ראלי הפרעונים - כמעט זינוק
אלי פנגס ליווה את הצוותים הישראלים למירוץ המדבר הקשה, ביומיים האחרונים. עכשיו הוא מדווח על דרמות, הכנות אחרונות ואפילו מעניק מוסר השכל. מחר נותנים בגז
קהיר, ערב יום כיפור.
אחרי מסע מפרך של 24 שעות, הגיעה קבוצת הישראלים למלון אינטרקונטיננטל בפארק הפירמידות. חדרים ממוזגים, מקלחות ותענוג צרוף, סימנו את סופה המבורך של הנסיעה הארוכה וההזויה מצפון מדינת ישראל, דרך סיני, אל ליבה של מצריים, דרך מעבר הגבול טאבה, בו "בילינו" למעלה משש שעות. ככה זה שאתה מנסה להכניס למצריים את סוג כלי הרכב היחיד שהם לא רוצים - 4X4 עם מנוע דיזל.
יער הכלים ברחבת ההסגר. היה צבעוני. צילום: אלי פנגס
כל כלי הרכב המתחרים פורקו לצורך בדיקה חסרת משמעות, וכך גם כמעט כל הציוד האישי, הקבוצתי והמכאני ממשאית הסיוע. פעמיים. ממעבר הגבול יצאנו בחסות החשכה ובליווי ניידת משטרה מקומית (ואאאאיטטטטית...) לכיוון נאחל, ואחר כך סואץ. לא ספרתי, אבל סביר להניח שעברנו משהו כמו 2,400 מחסומים, בהם נבדקה שוב הניירת והתבצע חילוף ניידות ליווי. ב-03:00, התרסקנו על המיטות.
השבת עברה עלינו בהתארגנות והכנות לקראת בדיקות טכניות שהחלו בראשון. ממשאית הסיוע נפרש ברזנט גדול ונפתחה רחבת טיפולים לתפארת מדינת ישראל. למעשה, לתפארת חברי הקבוצה הישראלית - כי למדינת ישראל אין שום קשר למה שקורה כאן, וחבל. ואל דאגה, עוד נגיע לזה.
המנוסים והצעירים
הצוות הוותיק והמנוסה של הלל סגל ורז הימן, מקבוצת פוינטר-מיצובישי, הגיעו מוכנים ומזומנים לראלי. הרכב שלהם נבחן במהלך מירוץ בארץ, וסיים אותו נקי מבעיות. בזמן כתיבת שורות אלה, הפאג'רו T1 שלהם, שהלל יצר במו-ידיו, עומד וממתין ליד הפיטס לבדיקות טכניות אחר הצהריים. בינתיים הלל מיעץ לצוות הפאג'רו T2, שנמצא לחלוטין בצד השני של סקאלת המוכנות.
אכן כן, על הפאג'רו של ניצן שקל וגיתאי קריגר עדיין עובדים. ניצן, מנכ"ל חברת Telepharma (הספונסרים שלו, יחד עם קבוצת פישמן-רשתות, Haier מכשירי חשמל וכמובן מיצובישי-פוינטר), עסק בזמן המלחמה בלבנון באספקת תרופות וציוד רפואי לבית הלקוחות, בזמן שמרכזי ההפצה היו סגורים. את זה עשה עם הפאג'רו שלו. באחת הפניות של כבישי הצפון התנגש במשאית. הוא יצא בסדר, הפאג'רו פחות. מה שעיכב אותו במשך חודש וחצי בהכנות למרוץ הזה, אותו הוא מעניק לעצמו כמתנה ליומולדת 50.
עד רגע היציאה מהארץ עוד שכבו מתחת לפאג'רו בניסיון לעמוד בזמן. זה לא הספיק. כל יום האתמול והיום מתבצעות הכנות וטיפולים שכוללים חיזוקים, עיגונים, מיגונים ושיפצורים. עד לרמת איטום תחתית המרכב לאבק בעבודה סיזיפית של סתימת חורים בחושך. הסיפור כאן הוא סביב המוכנות לבדיקות הטכניות של קטגוריית T2. אם הפאג'רו של ניצן לא יעמוד בהן, הוא יוקפץ מיד לקטגוריה T1. וזה אומר שהוא עובר לשחק עם ילדים גדולים, שנוהגים במכוניות מאוד חזקות והרבה יותר יקרות. במילים אחרות - אין סיכוי.
אבל ניצן וגיתאי רוצים T2, שבה יש השנה רק שישה מתחרים. עם מספר כל-כך מצומצם ונהיגה זהירה בקצב טוב, יש סיכוי לאחד משלושה המקומות הראשונים, במקרה של פרישת חלק מהמתחרים - וזה קורה הרבה במירוצים כאלה.
