שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    לכל אחד יש לפחות שתי התאמות

    אני יודע שאנשים בנויים אחרת. אני בטוח שרובכם מגיעים לאהבה ענקית לאט ובסבלנות, אבל אני אהבתי את דנה מיד. לא רק בגלל המראה, החיוך, הדברים שהיא אמרה, ואיך שיצאו לה המילים מהפה. זו היתה תחושה חזקה של ידיעה מהבטן, ואני אחד שדווקא מנוהל בדרך כלל מהראש

    בשלב מסוים, במעלה גיל 30, התערער לי הביטחון באמונתי לגבי בת זוג. לפני כן הייתי רגוע והאמנתי שכשאכיר אותה - אדע. אלא שאז לחצו, טענו ונימקו לי שאני טועה, אין אחת מיועדת, צריך להתפשר על עוצמת הרגשות ולבנות מערכת יחסים עם בחורה טובה שנמשכים אליה.

     

    בסוף הקיץ בו התחלתי להאמין שאולי הם צודקים, פגשתי את דנה.

     

    שירה חגגה יום הולדת ביפו, במועדון עם שתי קומות, אחת עם רחבת ריקודים דחוסה, ושנייה עם אוויר צונן וגג ענק שמשקיף על חופיה של תל אביב. הגעתי מוקדם, רק התחילו להיכנס אנשים, התקרבתי לאחד החלונות הגדולים, וראיתי את דנה. זה קרה מיד, אחרי משפט אחד ידעתי שהיא האחת.

     

    אני לא רוצה לבלבל אתכם, כי אני יודע שאנשים בנויים אחרת. אני בטוח שרובכם מגיעים לאהבה ענקית לאט ובסבלנות, אבל אני אהבתי את דנה מיד. לא רק בגלל המראה, החיוך, הדברים שהיא אמרה, ואיך שיצאו לה המילים מהפה. זו היתה תחושה חזקה של ידיעה מהבטן, ואני אחד שדווקא מנוהל מהראש, שי אפילו קורא לי "לב אבן", מפני שאני לא מצליח להתאהב.

     

    הרגשתי שהתחושה הדדית, אבל לא ידעתי כמה חזק זה אצלה. שאלתי אותה אם היא מאמינה שיש לכל אדם בן או בת זוג שמתאים בדיוק. היא ענתה שלדעתה לכל אחד יש לפחות שתי התאמות מעולות, והוסיפה שכנראה הערב היא פגשה אחת מהן. הרגשתי שדברים זזים לי בתוך הבטן ובית החזה, תחושות שלא חוויתי מעולם, מערבל בטון הסתובב בחדווה ודגדג לי מתחת לפופיק, ומזרקות מים העלו זרמים מענגים מהבטן התחתונה עד הכתפיים.

     

    זה היה בשבילי הכי קרוב לגן עדן

    הייתי איתה בערך שבע דקות עד שרמי הגיע. לא מדדתי, אבל אני מעריך שבע, כמו שהיה לנו שבע דקות בגן עדן כשהיינו ילדים, וזה היה בשבילי הכי קרוב לגן עדן מאז שהפכתי למבוגר.

     

    כשרמי הגיע, הוא הביא איתו רעש מחריד, לא יכולתי לשמוע דבר. הוא צעק לי באוזן שלא נותנים לשי להיכנס, כי השם שלו לא מופיע ברשימת המוזמנים. הבחנתי בכניסה מאסיבית של טורי אנשים גבוהים ונשים כבדות, וחלחלה בי חרדה שאני עלול לאבד אותה. אבל לא יכולתי להשאיר את שי בחוץ, הוא חבר טוב שלי. אמרתי לדנה שאני כבר חוזר ויצאתי החוצה.

     

    בחוץ היה בלגן. המון אדם נלחץ על דלתות הכניסה, שי קרא לי בין האנשים, וחבר אחר שהזמנתי צעק לי מלמטה וביקש שאכניס אותו. שכנעתי את השומר להכניס את שי וחיכיתי לחבר השני שנדחף בין האנשים בדרכו אליי. התנועה מסביב נראתה לי כמו סרט מעורפל, עוד אפילו לא שתיתי. נזכרתי במה שאמרתי לדנה, שאני כבר חוזר. הייתי יכול לומר לה משהו חזק יותר, למשל שתחכה לי ולא תזוז, או יכולתי לבקש שתבוא איתי. לפעמים אנחנו מתביישים לומר את הדברים שמרגישים. באותו שלב הרגשתי שאני רוצה לחיות עם דנה, זה זרם לי מהראש, דרך הלב, אל תוך הבטן.

     

    לא הצלחתי למצוא אותה, חיפשתי בטירוף

    כשנכנסתי לא הצלחתי למצוא אותה, חיפשתי בטירוף, הראש זז לי כמו בובת עץ, סרקתי והתקדמתי, לא עניתי לאנשים שקראו לי, המערבל בבטן העיק לי על הטחול. היא לא היתה למטה, עליתי לגג, נשמתי אוויר צונן, ראיתי אותה יושבת על המחצלת ומדברת עם מישהו. לא הספקתי להוציא את האוויר, וראיתי שזה שי. הם לא ראו אותי, היו מרוכזים זה בזו. עם פטיש כבד התגנב לי לראש המשפט שלה, שלכל אחד יש שתי התאמות.

     

    ניסיתי לגרש אותו מראשי, ירדתי והתחלתי לרקוד, אבל רגליי היו כמשקולות ומזרקות המים העדינות בחזה שלי התחלפו במעין ווי קרס שמשכו לי את הכתפיים אל הבטן. הראש היה עסוק בתקווה ובתפילה שהם יפסיקו את השיחה ואוכל לדבר איתה שוב, עד שכעבור 20 דקות ראיתי אותה יורדת במדרגות. שי ירד בעקבותיה, החזיק לה את היד, זה לא היה סימן מעודד. הם הלכו לרקוד, ואני ברחתי למעלה, חיכיתי וקיוויתי. הבטן כאבה, זה לא ייגמר טוב. דנה הופיעה, עלתה במדרגות, אבל שוב שי עלה איתה, חיבק אותה. ירדתי בחזרה לרחבה, אחרי שעה עליתי לבדוק, הוא נישק אותה. הלכתי הביתה.

     

    אהבתי את דנה בעוצמה, וכיוון שגם שי התאהב בה, הייתי עד ליצירה נפלאה של אהבה שכמעט היתה שלי. הוא סיפר לי על הנשיקה הראשונה, ראיתי איך היא מחבקת לו את הצוואר, שמעתי את ההודעה המתוקה שהיא השאירה במזכירה שלו, קראתי את הפתקים ששמה לו על האוטו, נשמתי את הריח כשהיא נכנסה לחדרו.

     

    שי לא ידע דבר, המשיך לקרוא לי "לב אבן" ושכנע את דנה שתכיר לי בנות. היא שיתפה פעולה, הכירה לי שתי קרובות משפחה שלה, בנות דודות, אחת מצד אמא ואחת מצד אבא. אבל למרות ששתיהן הזכירו אותה בפנים, הקסם לא פעל והמשכתי לחלום על דנה.

     

    היא ידעה. סיפרתי לה פעם כשנפגשנו ליד העבודה שלה. זה לא שנקלעתי לאזור במקרה - נהגתי לעבור שם בזמן הפסקת הצהריים ולהביט בה מרחוק, זוהרת מעל קערת סלט עם שמן זית. פעם אחת היא ראתה אותי ונופפה לי בידה. התקרבתי, נבוך, דיברנו, והיא גילתה לי שהיא סיפרה לשי שדיברתי איתה לפניו במסיבה. אמרתי לה שזה בסדר, אני אמנם אוהב אותה, אבל אתגבר. היא עודדה אותי שאם היא פגשה שתי התאמות מדהימות במסיבה אחת, אני בטוח אפגוש את ההתאמה השנייה שלי.

     

    לא היו לי תקוות לגבי זוגיות אחרת

    דנה טעתה בעניין הזה. כשיצאתי עם בנות באותה תקופה, היה מגיע שלב מסוים בערב שכבר לא הייתי שומע אותן. ראיתי איך הן מזיזות את השפתיים המשומנות והייתי נבלע בפתח, מדמיין את המילים של דנה יוצאות משם. לא היו לי תקוות לגבי זוגיות אחרת, נותרו לי רק פנטזיות עליי ועל דנה. ההבדל בין תקוות ופנטזיות טמון בסיכויי ההתגשמות. כשהייתי ילד הייתי מקווה להיות בגולני ומפנטז שאני מבקיע גול בגמר המונדיאל. בניגוד לתקוות, פנטזיות לא יכולות להתגשם, הן רק עונג רגעי.

     

    עברתי שנתיים קשות, ולא ידעתי מה אני צריך לעשות, עד הרגע בו שי הודיע לי שהם מתחתנים והוא רוצה שאהיה השושבין. אז ידעתי. נכנסתי לאינטרנט, ואחרי חודש ישבתי בשדה התעופה בדרכי לעבודה חדשה באוסטרליה.

     

    חיכיתי שייגמר זרם הנוסעים שעמדו בתור לטיסה שלי. טפיחה על הכתף סובבה לי את הראש, וגיליתי את שי מאחוריי. היתה לו ישיבה חשובה בעבודה, ורק עכשיו הצליח לצאת משם, אבל מובן שלא התכוון לתת לי לטוס מבלי להיפרד. שוב אמר שהוא לא מבין למה אני צריך לנסוע עד אוסטרליה לעבוד בחברת הייטק, כשיש פה בארץ את החברות הכי טובות בעולם, שלא לדבר על הנשים הכי יפות. הצעתי לו שלא יזלזל בנשים באוסטרליה, וראיתי שהתור נגמר.

     

    קמתי, ושי הוסיף שיש לו עוד דבר אחרון לספר, משהו שהוא לא ידע איך לומר לי עד היום. עמדתי עם התיק על הידיים. שי אמר שלפני שדנה סיפרה לו, הוא כבר ידע שאני התחלתי איתה לפניו במסיבה. לא הבנתי. סיפר שכשהוא חיכה במדרגות בתור למסיבה, הוא נדחף על החלון של המועדון וראה אותי ואת דנה מדברים. העיניים הנוצצות שלי ריתקו אותו, וכשנכנס הוא ראה אותה מחכה שם באותו מקום ורצה רק לשאול מה היא אמרה שככה זהרו לי העיניים, אבל נשבה ממבט ראשון.

     

    המחשבה הראשונה שלי היתה שבכל זאת יש הבדל בין האהבה שלי לבין האהבה של שי לדנה, כי הוא נשבה ממבט ראשון, ואני ממשפט ראשון.

     

    המחשבה השנייה שלי היתה כואבת וזועמת, וידעתי שאני חייב להתנתק. חיבקתי אותו וניסיתי להסתיר את הרעד בבית החזה. הוא לחש לי באוזן שהוא מקווה שאני סולח לו, וצחק שבכל מקרה עם הלב אבן שלי לא הייתי מתאהב בה וזה היה נגמר אחרי חודש. עניתי שזה בסדר, כנראה שהוא צודק, לא הייתי מתאהב בדנה, ואולי אוסטרלית קשוחה תוכל לשבור לי את לב האבן. לפני שנפרדנו, שי גילה לי שלכל אחד יש לפחות שתי התאמות מדהימות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    אחרי משפט אחד ידעתי שהיא האחת
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים