היום שבו פרצה המלחמה
כך התפתח היום הקשה ביותר עד כה בכהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה. היום שבו הובהר לו ולישראל כי אנחנו נתונים במלחמה בשתי חזיתות, כששלושה מחיילי צה"ל בידי האויב. וגם: האם צריך אולמרט לבקש סליחה מנתניהו – ואולי יותר מזה?
בהשכימו קום ביום רביעי בבוקר, ציפה ראש הממשלה אהוד אולמרט לעוד יום שגרתי. המלחמה בעזה מתנהלת יחסית בסדר, תודה לאל ולצה"ל. אין נוק-אאוט, אבל הנקודות נספרות לטובת ישראל. מלאי הקסאם מתדלדל, הממשלה החמאסית בלחץ, מניין הנפגעים הישראלי נותר נמוך. אמנם אין בשורות גדולות בחזית השחרור של החייל החטוף גלעד שליט, אבל גם שם יש מהלכים שקטים, שאולי יניבו פרי.
בחלומותיו הגרועים ביותר לא חלם שבתוך פחות מיממה תפתח על ישראל חזית מלחמה חדשה – בצפון. הוא לא ציפה
הטור הקודם
שר הביטחון לא במטבחון?
רוני סופר
הכירו את "אהוד 15" - המטבחון החדש של מדינת ישראל, שמוביל את הלחימה בעזה. במי מהשרים נותן ראש הממשלה את אמונו, מי קרוב לצלחת - ומי בעיקר מפטפט בתקשורת? ומה עושה אולמרט עם שר הביטחון הטירון שלו?
ב-9:00 בבוקר ציפתה לו פגישה קשה עם נועם ואביבה שליט, הוריו של גלעד החטוף. השניים הגיעו בדיוק בזמן. חמש דקות לאחר מכן נכנס המזכיר הצבאי ובפיו הבשורה המרה. תקרית חמורה יש חיילים הרוגים, חמור מזה – יש חיילים חטופים. הוא שיתף את הוריו של שליט בבשורת האיוב החדשה. הוריו של גלעד טענו שאין ראש הממשלה צריך לחדש את כושר ההרתעה הישראלי על גב בנם והחטופים מלבנון. למרות הקושי העצום אמר להם ראש הממשלה שהוא נותר נחוש מול החזית החדשה: "אין לשחרר אסירים פלסטינים, אין משא ומתן עם הטרור".
3 דקות לפני השעה 11 עצרה שיירת האופנוענים של משטרת ישראל בחצר הלשכה. מהלימוזינה הכחולה, ירד איש צנום בשיער ארוך ואפור, ראש ממשלת יפאן קואיזומי. אולמרט, הנתון בסערת רגשות קשה סביב העדכונים מגבול הצפון, הפגין איפוק ולבביות. פניו נראו אמנם חיוורות ונפולות, אך הוא נותר קר רוח ומארח למופת.
11:05: תזמורת צה"ל מנגנת את המנון ארץ השמש העולה ואת התקווה בת שנות 2000. ראש הממשלה עומד בקצה השטיח בדום מתוח, ליד אורחו. הפה שר את מילות ההמנון שלנו והעיניים תלויות במזכיר הצבאי, האלוף גדי שמני, שפניו נפולות. שניהם יודעים מה שהקהל והאורחים היפנים לא יודעים. מניין ההרוגים עומד כבר על שבעה, שני חיילי מילואים שלנו חטופים. באותם רגעים ממש, מחליט ראש הממשלה הישראלי שהוא הולך הפעם עד הסוף. "אלה ימים קשים למדינת ישראל ולאזרחיה. יש גורמים מצפון ומדרום המאיימים על יציבותנו ומאיימים להעמיד למבחן את נחישותנו. הם יכשלו בכך וישלמו מחיר כבד על מעשיהם", אמר לאורחו היפני בשקט של מי שההחלטה כבר מאחוריו.
