"בובות של נייר" או ארוחה עם רה"מ?

שניים מתוך ארבעת השופטים בתחרות וולג'ין לסרטי תעודה ישראליים נכחו בקוקטייל חגיגי שערך בביתו ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בשעת ההקרנה של הסרט "בובות נייר" בבימויו של תומר היימן במרכז מורשת בגין בירושלים. השופטים אמנם צפו בסרט מאוחר יותר, אך לטענת הבמאי הצפייה היתה בתנאים ירודים שכללו עותק וידאו במקום פילם, צג טלוויזיה במקום מסך קולנוע וחדר שהוסב לטובת הצפייה במקום אולם קולנוע שמאפשר איכויות אודיו ויזואליות וריכוז גבוהים יותר.

"הסרט הוזמן לפסטיבל אחרי שליה ון ליר ואבינועם חרפק צפו בו במסגרת פסטיבל ברלין. לטובת ההקרנה בירושלים הכנו עותק מיוחד של 35 מ"מ, על מנת לאפשר לצופים ולשופטים את המוצר באיכותו הטובה ביותר. השקענו בשינוי הפורמט שכלל איכויות שמע של דולבי סראונד סכום של 50 אלף דולר, ולכן הזלזול הזה מקומם פי כמה", אומר היימן.

הבמאי, שהיה באולם בעת ההקרנה, מתקומם במקביל על כך שאף נציג בכיר מטעם הפסטיבל לא היה נוכח בבכורה לסרטו. היימן הוסיף ואמר: "בפסטיבל נאמר לי בפירוש שהשופטים היו נוכחים בהקרנה ויתרה מזאת - שרק כשהמקרין מקבל אישור שהם נמצאים באולם הוא מתחיל להקרין את הסרט. רק בדיעבד אחרי שפניתי לליה ון ליר התברר לה ששניים מחברי ועדת השיפוט אכן לא הגיעו להקרנה. היא שאלה אם נוכל לקיים הקרנה נוספת. אמרתי לה שאין לי כל כוונה להכריח שופטים לראות סרט שמשתתף בתחרות ושיש בזה משהו שלא מכבד לא אותי ולא את היצירה.

"סרטי תעודה עוסקים בשאלות של אתיקה, מוסר ושימוש דוגמא, אבל נראה שבעולם שבו אנו חיים אמות המידה לא נקיות ואינן מוסריות. בעצם העובדה שהשופטים לא נתנו סיכוי שווה לסרטים יש טעם לפגם, והדבר מאשש את התזה שטוענת שבברנז'ה הקולנועית הכל קשרים. למזלי הסרט שלי לא תלוי בפסטיבל ירושלים, הוא הציג בפסטיבל ברלין והוזמן לפסטיבל לוס אנג'לס, סן פאולו, ניו זילנד ומלבורן. מצער שדווקא בפסטיבל ירושלים, בבית שהוא המקום שהכי מרגש אותי להציג את הסרט, התחושה היא שאיבדו את אהבת הקולנוע".

 "אף אחד לא היה מוכן לוותר"

כנהוג בתחרויות מסוג זה צוות השיפוט אמור היה לכלול מספר אי זוגי של שופטים, על-מנת למנוע מצבים בעייתיים. ימים

ספורים לפני התחרות הודיע ניסים דיין כי לא יוכל לכהן כשופט בתחרות זאת מסיבות אישיות. התלבטות השופטים שלא זכתה להכרעה הובילה לכך שבסופו של דבר זכו בפרס שני סרטים - "מלון 9 כוכבים" של עידו הר ו"בילעין חביבתי" של שי כרמלי פולק. "זה בפירוש הקשה עלינו לקבל את ההחלטה וזו הסיבה שחילקנו את הפרס – אף אחד לא היה מוכן לוותר", אומר אחד השופטים.

בצוות השופטים מאשרים כי רק שניים מהם היו נוכחים בהקרנה של הסרט באולם, אך מציינים כי "גם השופטים בתחרות 'רוח החופש' לא היו נוכחים באותו ערב בהקרנות הסרטים באולמות הסינמטק, כיוון שהוזמנו לארוחה אצל ראש הממשלה".

יוצרים אחרים מגבים את טענות הבמאי ואומרים: "מן הראוי ששופטים יצפו בכל הסרטים שמתמודדים בתחרות נתונה באותם תנאי הצפייה. זו חוויה שונה לראות סרט על מסך קטן או מסך גדול, אם קהל או בלעדיו".

