מרד גנרלים ביבשה
אתם מציעים לחזור לעבר, לאכול עפר, להוסיף שריון - ולחטוף אבדות. בעולם מתהפך, ניסיון אינו ערובה לכושר שיפוט
למען השקיפות אבהיר: מוצאי מחיל-האוויר, אין לי דרגת גנרל, השכלתי אקדמית בלבד, ומכיר אני את דן חלוץ היטב-היטב. מאפיינים אלו כמובן פוסלים אותי מהערכה אובייקטיבית של המלחמה הזאת. רק איש כוחות יבשה, שאכל עפר עשרות שנים, שנשאר בצבא עד זקנה ושיבה, שהנשק המשוכלל ביותר שהוא מכיר הוא קופסת מתכת משוריינת ואמצעי ראיית לילה פרימיטיבי. רק הביקורת שלו היא אובייקטיבית, ופוגעת "בול" למלחמה הזאת. הם וכמה פרשנים מקצועיים שמריחים את הדם, עטים כעייטים על המטרות החדשות בהסתתרם מאחורי "הגנרלים אומרים".
חלק מהגנרלים, שמעבירים ביקורת כה נוקבת (בעיקר כשהם ביחד), רכשו את ניסיונם במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון. מלחמות יבשה, שבינינו, אבד עליהן הכלח כבית-ספר למלחמות. ואני נמנע מלהשוות בין המהפכה שחלה באוויר בין שתי המלחמות ההן - מהפכה שרובה ככולה ישראלית - לסטגנציה ביבשה. ניסיון אינו ערובה לכושר שיפוט כאשר עולם המלחמה משתנה בצורה מהפכנית. זהו המצב כיום. הצבא מדבר על השינוי, החוקרים מדברים על השינוי, אפילו התקשורת מדברת על השינוי, אך חבורת הגנרלים נשארת בשלה - לחזור לעבר, לאכול עפר, לחטוף אבדות.
לא אעשה אתכם חשבון מלא ברגע זה, אך בלי להזכיר מעט נשכחות אי-אפשר. במלחמת לבנון הראשונה, שש אוגדות משוריינות דידו ברחבי ארץ הארזים בלי יכולת להגיע לכביש ביירות-דמשק. שש אוגדות נגד חבורות מחבלים פלסטינים. שם נזרע וגדל שורש הרע, ולא בצבע מדי הרמטכ"ל. אם חלילה וחס יקבל הרמטכ"ל את דעתכם בלית-ברירה, עוד תוסיפו שריון ותוסיפו משקל ותוסיפו ארטילריה שלא פוגעת בשום דבר, עד שהמציאות תטפח על פניכם. האוגדה המשוריינת שוב איננה מלכת הקרב. יש לה תפקידים, אך לא מרכזיים.
בתוככם צומחת מהפכה אמיתית, מהפכת הכוחות המיוחדים. הם אלו שישאו על שכמם את נטל המלחמה ההתקפית ביבשה. כבר כמה שנים קוראים לזרוע היבשה להקים את מפקדת הכוחות המיוחדים. מפקדה שתפקד על היחידות במבצעים, תכשיר את הכוח ותהיה אחראית לפיתוח אמצעי הלחימה הייחודיים. שיהיו לה אחריות וסמכות כמו לחיל הים ובערך באותו הגודל. זה העתיד שלכם, זה העתיד שלנו. בסוף, כפשרה, הובטח לי שיוקם גוף מטה כלשהו. איננו רוצים הבטחות או פשרות, אלא מעשים.
היו טעויות במלחמה הזאת: הפתענו את עצמנו בעצם פתיחת המלחמה בלי לעשות את ההכנות הנדרשות קודם לכן; לא הפנמנו את היכולת המוגבלת להתמודד עם הרקטות קצרות הטווח, ולא למדנו כראוי את לקחי הקסאם; לא לקחנו על עצמנו את חזית העורף, לעתים נדמה שפיקוד זה הסתפק בהפעלת סירנות ומערכות כריזה בלבד; הכנסנו את כוחות היבשה למלחמה לא להם; נכשלנו במודיעין לכוחות השדה. הבה נשאיר את הדיון בטעויות הללו לימים שמחים יותר.
נכתב כאן לא פעם, שהאוגדות המסורבלות אמורות לממש את שמו של צה"ל - צבא הגנה. את ההתקפה צריך להשאיר לכוחות שמסוגלים ויודעים מלחמה פוסט-מודרנית.
אל"מ (מיל') ד"ר שמואל גורדון, טייס קרב לשעבר, ראש התוכנית לטכנולוגיה וביטחון לאומי במכון הטכנולוגי חולון
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