ויש עוד אחד - ערן גלוסקא, המתחרה על אופנוע ה-KTM (עזרה ומימון של מוטופריק, פלרם, מוסך התותח, סטאריק, Outdoor, אלפיין), גם הוא כאן, ומתוח. לערן לא היה הרבה מה לעשות ביומיים האחרונים, אבל עכשיו, זמן קצר
לפני הבדיקות הטכניות, מסתבר שמשאית הצמיגים של המארגנים עדיין לא הגיעה, והוא תקוע עם צמיג גמור ממירוץ קודם. בינתיים החליף לצמיג שנמצא על גלגל רזרבי שהביא עמו, אבל גם זה האחרון גמור למחצה. ככה אי אפשר לזנק.
סיוע מבורך
מסביב ובתוך כל זה נמצאים צביקה נפתלי, ואיציק קרסקס - אנשי צוות הסיוע. צביקה, קבלן בניין בנפתלי-ניסן ובניו, גייס את המשאית מהעבודה וזיווד אותה בכל טוב טכני. איציק, מנהל מוסך, הצטרף אליו. שניהם, על בסיס חברי, יצאו לתמוך בניצן. מתוקף החיבור לרז והלל, הפכו גם לצוות הסיוע של הקבוצה כולה, ו"על הדרך" גם של ערן גלוסקא. זה בפירוש המקום להוריד בפני שני החבר'ה את הכובע, על העבודה הבלתי נלאית נגד השעון. נגד שני שעונים, אפילו. זה של יום כיפור, וההוא של הבדיקות הטכניות.
והסיבה לכל הלחצים קשורה בפסקה הראשונה, ובתפארת מדינת ישראל. אם תסתכלו רגע על האנשים האלה, שנושמים ספורט מוטורי ועזבו עבודות כדי לתת גז במצריים, תראו שהם אמנם כמוני-כמוכם, אבל ספורטאים לכל דבר. מתוך העפר, לרוב עם מימונים של החברות בבעלותם (שזה קצת לעבוד על עצמך בעיניים...), או בהן הם עובדים, הצליחו להתברג באירועים בינלאומיים מהקשים בספורט, ואף להביא תוצאות יותר ממכובדות. אם מהמדינה היה מגיע שווה הערך של אחוז בודד מהכסף המושקע, נניח, בכדורגל, תארו לכם היכן הם היו נמצאים היום. איזה ייצוג מכובד הם היו מספקים. עד שזה יקרה הם ימשיכו לייצר שייבות מקוריות מפלח אלומיניום, שנחתך לריבועים ונקדח בחושך, כשסביבם עומדות משאיות סיוע ענקיות עם מוסכים ניידים של קבוצות שאר העולם הנאור.
ועכשיו? נותר רק לחכות להנהלת הראלי. האם ערן יקבל את הצמיגים בזמן? האם הפאג'רו של ניצן יכנס ל-T2 המיוחלת? לאיטלקים מהנהלת הראלי פתרונים. תשובות בהמשך.
יום שני, מוצאי יום כיפור.
והנה אנחנו כאן, 24 שעות מאוחר יותר. ומסתבר כי הדאגות לקראת הבדיקות הטכניות לא היו לחינם. ערב יום הכיפורים והזמן לחץ. ההכנות הושלמו, עד כמה שניתן וברגע האחרון. ראשונים להיכנס לבדיקה הטכנית היו רז והלל. הכל הלך כשורה, למרות שבילו באוהל הבדיקות הטכניות יותר משעה, הפוינטר-מיצובישי שלהם עבר את המבחן בקלות.
דרמה על שניים
קצת אחריהם נכנס ערן עם האופנוע. המשאית עם הצמיגים לא הגיעה בזמן, אבל הם - כך הסתבר - היו הדאגה הקטנה. הבדיקה הקפדנית נמשכה גם היא קרוב לשעה. הירידה לפרטים כמעט מייאשת. הבוחן העיר על מגביהי הכידון שהיו בנויים משלושה חלקים, במקום שניים. רגע של מתח, אבל הוא עובר הלאה, אל עיקר מנת הפחד של היום. מסתבר שעקב אי-הבנה תמימה של התקנות, הגדלת המנוע של ערן מ-450 ל-510 סמ"ק (עליה הצהיר) פוסלת אותו מקטגוריית המרתון. כדי להשתתף בקטגוריה המתאימה הוא נדרש ל-"סופר-רישיון". אין לו כזה.