11:07: בזמן שקואיזומי נואם והמתרגם היפני מתרגם לעברית מקרטעת, מסתודדים במבואה אל תוך הלשכה פנימה העוזרים הבכירים, יורם טורבוביץ', יחזקאל עובד, אסי שריב והמזכיר הצבאי שמני. הטלפונים הסלולאריים רותחים על אוזניהם. התמונה בצפון, הם יודעים ומחכים להזדמנות לספר את הפרטים לראש הממשלה, הולכת ונעשית רעה. אין הצלחה במרדף אחר החוטפים, אי אפשר לחלץ גופות ההרוגים מההאמרים ומהטנק עקב האש הכבדה. עין אחת של אולמרט וחצי אוזן נתונות לנאום האורח, ועיקר מעייניו בידיעות הקשות מהחזית החדשה המתנקזות לעוזריו.
11:10: בלשכה שבתוך "האקווריום" יושבים שני האישים, הישראלי והיפני, ומחליפים דעות. המזכ"צ וראש הסגל, מכניסים פתקי עדכון. אולמרט מאשר לעמיר פרץ שורת פעולות ראשונית בלבנון. במקביל הוא מנחה אותו: "בעזה ממשיכים כרגיל". הוא מאשר לו התחלת פעולה לגיוס של אוגדת מילואים צפונית.
11:30: בצפון משתוללת האש. אולמרט מחליט להמשיך בסדר היום הקבוע, ונוסע עם אורחו היפני אל המעון הרשמי של ראש הממשלה בירושלים. קואיזומי מביע צער ומשתף את אולמרט בלבטיו שלו, מול צפון קוריאה. אולמרט שומר על הגינונים, למרות שראשו בכלל לא שם. הוא משתף את האורח במידע שזורם אליו מהשטח. בשעה זאת כבר החליט מזכיר הממשלה לקיים ישיבת ממשלה מלאה ב-8 בערב בתל-אביב. אולמרט כבר לא נהנה מארוחת הצהרים, כמו שהוא יודע ליהנות.
11:55 מסיבת עיתונאים בפטיו של מעון ראש הממשלה. אולמרט מצהיר, בלי לנקוט לשון חדה מדי, שתהיה מלחמה בלבנון, אותה מדינה ריבונית בה החיזבאללה מהווה שותף קואליציוני. עימות קליל עם האורח מיפן, ממחיש עד כמה אולמרט נחוש להלחם בחיזבאללה. קואיזומי: "אל לה לישראל לנקוט בשיטת עין תחת עין, עליה לנקוט איפוק". אולמרט: "ישראל תישאר מדינה מאופקת, אך תגיב תגובה מאוד, מאוד, מאוד כואבת". עימותון.
ב-13:30 נפרד אולמרט מאורחו היפני ופונה ללשכתו, צובר מידע אודות המכה הקשה בצפון. בתוך כך, הוא כבר משגר את צה"ל לתגובות מיידיות כואבות בלבנון. למרות הזעם, שמר אולמרט על ריסון מה. הוא ביקש לעצמו זמן, גם כדי שממשלת ישראל כולה תעמוד מאחריו, גם כדי להקל את העיכול של המבצע הצבאי הכי רחב מאז שלום הגליל בקיבתו הרגישה של העולם. הוא נזקק לזמן גם ללמוד על האיום הרקטי ארוך הטווח, אשר יורד כברד רצחני מאז אתמול בבוקר על תושבי הצפון - ועד חיפה הגיע.
ב-18:00 התייעצות בטחונית בלשכת אולמרט בקריה בתל-אביב. אנשי מערכת הביטחון, ובראשם הרמטכ"ל חלוץ, הציבו לפניו שורה של מטרות אפשריות כדי להחזיר את כושר ההרתעה של ישראל. עמיר פרץ, איש של שלום בימי האופוזיציה, אשר חגר השבוע את אפוד המלחמה, עמד מאחוריו. החבורה המצומצמת החליטה להציע לממשלה מלחמה, מוגבלת אמנם, אך מלחמה.
