צלצול השכמה, גם עבורנו
הניסוי הגרעיני של צפון קוריאה מלמד שאין בכוחן של סנקציות לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית, ואת תוכניותיהן מדינות נוספות שיילכו בעקבותיה. לכן מדינות המערב, וישראל ביניהן, צריכות לגבש אסטרטגיה חדשה. המהלך צריך לכלול בין היתר שיתוף פעולה הדוק בהטלת אמברגו על ייצוא חומרים אסורים, פיתוח מהיר של אמצעים מגוונים ליירוט טילים ומטוסים המסוגלים לשאת נשק גרעיני, וגם "מכה מונעת"
הפיצוץ הגרעיני שערכה צפון קוריאה הבוקר (ב') מחייב את המערב וישראל להתפכח ומהר מהאשליה שאפשר לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. צפון קוריאה, כמו הודו ופקיסטן לפניה, הוכיחה שלחץ מדיני, פיתויים כלכליים, איומים בפעולה צבאית וסנקציות אין בכוחם לעצור מדינה בעלת משטר טוטליטרי ופנאטי הנחוש להשיג לעצמו את הפצצה.
צפון קוריאה פיתחה באמצעיה הדלים את הנשק הגרעיני משום שראתה בו אמצעי חיוני להבטיח את הישרדות המשטר ומנוף להשגת יעדיה האסטרטגיים באמצעות סחיטה גרעינית של שכנותיה ושל המערב. כך גם איראן שהמשטר בה לא פחות מגלומני בשאיפותיו ופנאטי בהתנהלותו מהמשטר הצפון קוריאני.
אם קיים הבדל הוא רק לרעה: משאביה הכספיים והמדעיים של איראן, כמו גם כושר התמרון בזירה הבין לאומית שמעניק לה הנפט, הם גדולים בהרבה מאלה של צפון קוריאה. לכן קלוש מאוד הסיכוי שאיראן תעצור את תוכנית הגרעין שלה לפני שתגיע בעוד כמה שנים ליכולת גרעינית וטילית מבצעית. אפילו אם תחליט מועצת הביטחון הערב להטיל עליה סנקציות חמורות, איראן לא תעצור. היא לכל היותר תבצע תמרוני השהייה והסחה שיקלו מעליה את הלחץ ויעניקו לה שהות לסיים את הפיתוח. ממש כפי שעשתה צפון קוריאה בעשר השנים האחרונות.
ספק גם אם פעולה צבאית של קואליציה מערבית (כולל ישראל) תעצור את תוכנית הגרעין של איראן. פעולה כזו לכל היותר תעכב את תוכנית הגרעין האיראנית בכמה שנים אבל ספק אם תוכל להפסיקה. ברגע שיהיה בידי האיראנים הידע והניסיון הטכנולוגי הנחוצים היא תמשיך בהסתר – ממש כפי שעשו הודו, פקיסטן וצפון קוריאה - בפיתוח הפצצה והטילים במתקנים חבויים ומבוצרים עד שתגיע לתוצאה המקווה.
אבל בכך לא תם הסיפור. סביר להניח שבעקבות צפון קוריאה ואיראן יעלו מדינות נוספות בדרום מזרח אסיה ובמזרח התיכון על הנתיב הגרעיני משיקולי ביטחון לאומי או מתוך כוונה לסחוט הטבות כלכליות וויתורים מדיניים משכנותיהן. ליפן, למשל, יש יכולת לפתח נשק גרעיני בתוך זמן קצר מאוד וייתכן שהיא תעשה כן כדי לנטרל את האיום הצפון קוריאני. הצפון קוריאנים אינם מסתירים את עוינותם ואת שאיפתם לנקום ביפן שכבשה אותם במלחמת העולם השנייה.
ובאזורנו, יש סימנים שמצרים, סוריה, ערב הסעודית וטורקיה לא ישבו בחיבוק ידיים וינסו להשיג יכולת גרעינית כדי לחקות או לנטרל את האיום האיראני. סביר גם להניח שצפון קוריאה הרעבה לכסף לא תסרב לייצא את הידע והמכשור הגרעיניים שרכשה לכל המרבה במחיר כשם שהפיצה את הידע לייצור טילים ואת הטילים שייצרה לסוריה, איראן ומדינות מזרח תיכוניות אחרות.
