היום החמישי - מתקדמים רגוע

היום החמישי של הראלי עבר על הצוותים מבלי יותר מדי אירועים מיוחדים. מה שאי אפשר לומר על היום שעבר על צוות הסיוע...

אלי פנגספורסם: 07.10.06 , 22:47

יום שבת, 07.10, קטע תחרותי חמישי בין בחרייה לסיווא.

היום החמישי של הראלי עבר על הצוותים מבלי יותר מדי אירועים מיוחדים. מה שאי אפשר לומר על היום שעבר על צוות הסיוע, אבל זה - כרגיל בסיקורים מהמדבר המערבי - אחר-כך.

צוות ניצן-גיתאי חוו היום יום לא פשוט בכל הקשור לתנאי הנהיגה. הדרך מבחרייה לסיווא עוברת דרך תאי דיונה ארוכים, עמוקים ורכים. מהכביש הם נראים קטיפתיים ונעימים, אבל כשצוללים פנימה מתחילים לאכול הרבה קש. את השיעור הזה למדו ניצן וגיתאי על בשרם כשנאלצו לבלות הרבה יותר מדי זמן, לטעמם, מחוץ לרכב בניסיונות חילוץ, חפירה ואפילו התאמת לחצי אוויר בין הקטעים החוליים לקטעים הקשים. חוסר הניסיון בתפקוד בתנאים הללו גבה היום את המחיר שלו במאמץ פיזי וברגעים של תסכול.

הטריק בנהיגה על דיונות הוא תזמון הפעולות. הגזמה עם המצערת על שיא הגובה, הסכין, עלולה לשלוח את האוטו לצלילת חרטום ממרומי הדיונה. היסוס והרפיה מוקדמת מדי מדוושת המצערת גורם מיידית לתקיעה ומאמצי חילוץ. הדרך הנכונה, כמעט כמו כל דבר בחיים, עוברת בדיוק באמצע. לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. אי הדיוקים הללו, יחד עם תקר בגלגל האחורי השמאלי עלו לצוות בעיקוב מצטבר של כמעט שעה חצי.

איך הפכה משאית החילוץ למסמר היום החמישי? (צילום: אלי פנגס)

אבל הם סיימו את היום על הגלגלים, ואפילו הצליחו לשפר את המיקום שלהם מ-17 ל-13. אמנם הם תפסו את מקומם של פורשים ומתהפכים למיניהם, אבל גם זה הישג באירוע מפרך שכזה. האווירה באוטו, עפ"י השניים, פשוט מעולה. הם נהנים עד העננים מעצם ההשתתפות, אוהבים את האתגר ומתרגשים לקראת הסיום ההולך וקרב.

רז והלל, לעומת זאת, עפים קדימה. עניין השסתום השרוף טופל במדיניות מאד פשוטה: לוחצים חזק כרגיל, תוך שימת עין על שעון הטמפרטורה - שאסור לו לעבור את קו ה-100 מעלות. ואכן כך היה. המנוע לא היווה בעייה במהלך היום המהיר מאד שהיה בשבת. הקצב היה גבוה ורמז דק לגביו אפשר לקבל מהנתון הבא: 372 ק"מ, ברובם דיונות, ב-4.5 שעות. בקטגוריה שלהם ממוקמים רז והלל עדיין במקום הרביעי, אבל הנה עוד נתון: אתמול הם צמצמו כ-50 דקות על הרכב שלפניהם בדרוג. היום הם יצאו לדרך בפיגור של 22 דקות ממנו והצליחו להעלים 21. מחר הם מזנקים בהפרש של דקה מהרכב שלפניהם, ואם הכל יתקתק כמו שצריך הם כובשים עמדה בפודיום. כולנו יודעים את זה ורז היטיב לנסח: מחר זה ה"מאני-טיים".

יש מי שמבלה

ערן גלוסקא בילה את היום עם צות הסיוע לאחר הפרישה. אני יכול לדווח, שוב בהפתעה והערכה גמורה, שערן לוקח את העניין די בקלות. עפ"י התאורים שלו, ברגע שהמנוע כבה פתאום הוא ידע שזה נגמר. הוא שחרר נשימה, ירד מהאופנוע, הסתכל אל השמיים ושאל "מה?". היה נדמה לו שהוא שמע את התשובה "למה מי אתה?".

ערן נתקע עם האופנוע בשעה 11:00 בערך ומשאית האיסוף הגיעה רק באזור 17:30. היה לו את כל הזמן שבעולם לשבת במדבר ולחשוב על זה. הוא הגיע למסקנה שנתן את כל מה שהיה לו ושלעניין שכזה לא ציפה. במאמר מוסגר אני אוסיף שרוכב במשקל כמעט 100 קילו, על אופנוע ששוקל 170 (במקום 115), אחרי שלושה וחצי ימים של גז חזק בחול עמוק בחום של המדבר המערבי - פשוט מצטרף אל הרוב כשהוא נתקע. שום דבר לא קרה דווקא לו. והוא מבין את זה.

הוא גם הבין, שבניגוד למה שחשב עד עתה, לא כל דבר שהוא רוצה - הוא יקבל. וזה , בעיניו של ערן, שיעור חשוב לחיים. פרופורציה. הוא לא מצטער על שום צעד שעשה בדרך לכאן ומוקיר כל רגע שבילה על האופנוע באירוע המטורף הזה.

ומה קרה לצוות הסיוע?

אבל הסיפור של היום שייך, כמה מוזר, לצוות הסיוע. הנהלת הראלי לא העלתה על דעתה שמישהו יגיע עם צוות סיוע שאינו מתנייד ברכב 4X4. עפ"י המפות והמידע המוקדם, כל צירי הסיוע המקבילים למסלול הראלי הם סלולים. אבל מפות לחוד ומציאות מצרית לחוד. היום בבוקר התברר שציר הסיוע בין בחרייה לסיווא אינו סלול במלואו. חלקו אוטוסטראדה רחבה, חלקו כביש ישן ושבור, חלקו דרך עפר באיכות נמוכה, והשיא: בקטעים מסויימים הוא כוסה ע"י הדיונות בגלל חוסר שימוש. המשאית שלנו לא יכולה להגיע לסיווא.

את הווידוא של העניין הזה הצלחנו להשיג בשן ועין מהמקומיים אחרי עיכוב של שעה וחצי. איציק וצביקה שקלו מעקף של יותר מאלף קילומטרים, דרך קהיר ומערבה על "כביש החוף" בכדי להגיש את הסיוע הנדרש בשלב הקריטי הזה של המירוץ.

לבסוף הוחלט לשכור שני רכבי 4X4 עם נהגים מקומיים. תחת לחץ זמן אדיר ותוך ניסיון להעביר את השורה שאין היום סיוע לאורך היום, הורד הציוד ההכרחי מהמשאית והועמס על שתי טויוטה לנד קרוזר מיצריות. המשאית הנאמנה הושארה אחר כבוד במאהל של בחרייה - אליו נחזור מחר בערב. הצוות יצא בקצב מהיר ככל הניתן לכיוון סיווא על הדרך הנטושה והגיע בשקיעה אל חניון הלילה לחוף אחד האגמים המלוחים בנווה המדבר המערבי ביותר של מצרים.

למזלה של כל הקבוצה, היום עבר חלק יחסית וללא נזקים ותקלות. שני הצוותים לא ניזקקו לטיפול מיוחד, הציוד החלקי הספיק והם יוכלו לצאת מחר אל השלב השישי - שחוזר אל בחרייה. כמעט 435 ק"מ מדודים, דרך אותו תוואי השטח.