הבוחן נע באי נוחות ובישר לערן שהוא לא יכול להשתתף בראלי. ערן החוויר ושאל שוב אם הבוחן מורה לו לנסוע הביתה. זה האחרון הנהן בשקט. ערן, אי של זן ושפיות, נותר המום. הוא פנה אל לבו של הבוחן וסיפר לו שהשקל האחרון שלו בחיים נשאב מחשבון הבנק והושקע בהגעה עד הלום. שאר השקלים נמצאים, בין היתר, בסמ"קים העודפים שעומדים לשלוח אותו הביתה.
הבוחן מתפתל, זז הצידה וחוזר עם הצעה לפנים משורת הדין. הוא מוריד אותו לקטגוריה בסיסית יותר בשני תנאים. ראשון, שהוא מכסה את מדבקות ה-450 שעל האופנוע. שני, אם בסוף הראלי מגיעה תלונה מאחד המתחרים האחרים, ערן נפסל אוטומאטית בלי יכולת לערער. ערן קופץ על העסקה, מכסה את הכיתוב 450 עם מדבקות "ליוגב" שקולפו מהאוטו של הלל סגל, ודוחף את האופנוע תוך אנחת רווחה אל החניה הסגורה בה ימצא הרכב בהסגר עד הזינוק.
דרמה על ארבעה
וזה עוד כלום לעומת הדרמה בצוות ניצן וגיתאי. עוד מחוץ לאוהל הבדיקות אומר להם אחד הבודקים שאין סיכוי שהאוטו נכנס לקטגוריה T2, בגלל שינוי במיקום של מצנן הביניים. בשלב הזה עוד הייתה תקווה, כי יש אפשרות להחזיר אותו למקום. אבל אז האוטו נכנס לבדיקה ונשטף במבול של ריג'קטים - חלקם בטיחותיים. כלוב ההתהפכות לא עומד בתקן הקטגוריה, החגורות לא מעוגנות למקום הנכון. אלוהים, זה היה כל-כך מפורט, שאפילו הגרביים שלהם לא עומדות בתקן.
חשוב לציין שלא מדובר כאן בזלזול מצד ניצן, שהשקיע את כל מרצו והרצינות התהומית שלו לטובת העניין. אבל ככה
זה כשאתה במזרח התיכון, מרוחק מאירופה, בונה אוטו בתנאים ישראלים, הרחק מעין מקצועית ובוחנת של גורמים רשמיים. התוצאה הייתה שוב המשפט הנורא "אתם לא מזנקים". העולם חרב על ניצן וגיתאי. אחרי כמה דקות של המשך בדיקה הם מבינים שהבוחן לא ממהר באמת לשלוח אותם הביתה, ומתחילים להסביר את מצבם, את הקשיים
והטעויות שנעשו בתמימות. במשך לא פחות משלוש שעות מתפתל הבוחן מול ריג'קטים נוספים, בהם אי-עמידה של מיכל הדלק בתקן.
כל ההשקעה של ניצן וגיתאי עומדת לרדת לטמיון, שנייה לפני רגע האמת. בסוף, איכשהו, כנראה מתוך רחמים של הבודק, הפאג'רו מוקפץ לקטגוריה T1 ומובל לאזור ההסגר. ניצן לא מרוצה ממעבר הקטגוריה, אבל מספיק חכם להבין את הנס ולברך על שהוא מזנק בכלל לראלי.
סוף טוב, ומוסר השכל
סוף טוב, הכל טוב. כולם עומדים לזנק מחר אל הקטע התחרותי הראשון. הסאגה המתישה של טרם-כניסת החג באה ללמד את כל מי שעומד להיכנס לספורט הזה ברמה הבינלאומית, וגם ברמה הארצית עם כניסתו של חוק הספורט המוטורי במהרה בימינו, שהעניינים לא עומדים להיות יותר פשוטים. החוקים קפדניים ונוקשים, במטרה להעלות את רמת המקצוענות והמתחרים בארץ, וכמובן לשמור על רמת בטיחות גבוהה ככל שניתן. הנחות לא נותנים, בדרך כלל, ובהחלט בצדק.
מחר (ג') - ב-08:00, אחרי טקס רשמי למרגלות הספינקס ועל רקע הפירמידות, יזנקו המתחרים הישראלים לראלי הפרעונים. אחרי קטע קישור של 58 ק"מ יכנסו לקטע מדידת זמנים באורך 340 ק"מ, דרך תוואי משתנה. שבילים חוליים, קרקע קשה עם אבנים וגם כמה קטעים של דיונות עמוקות. אנחנו נעביר דיווח על תוצאות ומאורעות היום הראשון, ברגע שיגיעו המתחרים למאהל הראלי - נקודת הסיום של היום הראשון. או, אם ירצה הטלפון הלוויני ואצליח לדווח מבעד ענני החול, עוד מהדרך.
שיהיה לכולם בהצלחה.
