"גדי היה מנהיג על המגרש ומחוצה לו"

אסון רדף אסון: תגובת צה"ל, שעה קלה לאחר תקרית החטיפה ליד גדר המערכת בגבול לבנון, גבתה מחיר כבד כאשר ארבעה חיילים נהרגו בהתפוצצות מטען גחון מתחת לטנק מרכבה של צה"ל. המשפחות שבבית שמעו על אירוע הטנק, אולם במשך שעות התפללו כי יקיריהם אינם בין הנפגעים, או לכל היותר פצועים בלבד. נציגי צה"ל, שהופיעו בבתי המשפחות אחר הצהריים, אימתו את החשש הנורא מכל וסיפרו להם שעל פי הערכת מצב בשטח, יקיריהם אינם בין החיים.

• שתי חזיתות - עדכון נרחב על ההסלמה בצפון
  

 "כמות החברים שהגיעו לפה מעידה עד כמה אהבו אותו"

סמל גדי מוסייב (20) היה מפקד הטנק שעלה על המטען. מאז היוודע האסון זרמו עשרות חברים, שכנים וקרובי משפחה לביתם של אליעזר ורוזה, הוריו של גדי, בשעה שהמתינו מכונסים בביתם עם נציגי הצבא ובתם הבכורה ויקי שלא מכבר השתחררה מצה"ל, לכל רסיס מידע אודות חילוץ הטנק משטח לבנון.

גדי היה בוגר תיכון אורט דרסקי בעכו וסיים בהצטיינות את לימודיו במגמת אלקטרוניקה. אילן פרומן, מורה לחינוך גופני בבית הספר, סיפר עליו כי "היה נער מקסים שהתבלט מעל חבריו, הן בלימודים והן בהתנהגות החברית והאנושית שלו. אני לימדתי אותו בשיעורי החינוך הגופני וגם הכרתי אותו ממחלקת הנוער בכדורסל של הפועל עכו, בה שיחק כבר מגיל נערים".

שחר גרף אימן במשך ארבע שנים את גדי בקבוצת הנערים והנוער של הפועל עכו. "הוא היה שחקן מחונן, ידע לשחק במספר תפקידים והיה מנהיג אמיתי על המגרש ומחוצה לו", סיפר. "החברים קראו לו 'אנתוני פארקר של עכו'. כמות החברים הגדולה שנמצאת כאן ליד הבית רק מראה כמה הוא היה אהוב ואהוד על כולם. בן אדם מקסים ואיש יקר". חבריו של גדי סיפרו כי תכנן בתום השירות לחזור ולשחק כדורסל.

ניצה אלזרקי, אימו של אחד מחבריו של גדי, התגוררה עד לפני מספר חודשים בשכנות למשפחת מוסייב. "הוא היה חברו הטוב של בני קובי. הוא היה 'מורעל' על השירות הקרבי ובמיוחד על השריון. כל הזמן גדי אמר לבן שלי 'תתגייס רק לקרבי' והסביר לו שזו תרומה חשובה למדינה".

האהבה הגדולה של יניב - בעלי חיים

סמל יניב בראון בן 20 מהיישוב מכבים נולד להורים ממוצא קנדי ודרום-אפריקני, שעלו ארצה לפני שנים ממניעים ציוניים. האם קרוליין הייתה מורה לחינוך מיוחד והאב אשר מנהל רכש במכון ויצמן. מלבד שני ההורים הותיר אחריו יניב שני אחים - הבן הבכור איתן, שלומד תקשורת במכללת ספיר והבת הצעירה הדס, שסיימה את לימודיה ומתכוננת לגיוס לצה"ל.

טל שליסל, חברתה של הדס, סיפרה ל-ynet על השעות הקשות שעברה אחותו של יניב: "הדס עשתה מועד ב' במבחן הבגרות במתמטיקה וכשסיימה אותו הלכה לעשות קניות. כשצלצלה הביתה לשאול דבר מה, האם קרוליין קראה לה לחזור מהר. בדרך הביתה היא שמעה על התקרית בגבול הצפון וחששה שיניב נחטף, אבל כשאמרו שמדובר בהאמר, התפוגגו חששותיה משום שהוא שירת בשריון. מאוחר יותר שמעה המשפחה על התקרית עם הטנק ונבהלה. הדס הייתה מאוד קשורה ליניב, הם היו משפחה מאוד מלוכדת והיא העריצה אותו".

