שתף קטע נבחר

לפני שקוטלים את הדוברים

אין מקום להשוואה למלחמות עבר ולמסבירנים של פעם. זירת תקשורת חדשה לגמרי ליוותה הפעם את הקרבות

הרבה טענות הושמעו באחרונה כנגד התקשורת וכלפי ההסברה הממשלתית, הצנזורה הצבאית ודובר צה"ל: התקשורת לא-אחראית, אם הייתה תקשורת כזו במלחמת ששת הימים היינו מפסידים את המלחמה, התקשורת איבדה את שפיותה בגלל התחרות והרייטינגיות, היא פגעה במורל הציבור והלוחמים. מדוע אין פיקוח נבון על תקשורת אחראית בימי חירום? איפה הצנזורה הצבאית, איפה ההסברה, איפה דובר צה"ל? ועוד כהנה וכהנה התלהמויות.

 

אך יש היבט חשוב אחד ממנו מתעלמים כל הדוברים בשיח הסוער: מורכבותה החדשה, הדרמטית, של הזירה התקשורתית. במלחמה הזו ניצבנו בפני דפוסי פעילות תקשורתית אחרים לגמרי ומאתגרים במיוחד. אין כל מקום להשוואה למלחמות עבר ולדוברים ולמסבירנים כנחמן שי או חיים הרצוג. השוואה שכזו מתעלמת לחלוטין מהסביבה התקשורתית המודרנית.

 

המלחמה הזו כוסתה, ומקרוב, בליווי תקשורתי עדכני וחודרני, שכמותו לא ראינו מעולם בשום מלחמה. האינטרנט החדשותי מספק דיווח רצוף 24 שעות ביממה. ערוצי השידור ההמוניים אף הם עברו לרצפי-שידור פתוחים ארוכים במיוחד. ובצד כל אלה פעל מיגוון עשיר ובלתי ניתן לפיקוח של ערוצי תקשורת אישיים - מהירים מאוד ומרוסנים עוד פחות. אלה כוללים בין השאר את הפורומים באינטרנט; את הדיווחים הישירים באמצעות טלפונים סלולארים שכל חייל בחזית ובעורף מחזיק; את צילומי הווידאו והסטילס ששוגרו מן המצלמות האישיות המוטמעות בטלפונים הניידים; את הטקסטים שהפיצו הבלוגרים באינטרנט, את השיח המתנהל במסנג'ר - כל אלה הציבו מסלולי מידע ופרשנות שהתחרו בערוצים הרשמיים.

 

ניתן אולי לצפות מערוצי התקשורת הממוסדים בישראל, בימי חירום, למשמעת לאומית. אך מי יוכל לצנזר או לכוון את הדואר האלקטרוני, הטלפונים הסלולריים, חדרי הצ'אט ואתרי השמועות באינטרנט (מקצתם חתרניים וסנסציוניים, שאינם אמונים על סודיות וביטחון לאומי)?

 

תקשורת חוצת-גבולות

 

מעבר לפעילות התקשורת הישראלית מתקיים מרחב פתוח של תקשורת גלובלית: ערוצי לווין נטולי גבולות, ערוצים זרים שאינם ניתנים לפיקוח, שידורים ישירים ממצלמות על גגות בחיפה, בשדות במטולה וברחובות ביירות - אל צלחות שידור לעולם כולו. זהו עולם שבו לצנזורה אין יכולת כלשהי להגביל או אפילו להאט את זרימת המידע. על מלחמות רבות כתבו שהיו בשידור חי, אבל ללא ספק, המלחמה בקיץ 2006 הייתה התקשורתית ביותר. היא הניבה אלפי שעות שידור בכל העולם ושפע מדהים של מחזות מתחלפים: מחורבות עשנות בביירות ועד אתר המחסה שהקים הנדבן גאידמק, מטנקים ישראליים ועד נאומי נסראללה.