20:05: מתחילה ישיבת הממשלה הדרמטית. אף אחד מהשרים לא היה מוכן להתבטא לפני שישמע את ראש הממשלה ואת קברניטי מערכת הביטחון. הממשלה שומעת את הרמטכ"ל, את ראש המוסד, את ראש השב"כ. היא לומדת שידענו שחיזבאללה מחפש הזדמנות לחטוף חיילים, להכות בנו בבטן הרכה. היא שומעת שחיזבאללה ישמח עתה להפסקת אש ולפתיחת משא ומתן על שחרור אסירים. חמתם של השרים בוערת. המזכיר נסראללה חרג מגבול החוצפה בנאומו לעולם ב-5 אחר הצהרים. הוא מזלזל בישראל ובתגובתה, הוא צריך ללמוד לקח, חושבים אחדים מהשרים השותפים לדיון הנוקב.
22:15: ישיבת הממשלה מסתיימת בדבריו של ראש הממשלה: "זהו מבחן. זהו מבחן לא קל גם להנהגה, לכוחות הביטחון וגם לאזרחי ישראל, בעיקר בצפון. שנים רבות אנו מכירים את איום הרקטות על מדינת ישראל. לא בחרנו להתמודד עם זה עכשיו, אבל המציאות הנוכחית מחייבת אותנו. איננו יכולים יותר להיות בני ערובה של האיום הזה. אנו נתמודד איתו בנחישות. אנו ננצח במערכה הזאת". אמר לשריו ולעולם ויצא למלחמה.
ומילה אחת על דז'ה-וו: שוב ראש ממשלה ישראלי פועל בלבנון וברצועת עזה בכוח אש רצחני. שוב ראש ממשלה ישראלי מבקש לשנות סדרים פוליטיים במזרח התיכון. שוב ראש ממשלה ישראלי ושריו חושבים שירי מרחוק, מהאוויר, מהארטילריה ומהים, ישיב את השלום והשלווה למזרח התיכון.
נביא הזעם ביבי
מאז 4 בינואר 2006, יום קריסת אריאל שרון, מחזיק אהוד אולמרט בהגה השלטון בישראל. בתוך 29 שבועות בלבד, מצא את עצמו מסובך במלחמה עם האיסלאם הקיצוני, בדרום ובצפון, ועם מדינה ריבונית אחת, לבנון. יכול להיות שהאשמה רובצת לפתח ציר הרשע טהראני-דמשקאי. אבל מי שהיה מקשיב לבנימין נתניהו, ואולמרט לא, היה מבין כבר קודם שאין זמן לישון ובודאי שלא לחלום חלומות.
טענת אולמרט בקמפיין הבחירות האחרון, שבנימין נתניהו הוא מפחיד המונים סדרתי, נמצאה ריקה מתוכן. נתניהו צדק כשהזהיר מפני כינונה של טהראן הקטנה כאן, ליד הבית. נתניהו צדק כשהתריע שהגל האיסלאמי העכור, הגואה סביב גבולות ישראל, יציף גם אותנו. הוא צדק בחזותו את הנסיון של הסרטן, מיעוט איסלאמי פונדמנטאליסטי שונא ציון, להדק צבתותיו סביב צוואר ישראל. הוא צדק כשטען שצבת אחת תסגר עלינו מלבנון והצבת האחרת תהודק מעזה. ואם נמשיך בדימוי, הרי שראש הסרטן נמצא בטהראן והבטן באגן דמשק.
ביום רביעי בלילה, אחרי שנסתיימה ישיבת הממשלה בה הוחלט להילחם בלבנון, נועדו אולמרט ונתניהו. יו"ר האופוזיציה היה ממלכתי, הבטיח ונתן לראש הממשלה גיבוי למהלכיו. "תעשו את העבודה, אנחנו מאחוריכם", אמר לו נתניהו ולא ביקש מקום ליד שולחן הממשלה.
עכשיו, תורו של ראש הממשלה לנהוג ממלכתיות ולבדוק אם לא טעה בנתניהו. רואה השחורות הזה, מסתבר, ניבא נכון. נביאים, כידוע, הם מצרך נדיר בימינו אלה, מה עוד שהם יכולים למנוע מאולמרט גם את ההפתעה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
אולמרט וקואיזומי. נחיתה בעיתוי לא מוצלח
צילום: גיל יוחנן
פרץ. חגר את האפוד
צילום: עופר עמרם
נסראללה. צריך ללמוד לקח
צילום: איי פי
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
נתניהו. צדק
צילום: ירון ברנר
מומלצים
