התוכנית הנאיבית לשלום

יוזמת השלום "הישראלית". כך נקרא ללא שמץ של צניעות, נייר העמדה (שמתאים לתרגיל בשנה ראשונה בחוג ליחב"ל) שפורסם בניו-יורק טיימס. מונה 1,166 מלים, בסך הכל שמהן רק 590 הן בעלות משמעות כלשהי.

1. באותיות מודגשות היא קובעת שמטרת המסמך היא הסכם סופי אזורי בין מדינות ערב, הפלסטינים וישראל (לא פחות ולא יותר).
2. הבסיס להסכם הוא נסיגה ישראלית (לאן? מאין?).
3. הסדרי ביטחון (כולל רצועת ביטחון על הירדן וציר פילדלפי?).
4. התחשבות במציאות הדמוגרפית (גושי התנחלות? אום-אל פאחם? נצרת?).
5. הר הבית יעבור ל"שלטון האל" (מצוטט מילה במילה).
6. יושג פתרון מוסכם בין הפלסטינים לישראל (מהו הפתרון? זו השאלה המרכזית).
7. פליטים: היוזמה מתייחסת להחלטה 194 של האו"ם משנת 1949 שמכירה בזכות השיבה. החלטה שמשמעותה היעלמות ישראל כמדינה יהודית. רוב הפליטים יחזרו למדינה הפלסטינית וכמות קטנה - לישראל.
8. סוריה. משפט אחד מוקדש לסוגיה זו, אשר באמצעותו פותרת היוזמה את כל הבעיות בין ישראל לסוריה, כגון גבול 4 ביוני 1967 (הוויכוח על הגבול הוא מוקש רב-עוצמה מאז הצעתו של רבין).
9. לבנון (מה רב השחוק) יישום החלטה 1701 ולבנון תתממש שליטתה בכל שטחה. הרי אין חילוקי דעות על הגבול וישראל אינה מפריעה ללבנון לשלוט בשטחה. חיזבאללה אפילו אינו מוזכר שם. ממש גיבוב מלים.
10. כל בעיה ופתרונה במשפט אחד קצר בלבד. לפעמים אפילו שניים.
    

חבל לחיות באשליות

שמואל גורדון, ד"ר למחקרים אסטרטגיים ויחסים בינלאומיים ואל"מ במיל' בחיל האוויר