 

האולפנים הפתוחים ושעות השידור הרבות יצרו רעב עצום לפרשנים ולמומחים, שמילאו במלל רב ובחוסר עקביות את השידורים הרבים. למקצתם הייתה אג'נדה מוכנה מראש, לא לרבים מהם היה מידע רב על המתרחש, ולחלקם היה ניסיון מאובק ומיושן מעברם הצבאי. בשטח עצמו התקיימה נגישות מלאה לכל עיתונאי וצלם מחד, ולכל חייל, קצין ומילואימניק מאידך. שטף הראיונות, ההערכות, הפרשנויות וההצהרות הותיר קהלים מבולבלים, נבוכים ומשוועים ל"מסביר לאומי" יחיד, מרגיע, אבהי וסמכותי והכי חשוב - שיביא חדשות טובות. חדשות כאלה, בקיץ 2006, לא היו הרבה. קשה להיות מסביר טוב כשהחדשות אינן טובות.

 

אל מול הזירה התקשורתית הכל-כך סואנת, צפופה ובלתי ניתנת לפיקוח, התייצבה חטיבת דובר צה"ל. עליה היה להתמודד

 בזמן אמת מול שפע ערוצים, מול תקשורת זרה לא אוהדת, מול אירועים קשים בעורף ובלבנון. כפי שהיה בהתנתקות, אומץ המודל של פתיחות תקשורתית, שקיפות והעברת מידע רציף באמצעות תדרוכים יומיים של קצינים בכירים מן השטח, שדווקא היעדר הרקע הדוברותי-יח"צני שלהם, תרם לאמינותם. דווקא פעילות זו של חטיבת דו"צ הבליטה את האלם היחסי של גורמי הסברה ממשלתיים. חטיבת דו"צ דיבררה את הצבא, לטוב או לרע, אך מי דיברר את החלטות (או היעדר החלטות) הממשלה? באופן פרדוכסלי, הדובר הרהוט ביותר של ממשלת ישראל היה מנהיג האופוזיציה, בנימין נתניהו...

  

תחכום היריב

 

ויש עוד גורם אחד, פעיל ומשמעותי בזירה התקשורתית החדשה: היריב. מבחינה הסברתית, חיזבאללה הוא ללא ספק יריב מתוחכם ביותר. הוא מפעיל תחנת טלוויזיה (אל-מנאר) ברשת לווינית בינלאומית ובאינטרנט, תחנת רדיו (אל-נור) ברשת

שידור אלחוטית ובאינטרנט, בית הוצאה לאור ועשרות אתרים ברשת. הוא מארח עיתונאים זרים לסיורי תעמולה מתודרכת, מפיק ומביים אירועי תקשורת, מספק חומר מעובד ודרמטי לתקשורת, ולא רק את נאומיו הססגוניים של השייח נסראללה. גופה חרוכה של ילד בכפר כנא תונף שוב ושוב מול המצלמות, לרוב על פי הוראותיו של מפיק מטעם חיזבאללה. כל עיתונאי בביירות הוזמן לסיור בחורבות, בניתובו של דובר רהוט ושופע תדריכים תעמולתיים. תמונות זויפו, נתונים נופחו, פגיעות הועצמו - וכל זאת על-ידי תעשיית תעמולה מיומנת ורבת אמצעים.

  

מלחמות מתנהלות כיום על במות התקשורת לא פחות מאשר בזירות הקרב. המאבק על ניצחונות תדמיתיים עולה לעתים על ההישגים הצבאיים בשטח. אבל החשיבות הרבה שיש לתקשורת אינה חייבת להוליך לראייה פשטנית של זירה מורכבת זו. דווקא משום חשיבות התקשורת, יש להתחשב גם במאפייני הזירה ולא רק בגיבורים, בשלומיאלים או בנבלים המופיעים בה. וזירת התקשורת של קיץ 2006 הייתה קשה ומורכבת יותר משידענו בעבר. בזירה כזו קשה לשחזר הישגי עבר בניתוב השיח הציבורי, בפיקוח ובשליטה על הסיקור ובהסברה חסרת תחרות. אין הדבר מונע, כמובן, בדיקה שיטתית של ניהול מערך הדוברות וההסברה במלחמה, אך יש להכיר, לפני הכל, במאפיינים של זירת התקשורת החדשה.

 

פרופ' גבי וימן, מרצה בחוג לתקשורת אוניברסיטת חיפה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים