נכשלת, ציפי, חיזרי למשפטים
בעוד העולם קונה את שקריו של נסראללה בשקיקה, נשארת ספונה במשרדך. בקרב ההסברה והתקשורת הובסנו - והרבה בגללך
במשך חודש תמים המתינו עם ישראל והעולם כולו לשמוע מה יש לישראל לומר על המתרחש. באירופה ובארצות-הברית ציפו משרת החוץ שתבהיר את מטרות המלחמה, אפילו אם אינן בהירות כפי שהיינו רוצים - האם לא זה תפקידה של הדיפלומטיה? גם מדינות ערב רצו לשמוע את הסבריה של ירושלים, כדי להכין את נימוקיהם. חיזבאללה המתין בחשש ובדאגה: האם ישראל תפריך את שקריו ותעמידו עירום ועריה מול לבנון והעולם? אבל מאומה לא קרה. נשארת ספונה במשרדך.
העולם לא הבין מה עושה ישראל ומה קורה במחוזותיה המותקפים. העולם הערבי ניצל את הבימה התקשורתית להפרחת דיווחים מעוותים או שקריים, שנשארו ללא מענה, ונסראללה שיחרר אנחת רווחה. הוא בוודאי אמר לעצמו, זה הרבה יותר קל משציפיתי, כנראה שיש משהו דפוק במערכת הישראלית - אם היא אפילו אינה מנסה להתמודד עם סיפורי הבדים שלי. האם שכחת כי שרת החוץ את - הפנים והפה של ישראל? ועל אחת כמה וכמה בעתות מלחמה?
ציפי, המלחמה של היום מורכבת מהתנגשות אלימה בחזית במקביל למאבק תקשורתי חריף, שיכול להיות חשוב יותר לגבי תוצאות העימות מאשר העימות עצמו בשטח. במלחמה זו זכינו כנראה בזירה עצמה בנקודות לא מעטות, אבל חיזבאללה הכריז על ניצחונו והכרזתו התקבלה כמובן במדינות ערב ובאיראן. שם כבר אומרים שישראל אינה עוד הבלתי מנוצחת וכי סופה קרב, כאשר גם במדינות ערב המתונות חוששים מפני התחזקותם של הכוחות האיסלאמיים הרדיקליים.
תחושה זו נובעת יותר מחדלונה של ישראל במאבק על התודעה, מאשר תוצאת העימות המלחמתי. כאן אין מדובר בהפסד בנקודות אלא בתבוסה, המשנה את המצב בשטח: בוושינגטון יש כבר המדברים על אכזבה מישראל, בת הברית הנאמנה שידעה תמיד לנצח; באירופה הועמקו השנאה והאנטישמיות על רקע התמונות המוגזמות והשקריות מלבנון, שנותרו ללא תגובה הולמת וללא הצגת הצד שלנו, לרבות בתי חולים ובתי אבות מופצצים ופגיעה באוכלוסיה האזרחית; במדינות ערב, כאמור, יש תחושה שהשתנה המצב האסטרטגי באזור לרעת ישראל.
הניצחון התקשורתי של חיזבאללה, שהפך את היוצרות, הוא תוצאה של יישום אסטרטגיה הסברתית או תעמולתית אגרסיבית שכל תחנות הטלוויזיה הערביות היו שותפות לה, מתוך שנאה לישראל. אל-ג'זירה שכולם סוגדים לו היה לערוץ תעמולה עבור חיזבאללה, והעביר ללא בושה את כל הודעות הארגון. הוא לא שידר חדשות אלא הודעות. בערוץ זה לא ראו אף פעם לוחם חיזבאללה עם נשקו. הערוץ גם מעולם לא הביע תמיהה כיצד זה לחיזבאללה אין קורבנות, ומעולם לא חקר את אנשיו על ההתפתחויות בשטח. אבל לא רק אל-ג'זירה ו-500 ערוצי הטלוויזיה הערביים, אלא גם התקשורת האירופית נכנעה ללא בושה לתכתיבי נסראללה והלחצים של מדינות ערב, ושידרה ללא הרף דיווחים מוכתבים או "מצונזרים", כדי חלילה לא לפגוע ברגשות.
התמונות התרכזו תמיד בהרס ותרמו לרושם שכל ביירות מופצצת ונחרבת. אף עיתונאי לא מצא לנכון להסביר את המצב לאשורו. כולם שיתפו פעולה. על המצב בצפון ישראל לא דיווחו כלל, או במינימום הדרוש לשם האליבי. על רקע דיווחים אלה יום-יום במשך חודש, התוצאה התודעתית המתקבלת היא ניצחון של חיזבאללה, שלוחמיו כמו מעולם לא נפגעו ותמיד עצרו את צה"ל.
היכן היית ציפי כאשר כל זה התרחש? הרי לרשותך עמדו כל ערוצי הטלוויזיה בעולם. מי לא רצה לדעת מה חושבת ישראל ואת גרסתה על המלחמה, ואת? את התחבאת במשרדך או במקום אחר. היה עליך להתראיין יומם וליל לכל ערוץ אפשרי ולהסביר את מלחמתנו, להפריך את טענות האויב, להפעיל תחבולות ולפגוע במורל של הלוחמים בנו, לנסות לעצב אווירה תקשורתית אחרת, נוחה לישראל ומבאישה את היריב. לא בטוח שהיית מצליחה במאה אחוז ואיש לא היה דורש זאת ממך, אך גם אם הייתה הצלחתך חלקית, היית יכולה למזער נזקים.
משרדך לא דאג שכתבי החוץ יקבלו סיוע מתאים, אלא רק לאחר תלונות רבות - וזה היה מעט מדי ומאוחר מדי. איש גם לא נזף בתקשורת הבינלאומית כאשר בגדה במקצועה ועיוותה את המציאות בלבנון ובישראל. איש לא דאג שיהיה תיאום יעיל עם צה"ל כדי שהחומר מישראל, הכתוב והמצולם, יגיע במהירות למערכות העיתונים בחו"ל. מאומה לא נלמד מן התבוסה התקשורתית של האינתיפאדה. כמה מצער לגלות שמשרד החוץ אינו מכיר עדיין בחשיבותה של התקשורת; שעדיין לא הגיע לעידן הדיפלומטיה הציבורית.
דעי לך ציפי שגם המדיניות הבינלאומית וההחלטות באו"ם מתעצבות ומתנסחות על סמך האווירה שיוצרת התקשורת, בצירוף ההעדפה הפוליטית של המדינות השונות. את הזנחת הן את התקשורת והן את הדיפלומטיה הבילטרלית בקרב מדינות, שהייתה להן השפעה על ניסוח החלטת מועצת הביטחון. במקום להתראיין ועוד פעם להתראיין ובמקביל להיפגש עם שרי החוץ השונים, העדפת להיות במשרדך. וכך דווקא את, התקווה הגדולה לשינוי, אכזבת, גרמת נזק רב לישראל. חזרי נא למשרד המשפטים.
צבי מזאל, לשעבר שגריר ישראל במצרים ובשבדיה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