יעקב שליסל, אביה של טל, מספר ש"זו משפחה ציונית, היו להם הרבה סיכויים לחזור לחו"ל, אבל הם ציונים וזה המחיר שהם משלמים. יניב היה בחור צנוע, מופנם ושקט, שעושה מה שאומרים לו. הוא רצה להיות טייס ולבסוף התגייס לשריון. זו אבידה גדולה. הוא אהב בעלי חיים ואם מישהו היה נוסע לחו"ל, הוא היה מתנדב לטפל בבעלי החיים שלו. אנחנו המומים ממה שקרה".

לא ויתר על הצבא - למרות בעיות הבריאות

אבל כבד ירד על שכונת רמת אליהו בראשון לציון, עם היוודע דבר מותו של שלומי ירמיהו, תושב המקום. שלומי, ששירת כשנתיים בחיל השריון, חגג רק לפני שבועיים את יום הולדתו ה-20. הוא הותיר אחריו זוג הורים - רותי ודוד - ושני אחים צעירים.

במשך כל היום התנדנדה המשפחה בין ייאוש לתקווה, לאחר שנודע כי טנק של צה"ל נפגע בכניסה ללבנון. במשפחה קיוו כי שלומי רק נפצע, עד שבשעות הערב הגיעו אנשי קצין העיר לביתם ודיווחו כי שלומי נפל בקרב. מייד עם היוודע דבר האסון הגיעו קרובי משפחה רבים אל בית ההורים.

דודתו של שלומי, מזל יפרח, סיפרה: "הוא היה 'מורעל' על הצבא, הוא כל כך אהב אותו. היו לו בעיות בגב ובברך אבל הוא לא הסכים לוותר על השירות הצבאי. במשך כל היום קיווינו שהוא בין הפצועים, עד שהגיעה הידיעה על מותו".

את הודעת ה-SMS "אני אוהבת אותך", אלכסיי כבר לא יקבל

בעוד ארבעה חודשים היה אמור אלכסיי קושנירסקי להשתחרר מצה"ל ובימים האחרונים החל להתעניין בלימודים יחד עם חברתו שיר. אבל האסון בטנק קטע את כל החלומות. אלכסיי, הבן הבכור במשפחתו, הותיר אחריו זוג הורים ואחות בת 18.

הסכנה, מתברר, תמיד הייתה בסביבתו של אלכסיי. הוא לקח חלק במבצעים מסוכנים גם בפעולה נרחבת בצפון מול מחבלים וגם ברצועת עזה. בשעות הצהריים, כאשר החלו להתבהר הידיעות על ההסלמה בגבול הצפון, משהו בליבה של החברה שיר ניבא לה רעות. היא שלחה באמצעות הטלפון הודעת טקסט לאלכסיי "אני אוהבת אותך", אבל את ההודעה הזאת אלכסיי כבר לא ראה.

"הוא היה בחור שכל כך אהב לתרום לצבא ולחברה בכלל", סיפרה שיר בדמעות. "אנחנו שנה וחצי ביחד וחיכינו כבר לשחרור, להתחיל ללמוד ולהתכונן לחתונה, אבל האסון הזה קטע הכל. תמיד דיברתי עם אלכסיי על הסכנה והפחד מכך שהוא משרת במקומות מסוכנים. אבל הוא תמיד הדחיק את זה והיה מסור לצוות שלו. הוא פשוט היה מפקד נערץ שכל כך אהב את החיילים שלו. הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני שבועיים ומאז רק דיברנו בטלפון".

אלכסיי שירת בפלחו"ד אלון שבחיל השריון. הוא היה בעזה בתקופת ההתנתקות ושירת גם בנצרים. העובדה שהיה תמיד ליד הסכנה לא מפתיעה את חברתו שיר. "הוא היה מוכן לתת את כל כולו לצבא, היה בחור מלא כישרונות ויכולות", אמרה. "הוא תמיד עשה ואף פעם לא התלונן על זה שקשה לו. ביום שישי היינו צריכים ללכת להירשם ללימודים בבית ספר לפרסום, זה תחום שמאוד עניין אותו. אבל עכשיו הכל נגמר".