מבוקשת התחברות למטרת הורות
התפתחות מעניינת של העשורים האחרונים היא ניסיון להגדיר את המשפחה סביב ההורות, לא הזוגיות. בהמשך למגמה זו נחקק חוק משפחות חד-הוריות, התשנ"ב-1992 שמעניק הכרה למבנה משפחתי מבוסס-הורות. התפתחות זו עונה על צורך אנושי טבעי להולדת ילדים גם ללא קשר זוגי
הדרך המוכרת יותר להבאת ילד לעולם במסגרת זוגית אבל ללא נישואים היא של נשים שהחליטו להביא ילד לעולם בעזרת ידיד קרוב או מכר מזדמן ובחרו שלא למסד את הקשר הזוגי. הבאת ילד לעולם במקרים אלה יכולה להיות תוצר של הליך מתוכנן מראש, או של "תקלה" ביחסים מזדמנים, כששני הצדדים הסכימו להמשיך את ההריון.
דרך נוספת היא של המרכז להורות אחרת, ששם לעצמו כמטרה יצירת אפשרות להפגיש בין גברים ונשים המעונינים להיות הורים, אבל אינם יכולים או אינם רוצים לחיות במסגרת זוגית מקובלת. האוכלוסיה הפונה למרכז מורכבת בעיקרה מגברים הומוסקסואלים המעונינים בהבאת ילד לעולם, ומנשים המעונינות בהבאת ילד לעולם ולא הצליחו, או לא רצו, ליצור מערכת זוגית מקובלת.
להבדיל מהורים מסוימים, שמרגישים כי הילד "נכפה" עליהם בדרך זו או אחרת, הזוגות שהוזכרו כאן מכינים עצמם מראש להורות וגם עורכים ביניהם מראש הסכם שמטרתו להסדיר את חלוקת נטל ההורות בין שני ההורים. הסכמים אלה מסדירים מספר אלמנטים בסיסיים בגידול הילד והחזקתו ובאים לתת מענה לצרכים שיתעוררו במהלך גידול הילד.
מה כולל ההסכם?
שם הילד:
על פי חוק השמות, ילד שהוריו אינם נשואים נושא אוטומטית את שם משפחתה של אמו, ועל אביו להסכים לנשיאת שמו אם ההורים מעונינים שהילד יישא את שם האב. לכן מסדירים ההורים ביניהם מראש גם נקודה זו וקובעים את שם משפחתו של מי יישא הילד.
משמורת:
ההורים קובעים במשמורתו של מי יהיה הילד, דהיינו - אצל איזה הורה יתגורר הילד. על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ'"-1962 שני ההורים הם אפוטרופסיו הטבעיים של הילד.
אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הילד, לחינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם. הורים החיים בנפרד זכאים להסכים ביניהם מי יהיה האפוטרופוס ומי יחזיק בילד. המקובל בהסכמים מעין אלה הוא להשאיר את האפוטרופסות בידי שני ההורים ולקבוע מי יהיה ההורה המשמורן, שמטבע הדברים נושא בעיקר נטל הגידול.
הסדרי ראייה:
כיוון שהילד מתגורר בפועל אצל אחד ההורים, נהוג לקבוע מראש הסדרי ראיה של ההורה השני. הסדרי הראייה נקבעים על פי צרכי הצדדים ואפשרותם בפועל להיפגש עם הילד, בהתחשב באילוצים הנובעים מחיי היומיום.
כשהסדרי הראייה יוצרים מצב בו הילד נמצא זמן שווה פחות או יותר אצל כל אחד מההורים, מדובר למעשה במשמורת משותפת. מחקרים הראו שלמשמורת משותפת יש הבטים שלילים וחיוביים, ויש לבחון כל מקרה לגופו על מנת לאמוד את חוסנו הנפשי של הילד. אחד הגורמים החשובים ביותר ליציבותו הנפשית של הילד הוא מקום מגורים אחד קבוע, ועל כן הורים הבוחרים בהסדר של משמורת משותפת חייבים להקפיד על זמנים קבועים בהם הילד נמצא עם אחד ההורים. כן מחייב הדבר את ההורים להתגורר בסמיכות זה לזו.
מזונות:
מזונות הילד כוללים את כלל ההוצאות בגין גידול הילד, החל במזונו ולבושו, דרך שכר לימוד לגן ובית הספר, שיעורים פרטיים, חוגים, הוצאות רפואיות, צעצועים ומשחקים, וכלה בהוצאות מדור הכוללות את חלקו של הילד בשכר הדירה ובחשבונות השוטפים.