לחזק את שיתוף הפעולה
מכאן שהמדינות המתועשות והמפותחות, וישראל ביניהן, צריכות לגבש אסטרטגיה חדשה. כזו שתאפשר להן לעכב ולהשהות את מרוץ החימוש הגרעיני במדינות העולם השלישי ומה שחשוב יותר - לחיות בביטחון יחסי עם איום גרעיני קיים לא רק מצידן של צפון קוריאה ואיראן אלא גם מצידן של מדינות עולם שלישי נוספות שינסו ללכת בדרכן של מדינות "ציר הרשע".
האסטרטגיה הזו צריכה להיות בנויה על ארבע "רגליים": האחת – שיתוף פעולה בין לאומי הדוק בהטלת אמברגו על ייצוא חומרים ומכשור הדרושים בתהליך הפיתוח והייצור של נשק גרעיני וטילי לעולם השלישי. השנייה – מעקב מודיעיני אינטנסיבי אחרי נסיונות לפתח, לייצר ולמכור ידע ונשק גרעיניים. המידע שיושג ישמש ללחץ דיפלומטי ולמבצעים צבאיים ואזרחיים מוגבלים שבאמצעותם תיעצר ותימנע העברת חומרים וטילים למדינות שהחלו בתהליכי רכישת נשק גרעיני. זה הצליח בלוב שהפסיקה את תוכנית הגרעין שלה אחרי שנתפסה ספינה קוריאנית שהייתה בדרכה אליה עם מכשור להעשרת אורניום. אין סיבה שזה לא יצליח עם מדינות אחרות.
שני אמצעים אלה יסייעו למדינות הדמוקרטיות המתועשות לעכב את פיתוח הנשק הגרעיני במדינות עולם שלישי עד שהמערב ובני בריתו ישלימו את מערך המניעה וההרתעה שיהפוך את השימוש ואפילו את האיום בנשק גרעיני מצד מדינות סוררות לבלתי יעיל.
האמצעי השלישי – החשוב ביותר – הוא פיתוח מהיר ואינטנסיבי של אמצעים מגוונים ליירוט של טילים בליסטיים, טילי שיוט ומטוסים המסוגלים לשאת נשק גרעיני. האמצעי הרביעי הוא פיתוח יכולת אמינה ויעילה ל'מכה מונעת' קונבנציונלית על מדינות סוררות ו'מכה שנייה' לא-קונבנציונלית, הרסנית עד כדי השמדה של מירב יכולותיה ותשתיותיה של המדינה שתעז לעשות ראשונה שימוש בנשק גרעיני.
אם יבנו המדינות המתועשות את היכולות והאמצעים שיאפשרו ליישם אסטרטגיה זו, ואם יחליטו ליישמה בנחישות באמצעות בריתות בין לאומיות, אפשר יהיה להביא את מדינות העולם השלישי למסקנה שפיתוח ושימוש בנשק גרעיני ואיום בו יזיק להן יותר משיועיל. אפילו מדינת ישראל לבדה תוכל להרתיע ובמידת הצורך למנוע מכה גרעינית עליה אם יהיו בידה אמצעים כאלה שיפותחו בשיתוף פעולה עם ארה"ב ומדינות מתועשות ודמוקרטיות אחרות.
כאשר יהיו מערכי הגנה והרתעה כאלה בידי מדינות הדמוקרטיות והמתועשות אפשר יהיה לאיים על המדינות הסוררות בסנקציות כלכליות ודיפלומטיות ולהציע להן פיתויים שיאפשרו להן לעשות בעצמן את חישובי העלות תועלת ולהגיע למסקנות המתאימות. דרום אפריקה, למשל, כבר עשתה חישוב כזה לפני כמה שנים והתפרקה מנשקה הגרעיני. כמוה גם כמה ממדינות ברית ורשה לשעבר. צריך גם לזכור שאחת הסיבות העיקריות להתמוטטות המשטר הסובייטי בסוף שנות השמונים הייתה כניסתה של ארה"ב לפיתוח מערכת הגנה והרתעה חללית מפני נשק גרעיני בהנחייתו של הנשיא ריגן.
הבעיה המרכזית היא הזמן. השעון הגרעיני כבר מתקתק ולכן צריך המערב, וצריכה ישראל, למהר ולהכין את המענה. הפיצוץ בצפון קוריאה חייב לשמש צילצול השכמה למי שתולה עדיין תקוות בסנקציות ובפעולה צבאית שיעילותם והתכנותם מוטלים בספק רב.
