לא גבוהה. מה שזה אומר לגבינו הוא שפה ושם יש מציאות: יבואני היין - בעיקר הקטנים - יכולים למצוא יין במחירים סבירים, ואם הטעם שלהם טוב – הרווח כולו שלנו (או שלהם, כמובן).
Châteaux Magnan la Gaffelierre – Clos la Madeleine 2002 - גראנד קרו סט. אמיליון. הכרם בגודל של 20 דונם לערך, והגפנים בנות
שלושים שנה ויותר. היקב מייצר בסך הכל 600 ארגזים של יין בשנה. זהו בלנד של 60% מרלו והשאר קברנה פרנק. היינות היו כ- 14 חודש בחביות, רובן חדשות. זהו יין מורכב, בעל צבע אדום כהה עם צללית סגולה. באף יש לו ריחות פרחוניים של סיגליות, לצד ארומות אגוזיות ואדמתיות. בפה הוא חלק, יבש, עם טאנינים עדינים והרבה תיבול בגרון. 13% אלכוהול. מחיר מומלץ לצרכן (שימו לב- רק): 125 שקל. יבואן: בסט ויינס, מטלון 59, תל אביב 03-6874616.
Chateaux Vieux Chevrol 2003 - ללאנד דה פומרול, גראנד וין בורדו. מחוז זה שוכן ממש בגבול הצפוני של פומרול. היקב עצמו הוא יקב משפחתי בעל היסטוריה ארוכה. האדמה היא מה שנקרא "crasse de fer" – תערובת של אדמה עתירת ברזל, והגפנים הנטועות הן מרלו, קברנה פרנק וקברנה סוביניון. יישון היין ביקב נעשה למשך 18 חודשים בחביות בנות 500 ליטר והוא מבוקבק רק אחרי הצללה, ללא סינון. צבע אדום דובדבנים יפה עם אף נעים ופרחוני. בפה היין קל יחסית, נעים עם טעמים של אדמה, שמתפתחים לארומות קליה מהחביות. גוף בינוני וסיומת טובה ולא מאוד טאנינית. זהו יין לשתיה השנה או בשנה הבאה. 130 שקל לצרכן – יין מצוין. גם של בסט ויינס.
לנגד'וק
שלושת היינות הבאים עדיין לא נמצאים בארץ, אבל אני חש צורך לספר לכם עליהם משתי סיבות: ראשונה – הם שווים, וניתן להשיג אותם בחו"ל. שניה – הם שווים – ואני מקווה שזה יביא את בסט וויינס להחליט אכן להביא אותם לארץ. דניאל לה קונט דה פלורי (Daniel le Conte des Floris) היה עיתונאי באחד מפרסומי היין הנחשבים ביותר בצרפת – Le Revue du Vin de France. אחרי כמה וכמה שנים במקצוע, הוא פשוט לא יכול היה יותר, ועבר לצד השני: הלך וקנה כרמים באזור לנגד'ואק, בכפר שנקרא Caux. היפה ביינות של דה פלורי הוא שהוא עושה הבחנה בין הקרקעות בהן נטועות הגפנים, וכך אנחנו מוצאים יינות אדמת בזלת, לעומת אדמה גירנית יחסית. אם זה מזכיר לכם משהו – איזה יקב מאזור הגליל, נאמר – אני לא מתפלא. מהיינות שנשלחו לטעימה לארץ טעמתי שני יינות אדומים ויין לבן אחד. שני היינות האדומים של היקב הצעיר (2002) הם בלנד של 80% סירה, 10% גרנאש ו- 10% קריניאן:
Domaine Conte des Floris 2003 Basaltique - ליין צבע אדום כהה, ממש אטום. באף הוא מאוד מינרלי ומתחת לזה פרחים, תבלינים, לצד פירות כהים. בפה היין משלב מתיקות מצוינת של הפרי, עם יובש וסיומת מתובלת מאוד בגרון. "מכת" הארומה הראשונה מרתקת מאוד.
Domaine Conte des Floris 2003 Carbonifere - אותו צבע אטום יפה. באף היין מתקתק, פרחוני מאוד ומלא סיגליות, לצד ארומות מעושנות. היין מאוד טאני, ועדיף לחדרר אותו ככל האפשר לפני השתיה.
בעוד ששני היינות האדומים מצוינים, דווקא היין הלבן הוא זה שמושך את מרבית העניין. פשוט מופלא – אין לי מילה אחרת.