על פי הדין במקרה של ילדים יהודים, על האב לשאת בכל צרכי הילד עד גיל שש, ומגיל זה ועד גיל 15 על האב לשאת בצרכיו ההכרחיים של הקטין. "צרכים הכרחיים" הוגדרו על ידי בית המשפט כמזון, ביגוד והנעלה, חלקם של הילדים בשכר הדירה ובהוצאות הבית, וצרכים הכרחיים מינימליים של הילד הספציפי כגון הוצאות רפואיות מיוחדות. לגבי הוצאות שמעל המינימום ההכרחי, על האב והאם כאחד להשתתף בהם לפי מידת יכולתם. באשר לילדים מעל גיל 15 ועד גיל 18 - החיוב במזונותיהם חל שווה בשווה על שני ההורים. קיימת הנחה בדבר תלותם של ילדים בהוריהם מגיל 18 ועד סיום שירותם הצבאי, ועל כן מקובל כי משולמים מזונות לילדים עד לסיום שירותם הצבאי, בשיעור של שליש מסכום המזונות המלא.
כללים אלו חלים בין אם ההורים נשואים זה לזו ובין אם אינם נשואים זה לזו, והם ישמשו את בית המשפט בבואו לקבוע את סכום המזונות הדרוש לילד במידה ותוגש תביעת מזונות. אבל כשעורכים ההורים הסכם ביניהם בנוגע למזונות הילד, ביכולתם להתעלם מכללים אלה ולקבוע הסדרים אחרים על פי הסכמתם, ובלבד שההסדר שיקבעו לא יפגע בזכות הילד למזונות.
הסכם בין הורים הקובע את מזונות הילדים תלוי בהחלטת ההורים בעניין המשמורת. בהסכם לפיו האם היא ההורה המשמורן ולאב הסדרי ראייה, נהוג לקבוע את סכום המזונות שישולם ע"י האב לאם לצורך מזונות הילד. סך זה מורכב מסכום מוגדר, הכולל את ההוצאות הקבועות של הילד כגון מזון, ביגוד, מדור, חינוך, ומסכום משתנה הכולל השתתפות בהוצאות רפואיות מיוחדות שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי, כגון טיפולי שיניים, טיפולים פסיכולוגיים, שיעורים פרטיים, חוגים, קייטנה, וכל הוצאה אחרת עליה יסכימו ביניהם ההורים.
ניתן לקבוע שסכומים עודפים ייכנסו לחשבון חיסכון לילד
במקרה של משמורת משותפת, או כשהסדרי הראייה מחלקים את הזמן בין ההורים באופן כמעט שוויוני, ניתן לפתוח חשבון בנק משותף על שם הילד, אליו יפקידו ההורים מדי חודש סכום מוסכם, וממנו ימשכו ההורים את ההוצאות השונות עבור הילד. במקרה כזה ניתן גם לקבוע כי סכומים עודפים ייכנסו לחשבון חיסכון על שם הילד, או ישמשו לכל מטרה מוסכמת אחרת. ניתן לקבוע כי שני ההורים יפקידו לחשבון הילד סכום שווה או שונה, או שהסכום שיופקד יהווה אחוז מסוים ממשכורתו של כל הורה. הסדר מסוג זה מצריך יחסי אמון פתוחים והדדיים בין שני ההורים ויכולת תקשור ואמפתיה גבוהה ביניהם.
הסכמים מעין אלה יש לאשר בבית המשפט לענייני משפחה, שבוחן את הוראות ההסכם ואת הסכמות הצדדים ומעניק להסכם תוקף של פסק-דין.
ההסכם בין ההורים כשהוא לעצמו אינו חוסם את אפשרות הילד לתבוע מזונות מאביו או מאמו. אבל אם ההסכם אושר בבית המשפט, תהיה לכך בדרך כלל חשיבות.
הסכם מזונות ומשמורת, ואף פסק דין למזונות ולמשמורת, יכולים להשתנות כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות. כך למשל תוכל האם (כהורה משמורן) לתבוע הגדלת מזונות אם מחלה קשה של הילד הביאה לשינוי נסיבות והגדלת ההוצאות על הקטין. האב יוכל לתבוע הקטנת מזונות אם השתנו הנסיבות וכעת עליו לשלם למשל מזונות לילדים נוספים שנולדו לו והוא אינו עומד בכך מבחינה כלכלית, או אם כושר השתכרותו נפגע בצורה בלתי הפיכה. יחד עם זאת, בתי המשפט נוטים פחות לקבל תביעות של הקטנת מזונות מאשר תביעות להגדלתם עקב שינוי נסיבות מהותי.
- עו"ד רות דיין וולפנר מתמחה בדיני משפחה. אתר גט up
לפנייה לכתב/ת 
