השיבה לצפון: "אין ברירה, צריך לחזור הביתה"
פקקים ארוכים השתרכו אמש בדרך צפונה. רבים עשו את דרכם חזרה הביתה אחרי ימים אצל קרובים ובבתי מלון. מירב לוי חזרה לנשר עם בנה אוריה, שנולד לה לפני שבוע: "זו שערוריה. אם אנחנו לא בשר תותחים, אנחנו בדרכים". אלי אמסלם מקריית אתא: "זה לא פשוט עם ילדים קטנים שקשה להכניס ולהוציא מהממ"ד. אבל אין ברירה, צריך לחזור הביתה"
אחרי יממה שבה נורו יותר מ-150 רקטות, עמדו אמש והלילה (יום א') תושבי הצפון שהתארחו במרכז הארץ בפקקים בדרכם חזרה הביתה מהחופשה הכפויה. החזרה ההמונית גרמה לפקקי תנועה, ורבים דיווחו על זמני נסיעה ארוכים מהרגיל, מה שאיפשר מספיק זמן להרהר במה שמצפה להם בימים הקרובים.
"כשהגעתי למרכז הרגשתי רע, כאילו עזבתי את הבית", סיפר ל-ynet ששי נדלר, תושב טירת הכרמל, שהתארח אצל קרובי משפחה בבני ברק. "פה אולי רגוע ושקט, אבל טירת הכרמל זה הבית שלי. אני לא יכול להיות פה כשבבית יש מלחמה. הרגשתי צורך לחזור ולחזק את כולם. אנחנו, העורף, צריכים להיות חזקים ולתת לצבא לסיים את העבודה".
עבור מרים, אמו של ששי, הסיבה המרכזית להחלטה לשוב היא הגעגועים. "הבת שלי רצתה להישאר עם החברות במקלט וסירבה לבוא איתי למרכז. אני לא רגועה, אני רוצה להיות איתה", אמרה. גיסה, צחי זכריה, התנדב להסיע את המשפחה. לדבריו, "אני לוקח אותם עד הבית במיוחד כדי להביא קטיושה לבני ברק".
יעל אמסלם מקריית אתא עשתה את הדרך חזרה מירושלים: "אנחנו מנסים לברוח מהמציאות אבל המציאות מחכה לנו בבית. האחיות שלי ברחו לאילת ולתל-אביב, אבל אנחנו חייבים לחזור, גם כי נגמר הכסף וגם כי זה כבר מתסכל. אי אפשר להמשיך ולנהל שגרת חיים מתוך מזוודה, אבל אני מפחדת פחד מוות מהרגע שהכול יתחיל מחדש".
בעלה, אלי, דואג בעיקר לילדים. "זה לא פשוט עם ילדים קטנים שקשה להכניס ולהוציא מהממ"ד. אבל אין ברירה, צריך לחזור הביתה ולנסות לשוב לחיים הרגילים עד כמה שניתן. זה המצב וצריך לקבל אותו ולהמשיך הלאה".
לדוד צונאשווילי ובני משפחתו, תושבי חיפה, הספיקו שעות ספורות בתל-אביב לפני ששבו לביתם. "נסענו להתאוורר קצת ולנקות את הראש, בעיקר כדי שהילדים יוכלו לצאת קצת מהחדרים המוגנים ולשחק בחוץ. אני בעל מינימרקט שפועל 24 שעות ביממה ולרגע לא חשבנו לסגור. אני לא מפחד, זו הדרך להפגין את הפטריוטיות שלי".
רק בן שבוע וכבר פליט בארצו
בין השבים לקו העימות היו גם מי שלא מצאו מקומם בחיק אווירת העמידה האיתנה שתושבי העורף הצפוני נדרשים להפגין. מירב לוי, תושבת נשר, חזרה לביתה יחד עם בנה אוריה, תינוק בן שבוע ימים. אוריה, ששמו נבחר "כדי שיביא לנו אור בתוך כל החושך הזה", נולד בבית החולים רמב"ם, ומירב העדיפה להעביר את הימים שלאחר הלידה רחוק מהקטיושות ככל הניתן.
הלילה היא חזרה, לא בלב שלם. "אוריה רק בן שבוע וכבר נמלט. פשוט שערורייה. אם אנחנו לא בשר תותחים, אנחנו בדרכים. יסלח לי השם, אבל אני מצטערת שנולד לי בן במצב הזה. באיזה שהוא שלב הוא ישים עלי פס ויילך לצבא. אנשים מתים בשביל שטחים, ואז מחזירים אותם". כשנשאלה מדוע לא נשארה עמו במרכז, ענתה: "איפה נהיה? המדינה סיפקה לנו מקום להיות בו? אנחנו לא רוצים להיות תלויים בחסדים של אף אחד".
חוזרים הביתה (צילום: דורון גולן)
את חלק מהשבים צפונה לא הטרידו הרקטות כמו שהטרידו עומסי התנועה שנוצרו עם צאת השבת. יוסי פלד, מהנדס אלקטרוניקה, סיפר ל-ynet כי "היו פקקים לא נורמליים. הנסיעה מתל-אביב לחיפה לקחה שעתיים ורבע. כולם חזרו בשביל הבריחה".
אלירן טל בילה את סוף השבוע עם אשתו במלון שרתון בתל-אביב, והחליט לעצור במרינה בהרצליה כששמע שהדרך הביתה עמוסה. "שמענו שהפקקים מתחילים מאזור נתניה, והחלטנו לעשות אתנחתא ולנשום קצת אוויר לפני שחוזרים לממ"ד".
"הרגשה נוראית לחזור"
"אנשים בטירוף לחזור", סיפרה טל לוי, שעובדת במשרד עורכי דין בחיפה. "עד גלילות זחלנו ב-20 קמ"ש ואחר כך מקסימום 70 בכביש המהיר. אם לא הייתי מקבלת הוראה לחזור לעבודה, הייתי נשארת במרכז".
תמי בלסיאנו, עובדת ברדיו חיפה, אמרה כי "זו הרגשה נוראית לחזור לפה. יצאנו להתאוורר קצת כי האזעקות פשוט מלחיצות. האווירה כל כך טובה בתל-אביב וזה עושה לנו טוב. לחזור זה להרגיש כאילו בעיר רפאים. אני עובדת במתכונת חירום כי התפקיד מחייב, אבל אני מאוד חרדה עכשיו".
ומה מציע מפקד משטרת חיפה, ניצב-משנה ניר מריאש לתושבים החוזרים? "קודם כל אני שמח שאנשים חוזרים לעיר, שצריכה לחזור לחיי השגרה שלה. אני מציע לכל מי שחוזר, להתעדכן בהנחיות מפיקוד העורף, כי אנחנו לא נמצאים בתקופה שגרתית, אבל יש כבר שגרת חירום".
לפנייה לכתב/ת 