Domaine Conte des Floris Lune blanche 2004 - ליין צבע זהב ירוק מבריק. באף הוא מאוד מאוד פרחוני, מלא ניחוחות של יערה, פירות הדרים ווניל. הסיומת ארוכה, חמצמצה ומרעננת. זהו יין מרוכז ביותר, עשיר, מורכב, שכבתי... כל מה שתרצו. יין מאוזן מאוד – פשוט מושלם בעיני. הבלנד הוא בעיקרו קריניאן לבן (90 אחוז), וחמישה אחוז גרנאש לבן על חמישה אחוז טרט. הענב האחרון – Terret הוא מהענבים המקומיים של האזור, משהו שהיה נפוץ בעבר ועכשיו כבר נדיר מאוד. אעדכן כאשר היינות יגיעו ארצה.
ועכשיו נעבור ליינות מהעולם החדש:
אוסטרליה
החברה הסקוטית מייבאת את יינות יקב "וולף בלאס". במסגרת תערוכת היין (ראו בוקסה), טעמנו כמה יינות של היקב הגדול, שנמצא במערב אוסטרליה. היינות מסודרים לפי צבע התוויות - אדום - צהוב - אפור - שחור. יינות מומלצים:
רד לייבל 2003 שיראז קברנה סוביניון - צבע דובדבן עמוק עם טונים של אדום סגול. באף: דווקא המכה הראשונה היא של סיגארים. אחר כך פרי מתוק, שזיפים כהים, פלפל ירוק ותיבול חריף. יוצא בסיום הרבה מוקה. יין מעניין. מחירו, כ- 60 שקל עושה אותו לקניה טובה.
ילו לייבל שיראז 2003 - צבע מרוכז להפליא, הרבה עץ ואפר באף. המון ירוק, לצד פלפל אדום. היין היה בחלקו בעץ חדש או ישן, וחלקו רק בנירוסטה. בערך 75 שקל.
גריי לייבל קברנה סוביניון 2002 - צבע שחור כהה, מרוכז. באף – בום! – המון מנטה של סוכריות, אחר כך פרי שחור ועוד. הפה מאוזן ומצוין. מושלם. חומציות מאוזנת, טאנינים רכים. בסיס טוב, סיומת קצת חמה בגרון (14.5% אלכוהול). זהו יין שרואה משהו כמו 40 - 50 אחוז עץ חדש. מחיר? לא זול, 160 שקל לצרכן.
ארצות הברית
בשנת 1976 חולל סטיבן ספרייר, אז עיתונאי יין אנגלי צעיר, מהפכה בחשיבה העולמית בקשר לטיבם של יינות קליפורניה. הוא הזמין חבורה שלמה של כתבי ואנשי יין צרפתיים לטעימה עיוורת של יינות שונים. בין היינות היו גם יינות מקליפורניה, ואלה ניצחו את היינות הצרפתיים, לא בנקודות, כי אם בנוק אאוט: שלושה מהיינות הגדולים ביותר של צרפת הגיעו למקומות השני, שלישי ורביעי, מוקפים מלמעלה ולמטה ביינות אמריקאים מיקבים "אלמוניים" למדי אז, לפחות בצרפת.
מאז, פחות או יותר בכל עשור, משחזר ספרייר (או אחרים) את הטעימה. השנה ב- 24 במאי, במלאת 30 שנה לטעימה המקורית, התישבה קבוצה של עיתונאי יין בבריטניה, מולה קבוצה בארצות הברית, והם טעמו את היינות השונים, חלקם מאותם יקבים שהשתתפו בטעימה המקורית. כמו כן השתתפו – אלה שניתן עוד היה – יינות מהטעימה המקורית; יינות מבצירים בני 30 שנה ויותר. יינות העולם החדש אמנם שוב הצליחו – למרות שהצרפתים הצליחו הרבה יותר יחסית לטעימה המקורית.
אחד היקבים שהצליחו מאוד בכל הטעימות הוא Ridge , עם המונטה בלו שלו. ה- 1971 הגיע למקום החמישי בטעימה המקורית, ואילו בציר 2000 הצטיין בטעימה הנוכחית. אם אתם מעוניינים, שלום מחרובסקי ב"אוסף היינות הפרטי" שלו מציע את בציר 1996 במחיר של 700 ש"ח לבקבוק. לא טעמתי את היין, אבל מחרובסקי אומר שהוא טוב לפחות כמו ה- 2000.
יין מונטה בלו 1996 עשוי מ-80% ענבי קברנה, 11% סוביניון, -9% ענבי מרלו ופטי ורדו. פרטים נוספים אודות היין ניתן למצוא באתר. את תוצאות הטעימה אפשר למצוא כאן.