טענה נוספת שעלתה מעוררת תהיות לגבי ניגוד עניינים לכאורה של חברת ועדת השיפוט, מנהלת חברת הפצת הסרטים התיעודיים הבינלאומית "דוק אנד קו", קתרין לה קלה ומנהלת התכניות של פסטיבל הקולנוע בסרייבו, הווארד פיינסטין. השופטת, מתברר, נפגשה עם יוצרי הסרט "בילעין חביבתי" ו"הבטחוניים" שהתמודדו בתחרות והביעה עניין ברכישתם להפצה. גם פיינסטיין נפגש עם יוצרי "בילעין חביבתי" והציע להזמין אותם לפסטיבל בסרייבו.

"המקרה של פיינסטיין פחות מובהק כי לא מעורבים בו אינטרסים כלכליים, ובכל זאת מבחינה אתית יש פה טעם לפגם", אומרים ל-ynet גורמים בפסטיבל המתקוממים על ההתנהלות, "במקרה של לה קלה, ברור שיש למפיץ סרטים אינטרס לקדם סרט שהוא מייצג. יותר קל להפיץ סרט שזוכה בתחרות בפסטיבל מוביל כמו זה המתקיים בירושלים". מפיקת "בילעין חביבתי", קלאודיה לוין, מאשרת כי לה קלה אכן הביעה עניין ברכישת זכויות ההפצה על הסרט בעולם ומוסיפה: "אנחנו נמצאים במגעים לקראת הפצה עם מספר חברות בעולם".

לה קלה מצידה מאשרת כי לא ראתה את סרטו של היימן על מסך גדול אך אומרת: "זה לא הפסטיבל הראשון שבו אני שופטת. קורה ששופטים לא צופים בסרטים באולם או על מסך גדול. אנחנו מספיק מקצועיים בשביל להגיע להחלטה גם כך".

בעניין המגעים עם סרטים שהתמודדו בתחרות, לה קלה אינה מבינה איפה הבעיה. "זה מגוחך, אני מפיצת סרטים, ברור שאם יש סרט שאין לו מפיץ ובעיני הוא מצוין כמו 'בילעין חביבתי', אביע בו עניין. הוא לא היה הסרט היחיד שחשבתי שאסור להשאיר אותו ללא מפיץ. גם הסרט של שמעון דותן, 'הביטחוניים' היה מצוין בעיני. זה לא השפיע על החלטה שלי כשופטת".

זה נכון שקל יותר להפיץ סרט שזכה בפסטיבל ירושלים?

"בואי נהיה ריאליים, זה לא פסטיבל שמעניין ברמה הבינלאומית. הייתי מבינה את הטענה הזו אם היה מדובר באחד הפסטיבלים הגדולים. אנחנו עושים עבודה בשבילכם מנסים לקדם את הקולנוע שלכם, אני לא מפסיקה לנסות ולסייע וזה ממש עצוב כל זה. היה בצוות השיפוט עיתונאי אמריקני שראיין יוצרים ומנהל פסטיבל שהזמין סרטים לפסטיבל שלו, זה אותו הדבר. הקולנוע הישראלי טוב. לאורך שנים אני מנסה לעזור לו כמה שאני יכולה והניסיון הזה לחפור לכלוך מזעזע אותי".

מנהל התכניות של סינמטק ירושלים, אבינועם חרפק, אומר בתגובה לדבריו של היימן: "אין שופטים שלא ראו את כל הסרטים המתמודדים בתחרות בה הם שופטים. גם באחד הסרטים שזכו, השופטים לא היו בהקרנה עם קהל. אנחנו משתדלים שההקרנות לוועדות השיפוט יתקיימו בנוכחות קהל אבל זה לא מחויב בתקנון. לפי מה שאני יודע השופטים צפו בסרט על מסך גדול".

ליה ון ליר מייסדת הפסטיבל אמרה בתגובה: "השופטים ראו את הסרט של תומר היימן ולא אהבו אותו. שכנעתי אותם לראות אותו על מסך גדול כמה ימים אחר כך וגם סידרתי מקרן אבל הוא לקח את העותק לתל-אביב, אז שלא יבוא בטענות. אין כאן עניין של תנאי הקרנה כיוון שהיו שופטים שראו את הסרט באולם הגדול".